האם יהפוך ארדואן למנהיג המשפיע ביותר בתולדות טורקיה המודרנית

כבר שנים ארוכות שטורקיה לא עמדה בצומת דרכים כזה. אומנם הבחירות שייערכו היום (ראשון) לא יהיו הראשונות של רג'פ טאיפ ארדואן, שנבחר 

ב־2003 לראשונה לתפקיד ראש הממשלה, וב־2014 לנשיא - לאחר שהפך את התפקיד מסימבולי למהותי ולאחר שבוטל במשאל עם תפקיד ראש הממשלה, אולם רק כעת הוא ניצב באמת בפני השאלה - האם יהפוך למנהיג המשפיע ביותר בתולדות טורקיה המודרנית? 
 

במהלך 15 שנותיו בראש אחת המדינות החשובות בעולם, ניסה ארדואן לכרות שלום עם הכורדים ולהצטרף לאיחוד האירופי, קרא להדחת בשאר אל־אסד והפך לבעל ברית של רוסיה ואיראן. כמו כן, שרד ניסיון הפיכה, הוביל את טורקיה ממשבר כלכלי לצמיחה ובשנה האחרונה למשבר כלכלי חדש, והפך לאחד הנשיאים הלוחמניים בתולדות המדינה, זה שכיום מאיים על אירופה בהצפתה בפליטים. 
 

בתחילת כהונתו כראש ממשלה, לא יכול היה ארדואן להיכנס לתפקיד בשל תקופת קלון שנגזרה עליו בעקבות פעולותיו במסגרת מפלגתו המוסלמית, והוא נאלץ למנות ממלא מקום עד לסיום התקופה. את החששות בעולם שליוו את היבחרותו, הוא דאג להפיג מעת לעת. כך למשל, ואף באחד מביקוריו הרשמיים הראשונים כראש ממשלה, הוא נצפה אוכל במהלך הרמדאן, במטרה להוכיח כי הוא לא פנאט.
 

כאמור, גם מהלכים ראשונים נוספים שלו היו חיוביים: הוא גייס את האומה למען המטרה שהציב – הצטרפות טורקית לאיחוד האירופי, ניסה לפתור את המשבר בין טורקיה לקפריסין והחל בשיחות שלום עם הכורדים, תוך שהוא מאפשר להם חופש תרבותי רחב יותר משניתן בידי קודמו. ד"ר נמרוד גורן, ראש "מיתווים" - המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית, מזכיר כי לפני זמנו של ארדואן לא הייתה טורקיה דמוקרטית הרבה יותר מאשר היא כיום, וכי היא אף הייתה שחקנית חלשה יותר בזירה הבינלאומית, בין היתר מבחינה כלכלית.

"ארדואן של היום הוא לא ארדואן של השנים הראשונות לשלטונו", אומר ד"ר גורן. "בראשיתו הוא היה אחד הרפורמטורים הדמוקרטיים ביותר של טורקיה, שדיכאה את המיעוטים בתוכה, הכורדים והדתיים, והמעורבות הצבאית בפוליטיקה הייתה חסרת תקדים בדמוקרטיות. בשנים הראשונות, המפלגה שלו לקחה כפרויקט את ההצטרפות לאיחוד האירופי ורתמה את המדינה לכך, כולל רפורמות פנימיות שהגבילו את הצבא, הקלו את הלחץ על הכורדים ואת החילון, ואפילו ניסה לפעול לשלום בקפריסין. זה פעל. החל משא ומתן להצטרפות לאיחוד האירופי, וטורקיה חוותה שיפור כלכלי".
 

לעומתו, ד"ר אפרת אביב, מומחית לטורקיה מהמחלקה למזרח תיכון באוניברסיטת בר־אילן, לא בטוחה שלא הייתה כאן כוונת מכוון. "האם ארדואן השתנה?", היא שואלת, "יש כאלה שמאמינים שארדואן היה מלכתחילה כזה, ושהוא ניצל את הדמוקרטיה כדי להכניס אנטי־דמוקרטיה למערכת. זאת הדרך של האחים המוסלמים שמציגים את עצמם כאסלאם מתון עד שהם מגיעים לנקודה שבה יש להם מספיק כוח והם מסירים את המסיכה. אני חושבת שמלכתחילה הוא היה בעל שאיפות דיקטטוריות. למעשה, הוא משתמש בדת כדי לממש את הדיקטטורה, והיסוד הדתי הוא רק חלק מזה".
 

ד"ר אביב מציגה את הדילמה של טורקיה בעזרת פסלו של אבי האומה הטורקית המודרנית, מוסטפא כמאל אטאטורק. "כיכר טקסים נמצאת בלב־לבה של איסטנבול", היא אומרת, "יש בה את פסל החירות של אטאטורק, והיא מסמלת את טורקיה המודרנית, החילונית. במשך שנים ניסו האסלאמיסטים להרוס את הפסל שנמצא בלב הכיכר ולהחליף אותו במסגד. כיום אומנם לא הורסים את הפסל, אך בונים מסגד לידו. גם מרכז התרבות על שם אטאטורק שנמצא שם עדיין סגור. כאשר מפלגת הצדק עלתה לשלטון, היא סגרה את המבנה לצורך תיקונים, אך מאז הוא סגור. ארדואן אומר כיום שיבנו שם בית אופרה, זה לב לבו של הדיון לגבי הזהות הטורקית. מצד אחד, יש מסגד. מצד שני, יש מה שאמור להיות בית אופרה, ובאמצע פסל של אטאטורק. זאת מהות הכל".

חילול הקודש 

אם בתחילה החשש היה שארדואן יהפוך את טורקיה לאיראן, כמה שנים אחר כך, בסוף העשור השני של המאה ה־21, החשש הוא לא משלטון דתי, אלא משלטון יחיד. "אחרי כמה שנים של שלטון מפלגה אחת ללא איזונים ובלמים, הוא הפך להיות יותר אוטוריטרי", מסביר ד"ר גורן את השינוי שעבר על ארדואן.

למרות השינויים הללו, במהלך האביב הערבי, עלתה שוב טורקיה כעלת ברית חשובה למערב. כשהיא מצד אחד מדינה דתית, מצד שני דמוקרטית וכמי ששמרה על היציבות, ראה בה נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה מודל למשטרים האוטוריטריים שהחלו מתנדנדים בכל רחבי המזרח התיכון. גם ארדואן עצמו, אף שקיים קשרים חזקים עם חלק ממנהיגי מדינות ערב, כגון נשיא סוריה אל־אסד ונשיא לוב מועמר קדאפי, הפך לתומך נלהב של המהפכות ברחבי העולם המוסלמי.
 

"על ידי ההתפתחות של התחבורה והבנייה, הוא הביא את טורקיה למצב שבו היא מדינה שאי אפשר להתעלם ממנה", מוסיפה ד"ר אביב. "היה לה מנהיג אחד גדול, אטאטורק, וסליחה על חילול הקודש - אחריו ניצב ארדואן. אז נכון, הכלכלה כיום נופלת, יש כאלה שיגידו שהכלכלה הייתה מלכתחילה בועה, אבל בסופו של דבר טורקיה הייתה אחת מ־17 הכלכלות החזקות בעולם. היא הצליחה ליצור קשרים, נפתחו 25 שגרירויות בתוך שנים ספורות, נקשרו קשרים חזקים עם סין, עם אפריקה ועם אובמה. אם הם אוהבים את זה או לא, ואם זו השפעה חיובית או שלילית, הוא השאיר את חותמו".

 

עם זאת, כאשר תופעות אלה הגיעו אל סף ביתו ב־2013, ארדואן הפך נלהב הרבה פחות מהקריאות לדמוקרטיזציה. ההפגנות בפארק טקסים גזי שבכיכר טקסים אומנם החלו כהפגנות למען שימור הגן, אך עם דיכוין האלים, הפכו להפגנות נגד המשטר שהפך ליותר ויותר אוטוריטרי, במעיין אביב טורקי, אך ללא הצלחה. 
 

מאז 2013 החל ארדואן להשתלט על יותר ויותר אמצעי תקשורת במדינה מחד ולהגביל את חופש הביטוי ברשתות החברתיות מאידך, וב־2016 שוטרים וחיילים אף השתלטו על העיתון הביקורתי “זמאן”, מתוך מטרה לשנות את הקו המערכתי שלו. “התפיסה הדמוקרטית של ארדואן מתחילה ומסתיימת בבחירות, הן חזות הכל", מסביר אלון ליאל, שהיה שגריר בטורקיה בשנות ה־80, ומקיים קשרים רבים עם המדינה. "אם ניצחת - שלא יפריעו לך לעשות מה שאתה רוצה. אלה לא סתם דיבורים. ב־16 השנים האחרונות הוא ניגש 12 פעמים לציבור, ומעמיד את עצמו למבחן דרך בחירות או משאל עם, ומשם הוא שואב את המנדט שלו. הארדואניזם הוא התשובה לכמאליזם של אטאטורק. הדבר הכי בולט ב־16 השנים שלו הוא מחיקת מורשת אטאטורק בתחום החילוניות. טורקיה של היום היא מדינה יותר דתית, יותר שמרנית. היום נשים עם רעלות נמצאות במרחב הציבורי, ואפילו בבית הנשיא. הוא חצה קווים אדומים מבחינת טורקיה החילונית. הוא הוציא את הציבור הדתי למשק ולחיים הציבוריים".

 

ביולי 2016, כוחות צבא טורקיה נפרסו ברחבי איסטנבול ואנקרה בניסיון להדיח את השלטון, וכוחות מיוחדים אף פשטו על בית הנופש שבו שהה ארדואן במטרה לעצרו או לחסלו. בשלב מסוים אף הודיעו מנהיגי המהפכה, לאחר שהשתלטו על תחנת הטלוויזיה TRT, על ניצחון ההפיכה. עם זאת, ארדואן לא תכנן להיכנע ללא קרב, וברגע שנחקק בהיסטוריה, בעודו מנסה לחזור לבירה במטוסו, הצליח ליצור קשר עם תחנת טלוויזיה באמצעות האפליקציה FaceTime, לעלות לשידור ולקרוא לעם להתנגד להפיכה הצבאית. הצלחתו של ארדואן לסכל את ניסיון ההפיכה מדגימה במידה רבה את השינוי העמוק שעברה טורקיה בתקופתו.
 

ההפיכה ב־2016 לא הייתה ההפיכה הצבאית הראשונה בטורקיה, אך להבדיל מפעמים קודמות, הפעם העם התנגד. “דבר מעניין סביב ניסיון ההפיכה הוא שגם מתנגדיו לא מקבלים את כלי ההפיכה הצבאית כדרך להחליף שלטון", מסביר ד"ר גורן, "גם ב־2007, כשהצבא ניסה להשפיע על הצבעת הציבור בבחירות לנשיאות, העם יצא נגד המהלך. במהלך ניסיון ההפיכה, מתנגדיו של ארדואן יצאו לרחובות כדי להגן עליו, זה דווקא סימן להתחזקות הדמוקרטיזציה. עם זאת, היום המצב קשה בטורקיה; הלחימה מול הכורדים חזרה, השליטה של הממשל בכלי התקשורת התחזקה ולאופוזיציה יש פחות אפשרות לקיים קמפיין".

 

אך עם דיכוי ההפיכה הצבאית, החל גם שיא הדיכוי הארדואני, כאשר עשרות אלפים נעצרו בחשד לקשרים עם ההופכים. השליטה של ארדואן במוסדות השלטון והתקשורת התחזקה, והמשטר החדש, הנשיאותי, שעליו הוחלט ב־2017, הפך את טורקיה לאוטוקרטית יותר. במידה רבה, ארדואן וטורקיה נמצאים במצב מוזר. בעוד שהעם הטורקי הפך בשנים האחרונות ליותר דמוקרטי, מנהיגו עצמו פונה למחוזות הדיקטטורה. אך להבדיל מדיקטטורות ודמוקרטיות לא ליברליות אחרות, המשחק בטורקיה אינו מכור, והסיכויים שארדואן ייאלץ להגיע לסיבוב שני הם גבוהים, גם אם הוא ככל הנראה יישאר על כס הנשיאות לפחות עד 2024.
 

"לפחות בסיבוב הראשון, כל מי שנותן תחזית בבטחה, מסתכן, מה שמראה שההתמודדות אמיתית", אומר ליאל, "רק שלושה סקרים מתוך 15 בחודשיים האחרונים מעניקים לו יותר מ־50%, ובכך מבטלים סיבוב שני. אבל בסיבוב השני הסיכוי שלו גדל. ראשי המפלגות האחרות צפויים להתאחד נגדו, אך מעבר להצהרת התמיכה, יהיה להם קשה להתאחד סביב יריבו העיקרי, המורה לפיזיקה מוהרם אינצ'ה החילוני, ולהחזיר את הגלגל אחורה”.
 

“לכאורה יש תהליך דמוקרטי, ואין הכתבה מראש, העם הטורקי הוא מאוד פוליטי, והוא יודע לצאת לכיכרות", מסכמת ד"ר אביב. "אני בהחלט חושבת שיש מועמדים רציניים ואמיתיים נגד ארדואן, אבל איך אפשר לנהל מערכת בחירות כשהערוץ הממשלתי לא מעניק זמן דומה למפלגות אחרות? יש כיסוי נרחב מאוד למפלגת הצדק והפיתוח, שהאחרות לא מקבלות. אבל מצד שני, אין תקשורת חופשית. מצד אחד, יש פייר פייט, אבל מצד שני, אין יכולת להתחרות בו באמת. זה הדואליזם של ארדואן. הפנים הן כמו אובמה והפעולות הן כמו פוטין. אלה שאוהבים אותו, אוהבים אותו מאוד, בהערצה שקשה לתאר, ומצד שני, יש גם שנאה מטורפת כלפיו מצד האנשים שמפחדים ממנו".