עובדה שטרם התקיים דיון רציני ופומבי בשאלה: האם יכול מועמד יהודי להיבחר לנשיא, אינה משתיקה את השאלה המזמזמת בתודעתם של אזרחים, חוגים, זרמים, דתות, כתות ומיליציות בציבוריות האמריקאית. מהכתבות שנכתבו בדבר מועמדותו האטרקטיבית, הסוחפת והאופטימית של הסנאטור ברני סנדרס מוורמונט, נושבת רוח חיובית כמעט צוהלת, המבקשת להפחית מחשיבותו של הדיון המתמהמה ולצדה יכולתה המוכחת של יהדות אמריקה להנמיך פרופיל ולא למשוך אש מיותרת בטרם קרב.
השאלה תיאורטית לכאורה; הממסד הדמוקרטי נעול על הילרי קלינטון כמועמדת בעלת הסיכויים הטובים ביותר לנשיאות וגם עושה הכל כדי להכשיל את סנדרס. פעמיים בעבר התמודדו יהודים לנשיאות; השמיים לא נפלו ואקדח לא ירה. מושל פנסילבניה היהודי מילטון שאפ, התמודד על המועמדות הדמוקרטית ב־1976 והפסיד לג'ימי קרטר; אל גור בחר בג'ו ליברמן כמועמד לסגנו בבחירות 2000, ניצח בהן אך הנשיאות נגנבה ממנו על ידי מערכת משפטית נכלולית שנכנעה למנגנון יעיל ומשומן שהפעיל ג'ורג' וו. בוש; ליברמן רץ בגפו ב־2004 והובס.
בשיחה עם פרופ' סנדי מייזל, מומחה ליהדות אמריקה ולמפלגה הדמוקרטית המלמד בקולג' קולבי במיין, נשמע מייזל פגוע מרמתו האינטלקטואלית הנחותה של בן שיחו. “כמובן שכן", אמר מייזל, “יהדותו של סנדרס אינה השאלה אלא עמדותיו ודעותיו בנושאים הניצבים על סדר היום באמריקה". הבנתי מדבריו שמייזל אינו מאמין באופציה של סנדרס כנשיא, אבל זאת הייתה שיחה קצרה, משום שכל ניסיונותי לשאול על אנטישמיות באמריקה ועל ציבור בוחרים שכילה את יתרות ההון הפוליטי־ליברלי שלו על ברק אובמה ושמא תש כוחו והוא אינו ערוך לריסוק חומה נוספת - שיעממו את מייזל. “אין היום באמריקה כוח פוליטי שסיבת קיומו היא עצירתו של יהודי מלכהן כנשיא", אמר מייזל. כיוונתי לזרמים התת־קרקעיים, העמוקים והשקטים וגם לאלה הגלויים המרססים גרפיטי על מוסדות יהודיים, מציתים בתי כנסת ומנסים לרצוח יהודים בשל יהדותם. השיחה מיצתה עצמה בזריזות ויצאתי ממנה כסטודנט נזוף שחיבור הסיום שהגיש לא הודפס ברווחים כפולים.
קצת היסטוריה: היהודים הראשונים נחתו באמריקה בשנת 1654 והתיישבו בעיקר בניו אמסטרדם שהפכה בהמשך לניו יורק. הם נלחמו במלחמת האזרחים - 5,000 בשורות הצפון ו־3,000 בשורות הדרום - לא משום שהיו נגד העבדות אלא מתוך נאמנות של מהגרים לארצם החדשה. יהודה בנג'מין היה שר המלחמה של צבא הדרום ומקורב לנשיא הקונפדרציה ג'פרסון דיוויס, אבל נאמנותו לא עמדה לו כאשר חיפשו בווירג'יניה שעיר לעזאזל אחרי התבוסה וכינו אותו יהודה איש קריות.
על היהודים באמריקה אמר ג'ורג' וושינגטון: “מי ייתן וצאצאיו של אברהם החיים בארץ הזאת ימשיכו ליהנות ולשגשג בה. שכל אחד מהם יישב תחת גפנו ותאנתו ואף אחד מהם לא יחיה בפחד". רות באדר־גינזבורג, שופטת בהרכב בית המשפט העליון שלמדה בבית הספר התיכון “ג'יימס מדיסון" בברוקלין ובו למד גם סנדרס, אוהבת לחזור על "בדיחה" החביבה עליה: “מה מפריד בין רוכל יהודי לבין שופט יהודי בבית המשפט העליון?", שואלת באדר־גינזבורג, “דור אחד", היא עונה. מסדרה תיעודית מקיפה וארוכה שהפיקה PBS ונקראת “יהודי אמריקה", עולה שמצבם של יהודי אמריקה אחרי עליות ומורדות מעולם לא היה טוב יותר.
ב־24 השעות הראשונות אחרי שהכריז על התמודדותו לנשיאות ב־26 במאי 2015, הייתה השאלה השנייה הנפוצה ביותר בגוגל: “האם ברני סנדרס יהודי?". אתר האינטרנט המושקע של סנדרס אינו מזכיר יהדות במילה אחת. הקביעה הנחרצת של רבים כי יהדותו של סנדרס אינה רלוונטית להצלחתו או לכישלונו, מטרידה אותי קשות. כמי שהתנהג כחשדן קטן אמונה שלא האמין בסיכוייו של ברק אובמה, נדמה לי שיש כאן אוטוסוגסטיה ומשאלת לב המבקשת להגשים את עצמה, העובדת שעות נוספות באוקטן נדיר של אופטימיות; לדעת רבים נופצה תקרת הזכוכית הפוליטית באמריקה. כיצד ניתן להסביר אחרת את מועמדותם (עדיין) של הילרי קלינטון וסנדרס מצד אחד ושל דונלד טראמפ, בן קרסון וטד קרוז מצד אחר. אף אחד לא עוצר את השיירה הדוהרת כדי לשאול האם מיליארדר גזען, פוגעני, שונא אחר, פאשיסט ומי שחושב על אמריקה כעל עוגת ספוג שמישהו דרך עליה וכפסע בינו ובין לקרוא לאובמה כושי, הוא מועמד ריאלי. זה המקום לציין את ייחוסו היהודי של טראמפ; בתו איוונקה התגיירה כדי להינשא ליהודי ומחותניו יהודים.
היה זה טד קרוז שהכריז ש“החוקה מציינת באופן ספציפי שאין מגבלה של דת לנושא במשרה ציבורית ואין דרישה מפורשת שבעת השבעתו יניח הנשיא הנכנס יד על התנ"ך. המילים ‘כן יעזור לי אלוהים' אינן חלק מהטקסט של שבועת הנשיא". הזיכרון הנפוץ ביותר בשאלת דתו של המועמד לנשיאות הוא מ־1960 ומג'ון קנדי, שהיה הנשיא הקתולי הראשון. השאלה המעיקה באותם ימים הייתה האם יהיה קנדי שליחו של האפיפיור באמריקה ויפעל על פי הוראות הוותיקן ולא לטובתה של אמריקה. השאלה הציקה עד שקנדי נאלץ להקדיש לה נאום מיוחד שבו הרגיע את החשש בנושא אמונתו.
גם ברק אובמה לא הצליח להסתתר משמועות שנקשרו בו והקדיש נאום לאופי יחסיו עם המטיף ג'רמיה רייט, איש דת שהיה מקורב אליו והתרחק ממנו בשל אמירות חריגות ופוגעניות. גם ליברמן דיבר על יהדותו. לכן מוזר בעיני שמניחים לסנדרס, שעשוי להיות הנשיא היהודי הראשון, לא להתייחס לאמונתו הדתית אלא אם מכופפים את ידו באלימות. ויהדותו אינה חלק מהאופן שבו הוא מגדיר את עצמו.
סנדרס נכווה בעבר, והכאב עדיין ניכר בו. הפעם הראשונה שבה עלתה יהדותו לדיון בסבב הבחירות הזה הייתה כאשר NPR האשימו אותו שהוא מחזיק באזרחות כפולה אמריקאית־ישראלית. מישהו במחלקת האימות העובדתי של הרדיו הציבורי לא עשה את עבודתו כראוי; או שמישהו טרח לטעת ספק בתודעה האמריקאית החשדנית כלפיו, לדעתי לפחות. הראיון ההוא הכריח את סנדרס לצאת מארון הספרים היהודי ואת התשובה על טיב יהדותו ואופיה סיפק בראיון עם ה"כריסטיאן סיינס מוניטור" (בחירה משעשעת) שבו התבקש להרחיב בנושא: “אדם בשם אדולף היטלר זכה בבחירות בגרמניה ב־1932, ו־50 מיליון בני אדם מתו בשל אותן בחירות ובתוכם שישה מיליון יהודים. לכן מה שלמדתי כילד קטן זה שפוליטיקה היא נושא חשוב ביותר... אבי הגיע לאמריקה מפולין כאשר היה בן 17 בלי כסף בכיסו. הוא אהב את אמריקה. נעלבתי מהרמיזה המכוערת ברדיו משום שאני אזרח אמריקאי כמובן ואין לי אזרחות כפולה".
בתחילת נובמבר 2015 ניצח סנדרס בבחירות־דמה הנערכות בכל מערכת בחירות באוניברסיטת ווסטרן אילינוי. בחירות־הדמה הללו ניבאו במשך 40 שנה את זהות המנצח חוץ מהחמצה אחת ב־1976 שבה הפתיע ג'ימי קרטר, מושל אלמוני מג'ורג'יה, את הנשיא המכהן ג'רלד פורד. ווסטרן אילינוי היא “בליך" האמריקאי. הרקורד שלה טוב משל “בליך" שהחטיאו יותר. בבחירות בווסטרן אילינוי התמודד טיקט של סנדרס־אומאלי נגד ג'ב בוש ומרקו רוביו. על פי ווסטרן אילינוי, הגיע סנדרס לוועידה הדמוקרטית עם 1,836 נציגים לעומת 644 של קלינטון. בבחירות הכלליות ניצח סנדרס בגדול: 404 קולות אלקטורליים לעומת 114 לבוש.
מפתיע יותר ומערער את אמונתי שההחלטות האמיתיות והקשות באמריקה מתקבלות במחשכים ובמקומות שבהם משגשגת האנטישמיות האמיתית, העמוקה
קרב צמוד: קלינטון גברה על סנדרס בפריימריז באיווה ברוב של 4 קולות
בלטה בעיקר בסקר האחרון העובדה שהנסקרים אמרו שיהיו מוכנים להצביע ליהודי יותר מאשר לשחור, קתולי או אישה. כל זאת בימים שבהם 60% מהפשעים על רקע דתי באמריקה נעשים נגד יהודים. סקר נוסף העלה כי 54% מהסטודנטים היהודים נתקלו בגילויי אנטישמיות בששת החודשים הראשונים של 2014. הנתון הזה מתיישר עם עליית האנטישמיות באירופה ובמקומות אחרים, אף שהמספרים באמריקה נמוכים יותר.
הטענה שסקרים ומספרים אינם משקרים נשחקה מזמן. החשד הבריא שצריך להביא לדיון, נובע מרף יכולתו ואמונתו של האמריקאי הממוצע. זה שעשה את הדבר הנכון והצביע ברק אובמה בשארית כוחותיו הפוליטיים בניסיון לתקן עוול היסטורי על רקע של גזענות וחוסר שוויון שלא תוקנו עד היום. בתום שמונה שנים שבהן התנדנד אובמה בתודעה הציבורית; נתפס ככישלון גם כאשר עשה טוב ונתפס כמוצלח כאשר אגרף את ידו, הרג את בן לאדן ושלח מל"טים לחסל שדרות פיקוד של ארגוני טרור; למחרת הנשיאות הזאת שנגמרת אצל רבים בתחושת הישג ואצל אחרים בהבטחה לעקר ולהפוך את כל הישגיה, מציבה המפלגה הדמוקרטית בפני הבוחר בחירה כמעט בלתי אפשרית בין אישה לגבר יהודי מקשיש שיהיה בגילו של רונלד רייגן בכניסתו לבית הלבן.
אצל הרפובליקנים מצוי מבחר מייצג של כל הרמשים והטורפים בטבע. מי שהם לא מעוררים אצלו בחילה עזה כנראה אוהב אותם. יש שם סמורגסבורד עמוס להתפקע של כמוסות רוע ורשע לבחור מהן. על הקיטוב הקשה הזה שהוא סוג של בחירה בלתי אפשרית בין מה שטוב לאמריקה ומה שאפשר לעכל בלי להקיא, מתלבשת רטוריקה אנטישמית מחופשת לאנטי ציונות שהיא הרסנית במיוחד בשל התנהלותה הנוכחית של ממשלת ישראל ושל העומד בראשה.
כדי שלא ייפגע ושהתחושות נגד ישראל לא יהפכו לפלטפורמה אנטישמית שתשלול נשיא יהודי בשל קרבתו לישראל ולא בשל מה שהוא מתחייב לעשות למען אמריקה - מרחיק סנדרס עצמו משיחות בענייני יהדות וישראל. זה לא מוסיף לו בריאות וכבוד, אבל זו כנראה הדרך היחידה המובילה לבית הלבן. ממילא ידביקו לו את כל שעשה, אמר, ראה וחווה בחייו. קלינטון עושה לו את זה כבר עכשיו. מה שנותר לסנדרס זה להתעטף בדגל ולהפיק קליפ פוליטי אפקטיבי לצלילי “אמריקה" של סיימון וגרפונקל, כפי שעשה.
בגילו המתקדם מנסה סנדרס להיות וודסטוק של המאה ה־21. אולי טרם עצר לעשות חשבון נפש, אבל התנהלותו מזכירה את מועמדותו האידיאליסטית של הסנאטור ג'ורג' מקגוורן ב־1972, שהאמין שהדרך לנשיאות עוברת דרך הקמפוסים. שם פגש את הילרי קלינטון שהתנדבה לעבוד עבורו ושם השמיד את אד מאסקי ויוברט המפרי, הדינוזאורים של המפלגה הדמוקרטית. תבוסתו מול ניקסון הייתה אחד הרגעים חפויי הראש ושוברי הלב בפוליטיקה האמריקאית.
מועמדים לנשיאות יודעים שכל היבט - רלוונטי ובעיקר שולי ורכילותי - יעלה מתישהו לדיון פומבי, ייחשף, יודלף וייעשה בו שימוש כדי לפגוע בהם. אין עדות שברני סנדרס אינו ער למציאות הזאת. מתישהו במהלך ההתמודדות ויפה שעה אחת קודם, מנצל המועמד את אחת מהבמות הרבות העומדות לרשותו ומדבר על אמונתו ועל היישות העליונה המנווטת את חייו, כלומר על דתו.
מסיבות שאינן מיטיבות איתו בטווח הארוך, מעידה התנהגותו של סנדרס על רתיעה; הוא אינו שש לקפוץ דרך החישוק הבוער הזה. בהופעה בתוכנית הלילית של ג'ימי קימל, לא מיהר סנדרס להשיב על השאלה אם הוא מאמין באלוהים. “אני מי שאני" אמר, “ואני מאמין שכולנו ביחד בעסק הזה הנקרא חיים. אני מאמין שזה אינו דבר טוב שאנשים מפנים את גבם לסבלם של אחרים".
בכתבה עליו שהתפרסמה בסוף שנה שעברה ב"וושינגטון פוסט", כתבה מישל בורסטין: “במשך שנים רבות לא דיבר סנדרס על יהדותו או נדרש להגדיר במה הוא מאמין ואם הוא שומר מצוות או לא. כעת נגזר על סנדרס הפרטי והשמור לפתוח צוהר בשל מועמדותו לנשיאות שבה לא מקבלים הנחות על דבר ולו כדי להבהיר שהמצע שלו ושאיפתו לצדק כלכלי נעוצים עמוק בפילוסופיה, בדנ"א שלו ובמוצאו השבטי".
האופן הנחרץ, הנחוש וקורא התיגר שבו מנדב סנדרס מיידית את עובדת היותו דמוקרט־סוציאליסטי, נועדה בעיני להחליף את הדיון ביהדותו. במציאות אמריקאית שטרם החלימה מאימת הקומוניזם ושבה אין קללה חריפה יותר מסוציאליסט וממדיניות הרווחה היקרה הנגזרת מסוציאליזם, מתנדב סנדרס לשכב על גדר התיל ושכולם יעברו על גבו ולו כדי לדחות את הדיון ביהדותו. אין כל ספק שקל לו יותר לחשוף את אמונתו הנרכשת כאדם פוליטי מאשר את הדת והאמונה שאליהן נולד ושאיננו יודעים כיצד הוא חי איתן. האם גם הנשיא הבא יערוך סדר פסח בבית הלבן? האם הוא מעמיד עץ אשוח ומציין את חג המולד? לא ענייננו? ההיסטוריה של החטטנות הפוליטית על כל גווניה טוענת אחרת.
בשנות ה־60 הגיעו האחים ברני ולארי סנדרס לישראל והתנדבו לעבודה בקיבוצים שונים. ידוע שלארי, המתגורר כעת באוקספורד, שהה ביוטבתה ומצובה; סנדרס טרם דיבר על הקיבוץ שבו עבד, אבל אין ספק שהפרט החסוי הזה משום מה יתברר בהמשך. בקיבוץ ראה סנדרס “דרך טובה מאוד לגדל ילדים, מכיוון שלהורים היה זמן חופשי רב יותר מאשר יש בעיר".
בראיון איתו העיד לארי סנדרס כי חוויית הקיבוץ של אחיו הייתה מעצבת וחשובה לתפיסת עולמו, משום שלימדה אותו שאינך זקוק לבוסים גדולים או לחשבון בנק שמן כדי לחיות ברווחה. הקיבוץ היווה עבורו הוכחה כי סוציאליזם הוא רעיון ישים בתנאים מסוימים. חברו הקרוב פרופ' ריצ'רד שוגרמן, אמר ש"מראה ישראלים מגדלים ירקות" הוא שעמד בבסיס החלטתו של סנדרס לעקור מחיי העיר הצפופים בברוקלין למרחבים הפתוחים והירוקים של מדינת ורמונט שאליה עבר ב־1967.
בוורמונט התמודד סנדרס לראשות עיריית ברלינגטון. כשבוע לפני הבחירות הופצו בעיר עלונים אנונימיים שמטרתם - באופן עקיף, מרומז וארסי - הייתה לחשוף את העובדה שסנדרס הוא יהודי מברוקלין; כאילו יכול היה מישהו שלא לדעת אחרי ששמע את מבטאו הברוקלינאי הכבד. חבריו והפעילים במטה שלו גרסו שזה היה ניסיון בזוי ולא ראוי של הממסד הדמוקרטי - בדיוק כפי שעושים לו היום - להכתים את סנדרס על ידי פנייה לרגשות הקמאיים ולאנטישמיות הלטנטית של אמריקה הכפרית. סנדרס ניצח בבחירות בהפרש של עשרה קולות.
גם אם צודקים כולם ויהדותו של סנדרס אינה מכשול בדרכו לנשיאות, כנשיא יהודי ראשון הוא עלול להיות שנוא על יהודים ציונים שיראו בו כמי שאינו תומך דיו בישראל. סנדרס אינו נץ מדיני בכל שקשור לישראל ואינו מזוהה כמי שתומך בה ללא עוררין. בראיון ל־Vox אמר: “האם אני חושב שיש לישראל זכות להתקיים? כן, יש לה. האם אני חושב שאמריקה צריכה להיות מתווך הוגן ביחסה לישראל ולפלסטינים? כמובן... על אמריקה לעבוד עם מדינות אחרות להגן על קיומה וביטחונה של ישראל כשם שעליה להיאבק על זכותם של הפלסטינים למדינה שבה ייהנו מאיכות חיים הוגנת. זה לא המצב כעת".
לכאורה כבר ב־1964 הוכיחה אמריקה כי אין לה בעיה עם חצי יהודי כמו בארי גולדווטר הרפובליקני שהתמודד נגד לינדון ג'ונסון והפסיד. מזכיר המדינה ג'ון קרי הוא חצי יהודי שחונך כנוצרי. הנרי קיסינג'ר לפניו היה יהודי שלם ועבד עבור ניקסון, שהאנטישמיות שלו מתועדת בקלטות הרבות שהוקלטו בבית הלבן. אם מישהו מזהה בעיה עקרונית עם זכותו של יהודי להיות נשיא, אומרת אמריקה, שיתכבד ויצביע עליה. כל אחד יכול להיות נשיא, היא הממרה השגורה והחביבה ביותר על פוליטיקאים כאשר הם מלטפים את ראשיהם של ילדים ונושאים מבט מצועף בתקווה לעתיד.
כנראה שלי לבדי נדמה שהסנאטור החביב מוורמונט, הנשמע ומתנהג כמו קומיקאי יהודי מחגורת הבורשט, מסתיר את דתו כאנה פרנק בעליית גג פוליטית. אילו היה מניח את יהדותו וזהותו ההיסטורית כמי שאבותיו הושמדו בפולין בכל המקומות הרלוונטיים, קל היה יותר לשכנע אותי שסנדרס אינו חושש מהנזק האלקטורלי שעלולה יהדותו לגרום לו.
מי שבוחן מקרוב דברים שאמר ועשה סנדרס במרוצו לנשיאות, אינו יכול שלא להתרשם שגם הוא - כמו כותב שורות אלו - אינו משוכנע באמיתות האמירה שאמריקה מוכנה לנשיא יהודי גם אם אינה ממתינה לו בזרועות פתוחות. אם הילרי קלינטון תזכה במועמדות המפלגה הדמוקרטית, יידחה הדיון לפעם הבאה שבה ישאף יהודי להיות נשיא.