הכל היה מוכן ביום שישי שעבר לקראת תחילתו של פסטיבל פאלו נומוני בעיר פאלו, בירתו של מחוז מרכז סולאווסי שבאינדונזיה. האירוע השנתי החל לפני עשור וכונה "פסטיבל מפרץ פאלו", אולם לפני שנתיים החליטו המארגנים מטעם הממשל המקומי להוסיף לו את המילה "נומוני", שמשמעותו "מהדהד" בשפת שבט קאילי המקומי, וזאת מתוך כוונה להפיץ את היופי של פאלו ברחבי העולם.
הפסטיבל, שתוכנן להימשך שלושה ימים, היה אמור לספק לאלפי המבלים שהגיעו מאינדונזיה וממדינות נוספות מגוון של אירועים אומנותיים, תרבותיים וספורטיביים. אולם במקום חגיגה כפולה, נאלצה העיר, שמונה יותר מ־330 אלף תושבים, להתמודד עם אסון טבע נרחב, הכבד ביותר שפקד את אינדונזיה בשנים האחרונות: רעידת אדמה בעוצמה 7.5 שהתרחשה סמוך לשעה שש בערב, אשר עוררה כחצי שעה מאוחר יותר גלי צונאמי אדירים בגובה של כשישה מטרים בתוך מפרץ פאלו.
מאות בני אדם ששהו על החוף במסגרת הפסטיבל לא היו יכולים לעמוד מול עוצמת הגלים שהכו בזה אחר זה, סוחפים כל מה שנקרה בדרכם. גופות נסחפו למים או נותרו על החוף, מבנים רבים קרסו או נפגעו באופן קשה, והעיר הגדולה הפכה לעיי חורבות.
גם תושבים מיישובים סמוכים לא הצליחו להימלט מגלי הענק. עיירת הדיג דונגלה ספגה נזקים כבדים, וקרוב למאה אסירים נמלטו מבית הכלא המקומי, בעוד שבעיירה סיגי נספו עשרות ילדים שהיו במחנה תנ"ך בכנסייה מקומית כאשר המבנה כוסה בבוץ ובשברי הריסות.
ימים אחרי אסון הטבע עדיין לא ניתן לדעת את מספר הקורבנות המדויק, שכעת הוא יותר מ־1,400 בני אדם, וזאת בשל קשיי התקשורת עם חלק
מהאזורים שנפגעו ומאחר שמאות בני אדם נקברו בתוך בתיהם שקרסו לתוך האדמה. גם הפגיעה בשדה התעופה המקומי מקשה על העברת הסיוע ההומניטרי הנדרש לאזורי האסון.
"המצב באזורים שנפגעו הוא סיוט", אמר ג'אן גלפנד, מנהל המשרד של הצלב האדום והסהר האדום בג'קרטה. "העיר פאלו הרוסה, והדיווחים מדונגלה מעידים שגם היא נפגעה קשות מהאסון הכפול. הצלב האדום וצוותים אחרים עובדים מסביב לשעון, אבל האתגר הגדול ביותר הוא להשיג גישה לכל הקהילות, ואז להביא כמויות גדולות של חבילות סיוע חיוני לאזור האסון. קווי התחבורה, החשמל והתקשורת עדיין לא פועלים".
בשל החשש מהתפרצות מחלות, הגופות נטמנות במהירות בקברי אחים גדולים, ובצבא מציינים כי בכל יום תיערך קבורה המונית. כאשר פוסמוואטי מצאה את גופתו של בעלה, מוג'יונו, בבית החולים בפאלו, היא לא חשבה פעמיים ואישרה לקבור אותו בקבר המוני. "קשה לערוך לו עכשיו טקס קבורה משלו", אמרה. "אין אימאם שיתפלל עליו או אנשים שיישאו את גופתו".
בינתיים התסכול של התושבים הולך וגובר לנוכח מאמצי ההצלה והסיוע האטיים, והמקומיים נאלצים לעמוד שעות בתור בתחנות הדלק על מנת למלא מכלים, כששוטרים וחיילים חמושים שומרים על הסדר מחשש להתפרעויות. "הנשיא לא שומע על האזורים המרוחקים", אמר בתסכול תושב שמתגורר בכפר מדרום לפאלו. "יש מאות בני אדם שעדיין קבורים מתחת לבוץ בכפר שלי. איבדתי רבים מבני משפחתי ומשכני. אנחנו לא מקבלים סיוע ולכן נאלצים לעזוב".
צונאמי ביום בהיר
אינדונזיה, אשר שוכנת לאורך "טבעת האש" באוקיינוס השקט, מתמודדת מדי שנה עם רעידות אדמה, חלקן נחשבות עצומות, ורבות מהן גם מותירות קורבנות בנפש. בקיץ האחרון התרחשה סדרת רעידות אדמה באי הנופש לומבוק, אשר הורגשו גם באי באלי הפופולרי הסמוך. מאות בני אדם נהרגו, בעוד אלפי תיירים מבוהלים מיהרו להימלט מהאזור.
מיקומו של האי סולאווסי הופך אותו לרגיש במיוחד לאסונות טבע. האי שוכן בצומת שבין שלושה לוחות טקטוניים גדולים: האוסטרלי, האירו־אסייתי והים הפיליפיני. עשרות רעידות אדמה תועדו באזור האי מאז תחילת המאה הקודמת, חלקן עוררו גם גלי צונאמי שהובילו לפגיעה ביבשה בדומה לאסון הטבע הנוכחי.
ב־1 בדצמבר 1927 נמדד רעש בעוצמה של 6.5 באזור פאלו, שעורר גלי ענק. אחד מהם הגיע לגובה של כארבעה מטרים עם כניסתו למפרץ, אולם כאשר הוא פגע בפאלו, הגיע גובהו של הגל לשמונה מטרים. למרות זאת, מניין הקורבנות עמד אז על 14 הרוגים ו־50 פצועים.
בסוף ינואר 1930 גרמה רעידת אדמה חזקה באזור דונגלה לגל צונאמי בגובה של שני מטרים. שמונה שנים לאחר מכן נרשמו גלי צונאמי בגובה של שמונה עד עשרה מטרים, שהותירו קרוב ל־200 הרוגים וסחפו כפרים שלמים לאורך החוף המערבי.
בשעות הבוקר המוקדמות של 15 באוגוסט 1968 התרחש רעש אדמה בעוצמה של 7.4 מול החוף הצפון־מערבי של סולאווסי, וגלי צונאמי בגובה של שמונה עד עשרה מטרים התנפצו על החוף באזור דונגלה והגיעו למרחק של כחצי קילומטר בעומק היבשה. יותר מ־160 בני אדם נהרגו, 800 בתים נהרסו ונרשמו התפרצויות בהרי געש באי סמוך.
שנת 1996 הייתה סוערת במיוחד: ב־1 בינואר נרשמה רעידת אדמה בעוצמה 7.9, החזקה ביותר מאז תחילת המאה ה־20, ובעקבותיו הכו גלי צונאמי, שהגיעו לגובה של ארבעה מטרים, את כל החוף המערבי. יותר מחצי שנה מאוחר יותר התרחשו שני רעשי משנה בהפרש של שישה ימים, וגם הם עוררו גלי ענק שנכנסו לעומק של 300 מטר ביבשה. הרעידה האחרונה שנרשמה עד השבוע שעבר הייתה לפני שש שנים, בדיוק בזמן שבירת צום הרמדאן.
ביום רביעי התקבלה תזכורת לכך שלא רק רעידות אדמה מאפיינות את סולאווסי. הר הגעש סופוטן בצפון האי התפרץ פעמיים ושלח ענן אפר שהגיע לגובה של ארבעה קילומטרים. התושבים התבקשו לא להתקרב להר מחשש לזרימת לבה ונקראו לחבוש מסיכות אבק לנוכח החלקיקים המסוכנים באוויר.
על אף שרעידות אדמה וגם גלי צונאמי אינם זרים לסולאווסי, מומחים ציינו כי האסון הנוכחי הוא כבד במיוחד בשל שילוב של גורמים. הראשון שבהם הוא מיקומה של העיר פאלו, בקצה מפרץ באורך של עשרה קילומטרים שצורתו כשל פרסה. הביולוגית וחוקרת הרי הגעש ג'ס פיניקס הגדירה זאת כ"תסריט הגרוע ביותר".
"גלים נמדדים בתנועה שלהם מעלה ומטה ובתדירות שבין הגלים. לצונאמי בים הפתוח יש תנועה נמוכה ותדירות נמוכה, אם כי הגלים יכולים לנוע במהירות של 270 ק"מ", היא מסבירה. "כאשר הגלים מתקרבים לחוף, רצפת האוקיינוס הופכת לרדודה יותר, וזו בעיה. גלי הצונאמי מתחילים להצטבר עם העלייה בתנועה מעלה ומטה ובתדירות. זה גרוע ביותר כאשר קו החוף רחב, וזה גרוע יותר בפאלו, שם צורת הפרסה של המפרץ משמשת כמשפך שמכוון את הגלים לעבר העיר.
"לפני הופעת צונאמי ישנה תופעה שנקראת 'נסיגה לאחור', כאשר המים נסוגים מקו החוף. העלייה במשרעת ובתדירות מושכת את המים לאחור, והגלים הופכים לגבוהים יותר ויותר. אם אתם רואים את זה, אל תעצרו או תתחילו לאסוף כסף. רוצו לעבר הגבעות".
הגורם השני שהעצים את האסון הוא העובדה שפאלו ויישובים נוספים באזור שוכנים על שכבות דקות של אדמה שביניהן משקעים, ולא על קרקע מוצקה. על כן, כאשר האדמה רעדה בעוצמה התרחשה תופעה של התנזלות הקרקע, שבמהלכה הפכה האדמה לנוזלית ולבלתי יציבה וגלשה פנימה, סוחפת יחד איתה אלפי בתים ומאות תושבים שנקברו חיים מתחת לערימות הבוץ.
מדענים הודו כי הם גם הופתעו מהגובה הבלתי שגרתי של גלי הצונאמי שפגעו באזורי החוף, מאחר שבדרך כלל הלוחות בקו השבר פאלו־קורו נעים באופן אופקי, בלי הדחף האנכי שתורם ליצירת הגלים הגבוהים. המדענים החלו בשבוע האחרון לחקור אם רעידת האדמה עוררה מפולת תת־מימית שזעזעה את הגלים, או שאזור הבקע של השבר עבר באזור שבו קרקעית הים עלתה או ירדה בזמן הרעידה וכך דחף את המים ועורר את הצונאמי. "ציפינו שהרעידה תגרום לצונאמי, אבל לא כזה גדול", הסביר ג'ייסון פאטון, גיאופיזיקאי מאוניברסיטת הומבולדט סטייט בקליפורניה. "כשאירועים כאלה מתרחשים, סביר יותר שנגלה דברים שלא זיהינו קודם לכן".
שתיקת המערכת
אולם השאלה המטרידה ביותר מכל היא מדוע לא התקבלה ההתרעה מפני הגלים המסוכנים שהתקדמו במהירות לעבר החוף. אומנם מיד לאחר שהתרחשה רעידת האדמה הודיעו הרשויות כי יש סכנה לגלי צונאמי, אולם הם ביטלו את ההתרעה כעבור כחצי שעה, אחרי שהגלים הראשונים כבר פגעו בחוף.
בסוכנות הגיאופיזית של אינדונזיה טענו כי הסירו את ההתרעה מאחר שלא התקבל מידע מהגלאי הקרוב ביותר, שנמצא במרחק של כ־200 ק"מ מפאלו. "היינו צריכים להשתמש במידע שברשותנו ולקבל את ההחלטה על פיו", אמר מנהל מרכז רעידות האדמה והצונאמי בסוכנות, רחמט טריונו, שציין כי הגלאי זיהה רק גל בגובה שישה סנטימטרים. "אם היה לנו מצוף בפאלו זה היה טוב יותר, כמובן. עלינו לבדוק זאת לקראת העתיד".
דובר הסוכנות הלאומית לטיפול באסונות, סוטופו פורוו נוגרוהו, הוסיף כי נשלחו הודעות טקסט ופורסמו התרעות ברשתות החברתיות, אולם ההערכות הן שלא כל התושבים הצליחו לקבל אותן בשל קריסות קווי החשמל והתקשורת, וייתכן שגם מי שקיבלו את ההתרעות לא חשבו שהם צריכים לחפש מקלט במקום גבוה יותר.
אבל ההודעה המטרידה ביותר של סוטופו הייתה שאף אחד מבין 22 המצופים במערכת ההתרעה, אשר מחוברים לגלאים על קרקעית הים ושולחים מידע ללוויינים, לא פועל מאז שנת 2012 אחרי שספינות ודייגים חתכו את הכבלים. למעשה לאינדונזיה אין יכולת אמיתית לאתר בזמן את הגעתם של גלי צונאמי. "הכלים שלנו מוגבלים מאוד", הוסיף טריונו. "מתוך 170 חיישנים לרעידות אדמה, יש לנו תקציב להפעיל 70 בלבד".
זו לא הפעם הראשונה שבה הרשויות באינדונזיה מודות בכישלון המערכת שהותקנה לאחר אסון הצונאמי באוקיינוס ההודי ב־26 בדצמבר 2004, שגבה את חייהם של קרוב לרבע מיליון בני אדם, מרביתם באינדונזיה, ואשר נועדה לזרז את העברת המידע על גלים שמתקרבים לאזורי החוף. לפני כשנתיים לא פעלו המצופים כאשר התרחשה רעידה בעוצמה של 7.8 ליד איי מנטאווי, אולם אז הסתיים האירוע ללא נפגעים בנפש.
עם זאת, יורן לאוטרג'ונג מחברת GFZ הגרמנית, שפיתחה את המערכת שמוצבת באינדונזיה, טען השבוע כי המערכת דווקא הצליחה להעריך שיהיו גלים בגובה שלושה מטרים. הוא הטיל את האחריות על הרשויות המקומיות. "הבעיה הייתה בתקשורת בין הרשויות המקומיות לתושבים, למשל מי שהיו על החוף", אמר לסוכנות רויטרס. "אם מביטים על שרשרת ההתרעה, מיצירת סימן האזהרה ועד המידע שניתן לאוכלוסייה המקומית, נראה שיש שלל בעיות. למשל הסירנות שלא עבדו והעובדה שלא הושמעו אזהרות ברמקולים המשטרתיים".
לפני כשנתיים נעשה באינדונזיה ניסוי מוצלח בשיטה חדשה ומתקדמת, שנועדה לזהות גלי צונאמי באמצעות חיישנים, גלי קול וכבלים שמזהים שינוי בתנועה התת־ימית. פרופ' לואיס קומפורט, מנהלת המרכז לניהול אסונות באוניברסיטת פיטסבורג שהובילה את הפרויקט האמריקאי־אינדונזי, סיפרה שהירידה בערך המטבע המקומי לא אפשרה לרשויות לממן את עלות ההתקנה. "כואב הלב לראות את זה, במיוחד כאשר יש רשת חיישנים שתוכננה היטב והייתה יכולה לספק מידע קריטי", אמרה קומפורט וסיכמה בצער כי "גלי הצונאמי יגיעו שוב לאינדונזיה".