סופר כוח: המדריך השלם ל"סופר טיוזדיי" שעונה על כל השאלות החשובות

השנה היא 1972, אז החלה להתגבש מערכת הבחירות המקדימות של אמריקה כפי שהיא מוכרת לנו כיום. במפלגה הדמוקרטית המועמד שאמור היה לנצח לא מסתדר. שמו אדמונד מאסקי. וככל שהזמן עובר, וככל שמאסקי מבין שמועמד כבר לא יהיה (והוא באמת לא היה, ג’ורג’ מקגוורן זכה בכבוד להיות מובס על ידי ריצ’רד ניקסון), הוא גולש למצב רוח של הומור תבוסתני. כך בפלורידה, קצת לפני שספג חבטה אחרונה והחליט לפרוש מהמרוץ, עמד מאסקי מול קהל בוחרים וסיפר על הבחור עם העגלה התקועה בבוץ. “אתה תקוע?” פנה אליו עובר אורח ושאל אותו. תשובת העגלון: “אם הייתי בדרך לאיזה מקום, הייתי תקוע”. והנמשל: מאסקי כבר מבין שהעגלה התקועה שלו לא הולכת לשום מקום.

אבל עכשיו לא 1972, עכשיו 2016, והיום יתגלגלו בדרכים שבע עגלות עמוסות באגו, יצרים ושאפתנות של שבעה מועמדים לנשיאות – מי שנותרו במרוץ לבית הלבן. “סופר טיוזדיי”, שבו המפלגות הרפובליקנית והדמוקרטית יערכו פריימריז בכמה מדינות במקביל בארצות הברית, הוא היום העמוס ביותר בלוח השנה של הבחירות המקדימות. מי נכנס אליו ואיך אנחנו כבר יודעים, מי יצא ממנו ובאיזה מצב - יחליטו הבוחרים. הנה מדריך קצר לכל מה שכדאי לדעת ולמה שכדאי לשים אליו לב.

המועמדים

במפלגה הרפובליקנית יש חמישה מועמדים, מתוכם שלושה שנחשבים לעיקריים, אחד שהוא כבר בקושי קוריוז, ואחד שמחכה להזדמנות אם וכאשר. דונלד טראמפ, מיליארדר וסלבריטי, הוא המועמד המוביל. מרקו רוביו, סנאטור מפלורידה, הוא המועמד המועדף על הממסד השמרני בהיעדר ברירה ריאלית אחרת. טד קרוז, סנאטור מטקסס, הוא מי שאמור להיות מועמדם של האוונגליסטים והנצים. מועמד נוסף הוא בן קרסון, רופא נודע, שאולי מתמודד על משרת סגן הנשיא, ואולי סתם קשה לו לפרוש. וישנו גם ג’ון קסיק, מושל אוהיו, שמקווה שרוביו יוכה, ואז הוא יהפוך למועמד המועדף על הממסד (או יקבל את משרת סגן הנשיא, מי יודע).

במפלגה הדמוקרטית יש שני מועמדים: הילרי קלינטון, המועמדת לנצח, וברני סנדרס, שהצליח יפה בתחילה, אך נראה כעת כמי שסיכוייו להצליח גם בהמשך אינם גדולים. עם זאת – בחירות נועדו לספק הפתעות, אז אולי הוא עוד יפתיע.

המדינות

סופר טיוזדיי הוא קודם כל ולפני הכל המבחן הגדול של מדינות הדרום: ארקנסו, ג’ורג’יה, אלבמה, צפון קרוליינה, אוקלהומה, וירג’יניה, טקסס וטנסי. מלבדן יצביעו גם: מסצ’וסטס, קולורדו, מינסוטה, ורמונט, ויומינג, אלסקה וגם איי סמואה האמריקאית (חלק מהמדינות הקטנות רק למפלגה אחת).

קל לשכוח את העובדה הפשוטה הזאת, אבל לבחירות המקדימות יש שיטה ותכלית. זה האופן שבו מועמדים אוספים כמה אלפי צירים, כלומר, נציגים של הבוחרים, שאחר כך מתייצבים לוועידת המפלגה ומצביעים למועמד שלהם כדי שיהיה מועמד המפלגה לנשיאות.

הפרס הגדול בסופר טיוזדיי הוא טקסס, עם 155 צירים רפובליקנים (צריך קצת יותר מ־1,200 כדי לנצח במרוץ כולו) ו־252 צירים דמוקרטיים (צריך כמעט 2,400 – לדמוקרטים יש יותר צירים בוועידה). אבל יש עוד צירים שעוד מדינות גדולות מחלקות. לג’ורג’יה 76 רפובליקנים ו־116 דמוקרטים. לאלבמה 50 ו־60. לטנסי 58 ו־76. בסופר טיוזדיי סופרים בהחלט מי מנצח באיזו מדינה, אבל בשלב הזה של המרוץ, אחרי שכמה הצבעות סמליות לצורכי מומנטום וסינון מועמדים מיותרים כבר מאחורינו, המשחק הוא איסוף צירים בדרך לזכייה במועמדות. לכן לא רק הניצחון חשוב, גם ההפרש.

חלוקת הצירים

בשלב הזה של המרוץ (זה משתנה בהמשך) שתי המפלגות מחלקות צירים בחלוקה יחסית. כלומר: מי שקיבל 50% מהקולות או מהמחוזות במדינה מסוימת (יש מדינות שככה ויש שככה) יקבל 50% מהצירים של המדינה. במילים אחרות: אם דונלד טראמפ מנצח בכל המדינות, אבל הפער בינו לבין הבא אחריו הוא רק 5%, זה אומר שהוא יקבל רק 5% יותר צירים. וכמובן, הוא עדיין יצא כמנצח, ועדיין יוכל לטעון שהבאים אחריו לא מצליחים להביס אותו בשום מקום, והם יוכלו לטעון ששום דבר לא גמור, ושאת הכסף סופרים בבנק – כלומר, כשמישהו מגיע למספר הקסם הנחוץ של צירים.

חריג אחד לכלל החלוקה עשוי להיות משמעותי במפלגה הרפובליקנית: מי שמקבל פחות מ־20% מהקולות, לא מקבל כלום. כך שבאלבמה, לדוגמה, שבה טראמפ מוביל בסקרים עם בסך הכל קצת יותר מ־30%, אבל לשני הבאים אחריו, רוביו וקרוז, יש פחות מ־20% לכל אחד (19% ו־12% בהתאמה נכון לאתמול), טראמפ עשוי לזכות בכל הצירים עד האחרון שבהם.

מצב המרוץ: דמוקרטים

המרוץ הדמוקרטי פשוט וקל להבנה. קלינטון היא מועמדת הממסד, השמרנית יותר, המובילה. סנדרס הוא מועמד האגף השמאלי, הרדיקלי יותר, האופנתי. סנדרס השיג סוג של שוויון באיווה וניצח בניו המפשייר. זו הייתה התחלה טובה, אך יריבתו קלינטון טענה כל העת שסנדרס יכול לנצח רק במדינות כאלה (קטנות, צפוניות, לבנות), ולא בשאר ארצות הברית. בינתיים, הטענה אומתה. קלינטון ניצחה בנבדה, בהפרש קצת מאכזב מבחינתה, והביסה את סנדרס, בהפרש דרמטי, בדרום קרוליינה. כלומר: בחירות של מדינות הדרום, שמצביעיהן השחורים מתייצבים לפריימריז של המפלגה הדמוקרטית, תפורות עליה.

היא אמורה לנצח ברוב גדול של המדינות בהפרש יפה. סנדרס אמור לנצח במדינת הבית שלו, ורמונט, ואולי יצליח להפתיע בעוד מדינה או שתיים, אבל לא בטוח. במסצ’וסטס, שהייתה מועמדת להפתעה כזאת, קלינטון מובילה בפער גדול לפי סקרי אתמול. היא מובילה גם בטקסס בכ־25%, בווירג’יניה בכ־20% ובג’ורג’יה כמעט ב־30%. כלומר, יש סיכוי לא רע שאחרי סופר טיוזדיי תעלה השאלה עד כמה סנדרס רוצה להישאר במרוץ, ולשם מה בדיוק.

מצב המרוץ: רפובליקנים

המרוץ המעניין יותר הוא המרוץ בצד ימין של המפה הפוליטית. במרוץ הזה ישנו טראמפ, וישנם כל השאר. כל מה שטראמפ צריך לעשות היום זה לשמור על מעמדו כמועמד מוביל, וכמי שיודע לנצח. נראה שלא יהיה לו קושי גדול לעשות זאת, משום שלפי הסקרים הוא מוביל בשמונה מדינות מתוך כלל המדינות שיצביעו. בג’ורג’יה, טראמפ מוביל עם 45%, ולשני הבאים אחריו לא בטוח שיהיו אפילו 20% ההכרחיים כדי לקבל צירים. בטנסי, טראמפ מוביל בפער גדול על פני הבא אחריו, קרוז. בווירג’יניה, סקרים מלמדים שלטראמפ כ־40%, ורוביו, בחלקם, מתקרב ל־30%.

בטקסס מתנהל קרב מעניין. זו המדינה של קרוז, ואם לא ינצח בה, ספק אם יש לו סיבה או הסבר מדוע ימשיך במרוץ. אבל כנראה שינצח, ולכן כנראה שגם ימשיך. לא בטוח שזה התסריט הגרוע מבחינתו של טראמפ. אולי שווה לו להפסיד בטקסס, שבה הוא מפגר בסקרים אחרי קרוז ב־13%, כדי שקולות יריביו ימשיכו להתפצל בין מועמדים שונים, ולא יעברו כולם ליריב אחד שעלול לסכן אותו.

וצריך להסתכל גם על מה שקורה לרוביו. בשבוע האחרון רוביו הסיר את הכפפות והחל לתקוף את טראמפ חזיתית ובעוצמה. הוא מבין שהזדמנות פז להיות מועמד לנשיאות חומקת ממנו, והוא מבין שעכשיו זה כמעט הרגע האחרון. אלא שבינתיים, הסקרים לא מנבאים לו טובות. רוביו שוב נמצא במצב המוכר של להגיע שני או שלישי, קרוב או רחוק, ביותר מדי מדינות. הוא מוכרח לנצח במדינה או שתיים, הוא מוכרח להראות שנרשמת תנועת בוחרים לכיוונו. אחרת, בעוד שבועיים יפסיד את מדינת האם שלו, פלורידה, וייאלץ לפרוש. זו ההזדמנות שקסיק, מושל אוהיו, מחכה לה. אם רוביו יפסיד בפלורידה, ובאותו יום הוא, קסיק, ינצח באוהיו, ואם עוד יהיה סיכוי לאסוף צירים כדי לנצח את טראמפ, ואם הממסד לא ייכנע ויחליט שכבר אין טעם להילחם במה שבלתי נמנע – ואם ואם ואם – או אז יוכל קסיק (שאולי מקווה לנצח גם במישיגן בין לבין) לנסוק כמועמד האנטי־טראמפ של הרגע האחרון.

בקיצור: על מה להסתכל?

סופר טיוזדיי מורכב מהרבה פרטים, אבל מה שחשוב זו התמונה הרחבה. לכן כדאי לשים לב לדברים הבאים:

1. כמה צירים יש לטראמפ: מספר הצירים המונח היום על השולחן הוא כמחצית ממה שנדרש לניצחון, ואם טראמפ לוקח מנה גדושה מהם, יכול להיות שכבר יהיה קשה מאוד להדביק אותו.

2. כמה צירים יש לקלינטון: אצל הדמוקרטים מחלקים היום כשליש מהצירים שנדרשים לניצחון, אבל לקלינטון יתרון גדול על סנדרס כבר עכשיו (בין השאר בזכות מה שנקרא “סופר צירים” של בכירי המפלגה, שכולם שלה).

3. בכמה מדינות הצליחו קרוז ו/או רוביו לנצח, אם בכלל.

4. האם מישהו מהרפובליקנים פורש: ככל שטראמפ אוסף יותר צירים, וככל שנשארים יותר מועמדים, זה לטובתו.

5. האם סנדרס מפתיע או פורש, וכמה לחץ מתחילה המפלגה להפעיל עליו כדי שיזוז מהדרך וייתן להילרי קלינטון להתכונן לבחירות הכלליות מול מועמד שעשוי להיות מאוד בלתי צפוי (קלינטון מעדיפה את טראמפ על פני רוביו כמועמד יריב).