על פי ה"פייננשל טיימס" התוכנית המקורית נועדה לפרוס בגרמניה גדוד המצויד בטילי שיוט "טומהוק" ובנשק היפר-סוני מתקדם מסוג "דארק איגל", מתוך מטרה להעניק לאירופה יכולות תקיפה מדויקות לעומק בתוך שטחי האויב.
טווח פגיעה ישיר מרוסיה
המחסנים באירופה כמעט ריקים. לגרמניה ולספרד יש טילי "טאורוס", ולצרפת ובריטניה את ה"סטורם שאדו", אך הטווח שלהם מוגבל לכ-500 קילומטרים ומלאיהם זעומים. יתרה מזאת, אלו טילים המשוגרים מהאוויר, מה שמחייב השגת עליונות אווירית. מנגד, לרוסיה יש טילי שיוט וטילים בליסטיים דוגמת ה"קינז'אל" לטווחים של למעלה מ-2,000 קילומטרים.
מרוץ התחמשות - "קבצנים לא יכולים להיות בררנים"
עם ההכרה במציאות החדשה והקודרת, החלו מדינות אירופה בניסיונות לפתח טילים קרקעיים לטווח של 1,500 קילומטרים לפחות. בשנת 2024 הושק פרויקט "אלזה" בהשתתפות מדינות מובילות ביבשת לפיתוח טילים ארוכי טווח. ואולם, רוב הפרויקטים עדיין בשלבי תכנון ויהיו מבצעיים רק בשנות ה-30 של המאה הנוכחית.
כפתרונות ביניים, עלתה הצעה להנדס מחדש טילים ימיים דוגמת ה-MdCN הצרפתי לגרסאות יבשתיות ואוויריות, או לפנות לחברות כמו "דסטינוס", המייצרת למעלה מ-2,000 טילי שיוט בשנה ובוחנת כעת את מערכת ה"רוטה בלוק 2". במקביל, הפתרון המהיר מכולם עשוי להגיע דווקא מאוקראינה. שר ההגנה הגרמני רמז בגלוי כי אירופה תצטרך לפנות ל"ידע האוקראיני" כדי למלא את החסר.
התרעות פיקוד העורף