פטרמן פותח את דבריו בתזכורת לעברו כראש עיריית בראדוק, עיירת פלדה ענייה בפנסילבניה, שם ניצח בבחירות על חודו של קול. לדבריו, מאז ומתמיד המטרה שלו לא הייתה לשחק משחקים פוליטיים אלא להביא לשינוי אמיתי. הוא מלין על כך שכיום, השאיפה לעבוד בשיתוף פעולה דו-מפלגתי הפכה למשימה בודדה ו"רעילה" בעיני הבייס הדמוקרטי. "המפלגה שלי לא יכולה להיות פשוט ההפך מכל מה שהנשיא דונלד טראמפ אומר", הוא עוקץ. "הנשיא יכול להצהיר שהוא בעד גלידה וימי ראשון עצלים, והמפלגה שלי פתאום תשנא אותם".
אחת הנקודות המרכזיות והכואבות ביותר שמעלה הסנאטור נוגעת לתמיכתו הבלתי מתפשרת בישראל ולעליית האנטישמיות. פטרמן חושף כי מאז פרוץ המלחמה בעזה, הוא סובל מהטרדות בלתי פוסקות. "מפגינים רבים עוקבים אחריי ברחבי וושינגטון או מופיעים מול ביתי כדי לומר לי שאני בוגד, פשוט כי אני מצביע על פי מצפוני ועומד ללא התנצלות לצד ישראל והקהילה היהודית העולמית", הוא כותב. ב"וושינגטון פוסט" מבהיר פטרמן כי הוא מחויב לחלוטין לחיסול חמאס, חיזבאללה והאיום האיראני, עמדות שבעבר היו בקונצנזוס הדמוקרטי וכיום נחשבות למוקצות.
בסיכום דבריו, פטרמן מצהיר כי הוא מסרב להתקפל או לבגוד במצפונו, אך מבהיר שאין בכוונתו לעזוב את המפלגה הדמוקרטית. הוא מזכיר למבקריו שהוא עדיין מחזיק בעמדות ליברליות מובהקות, כגון תמיכה בזכויות להט"ב, הפלות, איגודי עובדים ולגליזציה של קנאביס, ומוסיף בהומור כי ממילא הוא "יהיה רפובליקני נורא שעדיין מצביע ברוב מוחץ עם הדמוקרטים".
התרעות פיקוד העורף