אחרי שנה, עננים מעיבים על ילד הפלא של הפוליטיקה העולמית

אחרי קצת יותר משנה בשחקים, הגיעו עננים שחורים שמעיבים על ילד הפלא של הפוליטיקה העולמית, נשיא צרפת עמנואל מקרון. ימים של אלם ודאגה. למחרת החגיגות המשכרות של הזכייה במונדיאל, הוא חדל לא רק מהופעות בתקשורת, אלא גם מהמגע היומיומי כמעט עם האזרחים, מגע שכל כך אהוב עליו. הנשיא ויתר אפילו על ביקור באחד השלבים של מרוץ האופניים הפופולרי טור דה פראנס.

מקרון מסתתר בארמונו ומעביר באמצעות מקורביו תגובות לפרשה שבה מעורב המאבטח המקורב שלו, אלכסנדר בנאללה. המאבטח צולם במהלך פיזור אלים של הפגנת סטודנטים ברובע הלטיני בפריז ב־1 במאי השנה, שבה כלל לא היה צריך להשתתף, כשהוא מתחזה לשוטר, גורר מפגינה אחת ומפליא את מכותיו במפגין צעיר.

הפרשה חרגה מהר מהממד המקומי והפכה למתקפה חזיתית על הנשיא, שנחשד עכשיו בין היתר בכוונה להקים יחידת שיטור או משטרה מקבילה משלו, שתהיה מעל החוק ומוסדות הרפובליקה ושנועדה לחזק את שליטתו במנגנון הממלכתי. זאת בצד גל שמועות על מהות היחסים של הנשיא עם המאבטח, שלדברי מפיציהן מספק הסבר לקרבה בין השניים.

אחרי שבוע של שתיקה, שבמהלכה הואשם מקרון בטיוח הפרשה ומצבו בסקרים התדרדר לשפל של ממש, הגיע הנשיא לישיבה של חברי סיעתו בפרלמנט והטיח באזניהם: "גם ברפובליקה מופתית יש טעויות. לא אחפש אחראים כדי להתחמק. אם יש כאן אחראי, הרי שזה אני ורק אני, אני אישרתי את הצעדים נגד בנאללה, שיבואו לחפש אותי". מקרון גם הצהיר בגלוי שהמאבטח, "הוא לא המאהב שלי". בהמשך הודיע כי יפטר את המאבטח הסורר. 

ווטרגייט של מקרון

אלכסנדר בנאללה, בן 26 בלבד, יליד מרוקו, שגדל ברובע בעייתי בפרבר הפריזאי אוורה לפני שמשפחתו עברה לחבל נורמנדי. הוא היה נער צנום שמגיל צעיר חלם להיות שומר ראש. לשם כך התאמן בהרמת משקולות ואחר כך המשיך לפתח את שריריו בקבוצת הרוגבי של בית הספר התיכון, שם נודע בשל התנהגות אלימה ובפתיל הקצר שלו.

בעקבות אביו, פעיל במפלגה הסוציאליסטית, הצטרף בנאללה לנוער המפלגה, כבר אז בתפקידי אבטחה. במקביל התנדב כאזרח לשורות הז'נדרמריה הצבאית. הוא הגשים חלום חיים כששימש כמאבטח של כוכבים הוליוודיים וצרפתים שהגיעו לפסטיבל הקולנוע של דוביל, אבל היו לו שאיפות גבוהות יותר. במערכת הבחירות האחרונה בחר להצטרף לתנועתו החדשה של מקרון, ועד מהרה נוצרו יחסי קרבה בינו לבין נשיא המיועד ורעייתו. בנאללה הצעיר והגברתן נראה דרך קבע בסביבתם הקרובה, דואג לביטחונם האישי. במקביל הקים חברת אבטחה פרטית.

עם היבחרו לתפקיד מינה אותו הנשיא רשמית לסגן מנהל הלשכה שלו וליועץ הביטחון האישי של נשיא ורעייתו. הוא קיבל לידו גם את סמכות הפיקוח על גורמי אבטחה אחרים מטעמה של נשיאות צרפת. בנאללה נהנה ממשכורת גבוהה של עשרת אלפים אירו בחודש, ולצורך הצדקתה הועלה לדרגה ייצוגית של קולונל ז'נדרמריה, בלי להיות כפוף להיררכיה של הגוף הצבאי־משטרתי שבו לא מגיעים לדרגה כזאת לפני גיל 40, וזאת רק אחרי לימודים בקורסים ובבתי ספר גבוהים.

לאחרונה אושרו לו גם רכב שירות ודירת שרד ועוד כ־200 אלף אירו המיועדים לשיפוצה ולהפיכתה לדופלקס דו־קומתי במתחם השמור לאנשי הממשל ומקורביהם ברובע 7 על גדת נהר הסיין, סמוך למגדל אייפל. שם התגוררה בשעתה משפחתו השנייה של הנשיא פרנוסאה מיטראן.

מאז שנבחר לתפקיד הפגין בנאללה התנהגות סמכותית אך גם מאיימת, בוטה ואלימה, שעוררה מחאה מצד פקידים ואנשי תקשורת רבים, וגם הוא הואשם בחיסול חשבונות אישיים במסגרת תפקידו הממלכתי. כך ב־1 במאי הוא חבש על ראשו קסדת מגן של המשטרה והכה קשות מפגין בכיכר קונטרסקרפ ברובע הלטיני בפריז, במקום שהנשיא לא היה בו ולא הועמד בסכנה. ברשותו נמצאו גם מכשיר אלחוט וסרט זרוע של המשטרה, למרות שלא אושר לו על ידי מפקד המשטרה המקומי לענוד אותו.

בנאללה ננזף והושעה רשמית לשבועיים על ידי מנהל לשכת נשיא צרפת, פטריק סטרודזה, שקיווה לסגור כך את הפרשה. אבל סרטון וידאו של האירוע דלף לאתר העיתון "לה מונד" ויצר שערורייה לאומית. באמצעות הפרשה מנסים החוגים הפוליטיים בצרפת להוכיח את ניסיונותיו הלא דמוקרטיים, לכאורה, של מקרון לעקוף את מנגנון המדינה ולשים עצמו מעל החוק. במקרה זה על ידי הקמת מנגנון ביטחון משלו שיוצב מעל מנגנונים אחרים.

הרפובליקה הצרפתית למודת ניסיון מר מפעילותן של מיליציות פרטיות של ראשי המדינה, שמי שהחל בהפעלתן היה לא אחר מאשר מקים הרפובליקה הגנרל שארל דה גול, שעשה זאת לכאורה כדי להתגונן מפני ניסיונות הפוטש נגדו. נטיותיו הריכוזיות והסמכותיות של מקרון, מעריץ גדול של דה גול, שהקנו לו כבר את הכינוי יופיטר, מעוררות חשש שלמרות הבעת הנאמנות הבלתי פוסקת לרפובליקה וקריאתו לעם כולו להתייצב מאחוריה, הוא עלול להתפתות לנסות לרכז בידיו שליטה וסמכויות החורגות מהמותר במשטר דמוקרטי רפובליקני. מנהיג השמאל הקיצוני בפרלמנט ז'אן לוק מלנשון אמר אפילו שיש לראות בפרשה את "ווטרגייט של מקרון".

פופולריות בצניחה

פרשת בנאללה משתקת את עבודת הפרלמנט בצרפת. נשיא האסיפה הלאומית דחה לסתיו את הדיונים בהצעות לרפורמה בחוקה של מקרון ובמקום זאת זומן שר הפנים ז'ראר קולומב לוועדת חקירה פרלמנטרית, הנדירה בצרפת, כדי לספק הסברים בפרשה. הנשיא מקרון ששמר על שתיקה מאז התפוצצה הפרשה זימן את הקבינט שלו כדי לדון ברה-אורגניזציה של לשכתו, זאת ככל הנראה מתוך כוונה למצוא כמה שעירים לעזאזל, שיסיטו את האש ממנו.

במהלך חקירתו הארוכה הודה שר הפנים שאין לו שליטה על פעולת מנגנון הנשיאות וגם לא סיפק תשובה לשאלה כיצד הצליח היועץ המיוחד להצטרף באורח פעיל לכוח השיטור ולקבל ציוד השמור לשוטרים. עם זאת המשיך קולמב לטעון בתוקף ש"אין משטרה מקבילה בצרפת". עוד טען כי לשכת הנשיא אמורה הייתה להעביר את הפרשה לבית במשפט, במקום להסתפק בהשעיה למשך שבועיים ובקנס כספי.

רק שאפילו עונש זה לא בוצע. על פי עדותו של אלן ג'יבלין, קצין משטרה בכיר הממונה על האישורים, לבנאללה לא היה אישור להיות משקיף בהפגנות נגד הממשל. לדבריו, היועץ המשיך להשתתף בדיוני חדר המצב של פיקוד המשטרה גם בתקופת ההשעייה לכאורה. מפקד משטרת פריז, מישל דלפש, הכריז שמשרד הפנים והנשיא אחראים לכך שבנאללה נכח בחדר המצב השמור לפיקוד המשטרה וכי הם היו אמורים לטפל בחומרה רבה בעבירות שביצע.

בעצם הפרשה רואה המפקד דלפש, "פעולה אישית חריגה שאי אפשר לקבלה", זאת, לדבריו, על רקע של חברויות פנימיות עם קציני המשטרה שהועמדו לדין. מנהל לשכת הנשיא סטרזודה טען מצדו שבידי בנאלה היה האישור המיוחל להשקיף על האירועים, אלא שההשקפה הפכה להשתתפות פעילה. גם ראש הממשלה אדוארד פיליפ נדרש לפרשה ובתשובה לשאילתות טען כי אין מדובר ב"פרשה ברמת המדינית" אלא לכל היותר בכשל אישי.

אם חשב הנשיא שהעובדה כי הצרפתים נמצאים כעת בעיצומה של חופשת הקיץ השנתית ולא יעסקו בענייני פנים, הרי שטעות בידו. לפי סקר שהתפרסם השבוע עולה כי הפופולריות של מקרון צנחה ל־32% הנתון הנמוך ביותר מאז ספטמבר 2017. "צריך להיפטר מהנשיא הזה", אמרה פנסיונרית הנופשת בעיר מגוריו של הנשיא לה טוקה על החוף ושמודאגת מכך שכספי הפנסיה שלה ייפגעו כתוצאה מהחקיקה שהעביר מקרון בנושא מיסוי. "את כל הכסף שהוא לוקח מאתנו הוא מוציא על החברים והמאבטחים שלו", היא הוסיפה בכעס.

החשש של מקרון כיום הוא פחות מגורלו הפוליטי המידי. בצרפת קשה עד בלתי אפשרי להדיח נשיא. בפרלמנט יש לו רוב מוחלט ולהצעת אי־אמון שהגישה סיעת הימין הרפובליקני סיכויים מעטים להתקבל. הנשיא הצרפתי חושש כעת מגורל הרפורמות שהוא מבקש להוביל. רגשי הפגיעה באמון של העם הצרפתי כבר ניכרים לעין ולא ברור אם התעוררותו המאוחרת להגן על כבודו תספיק.