העיתונים הערביים דנו בסוף השבוע בעמדה של נשיא סוריה, בשאר אסד, כלפי הנוכחות הצבאית של איראן בארצו. זאת בהמשך לראיון טלוויזיוני שהעניק לערוץ הרוסי “רוסיה היום", שבו טען כי אין נוכחות איראנית בסוריה מלבד כמה קצינים שמסייעים לצבא סוריה. כידוע, אסד נמצא בימים אלה בין הפטיש לסדן לנוכח לחציהן של רוסיה, ישראל וארצות הברית שיוציא את הכוחות האיראניים משטחו.
סאדק נאשר כתב בעיתון “אל־חליג’" (“המפרץ") של האמירויות כי “ההודאה של אסד שישנם קצינים איראנים שלוחמים בסוריה אינה חדשה. כולם יודעים שאיראן נוכחת לא רק בקציניה, אלא גם בחייליה, באנשי המודיעין שלה וגם בכספים שלה, וההוכחה לכך היא שטהרן הודיעה כי איבדה יותר מ־2,000 אנשי משמרות המהפכה במלחמה על אדמת סוריה. אסד מבין כי השליטה של איראן בסוריה עולה יותר ויותר, וגם אם הוא ירצה להוציא אותה – זה יהיה בלתי אפשרי. ראינו מה הייתה התגובה האלימה של איראן לאחר הדרישה של רוסיה שכל הכוחות הזרים ייסוגו מסוריה, אם הדבר יביא לסיום המלחמה הנמשכת במדינה זה שבע שנים".
בעיתון הלבנוני “אל־מוסתקבל" (“העתיד") מתח עלי נון ביקורת על הצהרותיו של אסד שלפיהן ההרוגים בסוריה הם סורים בלבד, וטען כי הוא “שקרן שאינו מבחין בין סוגי השקרים. הוא שכח שגם האיראנים עצמם דיברו על אבידות ישירות בשדה התעופה הצבאי טייפור, דבר שהביא את העולם כולו לדון באפשרות של התנגשות חזיתית ראשונה בין הישראלים לאיראנים".
בעיתון “אל־ערבי אל־ג’דיד" (“הערבי החדש") כתב נידאל ותאד כי “איראן עשתה את שלה, והיא נמצאת כיום תחת לחצים פנימיים וחיצוניים כדי לסגת. הלחצים הישראליים והאמריקאיים נמשכים, ואיראן אינה יכולה להילחם בישראל, לא בסוריה ולא במקום אחר, שכן הקרבות הקודמים מצביעים על אי־היכולת של איראן וחיזבאללה הלבנוני להיכנס למערכה צבאית אמיתית עם ישראל".
גם חאזם סאג’יה כתב דברים דומים ב"אל־חיאת" (“החיים") הלונדוני, וציין כי “סוריה הפכה לשטח הרחב ביותר שבו איראן יכולה לפרוס את השליטה שלה, עד כדי כיבוש. אולם, הגעת השליטה הזו לגבול סוריה־ישראל מאיימת על התפקיד המתחדש שלה ומחזירה את החזית אל השחקנים מתקופת המלחמה הקרה".
סאג’יה מעריך כי “איראן תסטור לעצמה לבד, שכן לא תצליח לעמוד אל מול הסכמה בינלאומית עצומה, אך לא תהיה מאושרת מביטול כל מאמציה במחי יד וללא פיצויים".
בעיתון הכוויתי “אל־ווטן" (“המולדת") מתח אחמד בודסתור ביקורת על העמדה האיראנית, וכתב כי “אין ספק שהעקשנות וההתמדה המאפיינות את התומכת
הרשמית בטרור העולמי הן סוג של טירוף, משום שממשל הדיכוי הזה פשוט קורא תיגר על ארצות הברית, רוסיה וישראל".