שונא ומחפיץ נשים? לא מעט אמריקאיות דווקא תומכות בטראמפ

איוונקה ילדה לו ״נכד יהודי יפה״ רק לפני כמה שבועות, אבל זמן למנוחה לא היה לה. אבא צריך אותה במסע הבחירות שלו. אותה ואת רעייתו מלניה, האמורות לשכנע את ציבור הנשים באמריקה שהגבר שלהן רק נובח, לא נושך. ויש את מי לשכנע: ל־70% מהנשים באמריקה יש עמדה שלילית ביחסן לטראמפ. ולא שכל הגברים אוהבים אותו.

טראמפ הוא שיאן אמריקאי כשמדובר בעוצמת הרגשות השליליים כלפיו – מעולם לא היה מועמד רציני לנשיאות כל כך לא אהוד בציבור הרחב. אבל הסתייגות הנשים ממנו היא בליגה אחרת. לא רק שנשים דמוקרטיות אוהבות אותו פחות, גם נשים רפובליקניות אוהבות אותו פחות. ובעצם, כמחציתן פשוט לא אוהבות אותו. ל־46% מהמצביעות הפוטנציאליות של טראמפ יש דעה שלילית על המועמד (אצל הנשים הדמוקרטיות מדובר ב־89%). וברור שככה אי אפשר לנצח בבחירות לנשיאות ארצות הברית.
 

באופן מסורתי, נשים אמריקאיות נלהבות פחות ממועמדים רפובליקנים. המפלגה הזו היא מפלגה גברית. המפלגה הדמוקרטית היא המפלגה הנשית. בשנת 2012, כאשר ברק אובמה ניצח בבחירות את מיט רומני בפער לא גדול, המצביעות הכריעו. 56% מהן הצביעו לאובמה, רק 44% לרומני. בהתחשב בעובדה שיש יותר מצביעות ממצביעים, ובכך שניצחונו של רומני בקרב הגברים היה בפער קטן יותר – 8% לטובתו – הניצחון של אובמה בבחירות מובן. 

 

גם ב־2008 הנשים הצביעו לאובמה יותר מאשר לג׳ון מקיין – בפער של 14%. וב־2004 הצביעו לג׳ון קרי ולא לג׳ורג׳ בוש – בפער קטן יותר של 4%. וב־2000 לאל גור ולא לבוש – 8%. וב־1996 לביל קלינטון ולא לבוב דול – 15%. כבר לא מעט שנים (מאז ימי רונלד רייגן), נשים מצביעות לדמוקרטים. ובכל זאת, המקרה של טראמפ מיוחד. או כמו שניסח זאת אחד מבעלי הטורים: ״טראמפ היה הורג כדי לקבל את המספרים של מיט רומני בקרב נשים״. עד כדי כך, שבשבועות האחרונים כל אישה שמוכנה לומר בפומבי שהיא תומכת בטראמפ – אם איננה בתו או רעייתו – הופכת לסוג של סנסציה. בשבוע שעבר זו הייתה השחקנית קירסטי אלי (״חופשי על הבר״), שצייצה בחשבון שלה: ״שלום בנים. זו הודעת התמיכה הרשמית שלי בדונלד טראמפ. ואני אישה!״.

 

אלא שכפי שהוכיחו כבר כמה סקירות פחות מתלהמות, טראמפ אומנם איננו אהוד במיוחד על נשים, אבל בסך הכל ביצועיו בבחירות המוקדמות במדינות שבהן ניצח אינם גרועים כל כך. הוא מנצח בקרב גברים ונשים והוא מוביל בסקרים. בניו יורק, לדוגמה, שם יתקיימו הפריימריז היום (שלישי) - הוא מוביל גם בקרב הנשים וגם בקרב הגברים. קירסטי אלי אמרה שהיא תומכת בו משום שהוא ״מעיר את המדינה הזאת״ – מה שקשה להכחיש. נשים אחרות אומרות שהן תומכות בו בגלל עמדותיו בנושאי הגירה או ביטחון אישי.

או כמו שהגדירה זאת המועמדת לשעבר לסגן הנשיא שרה פיילין, התומכת בטראמפ: ״אנחנו צריכות מישהו חדש שיש לו כוח ושנמצא בעמדה לבעוט בממסד ולעשות שוב דברים גדולים״. יש רק מעט נשים שאוהבות את כל מה שטראמפ אומר, כולל את מה שהוא אומר על נשים. אבל ישנן בהחלט נשים, אם כי נדמה שמספרן הולך ויורד, שמוכנות לשלם מחיר בצד אחד – הפה הגדול והמלוכלך של טראמפ - כדי להרוויח בצד אחר – הבטחותיו בשורה של נושאים, מבניית החומה על הגבול עם מקסיקו, ועד המדיניות התקיפה שהוא מבטיח מול סין.

 

ולמה שנשים לא יהיו בעצם בעד טראמפ? רשימת הנימוקים ארוכה כמו רשימת פליטות הפה של המועמד. ״דונלד טראמפ שונא נשים״, קבע בנחרצות בעל הטור פרנקלין פוייר. את עמדותיו כינה ״עמדות איש המערות״. ואכן, טראמפ אמר במהלך הקמפיין כמה דברים שלא נשמעים טוב. הוא רמז שהמראיינת הלעומתית מייגן קלי מרשת פוקס כנראה הייתה בתקופת המחזור החודשי. הוא רמז שמועמדת יריבה, קרלי פיורינה, מכוערת (״תסתכלו על הפרצוף הזה״). הוא קבע – אחר כך חזר בו – שצריך להעניש נשים שעושות הפלה. הוא הסביר שההבדל בינו לבין מועמדים אחרים הוא שהוא אומר את האמת ושיש לו נשים יפות יותר. הוא העלה לטוויטר תצלום לא מחמיא של היידי קרוז, רעיית המועמד טד קרוז, לצד תמונה מחמיאה של רעייתו שלו – עם הכיתוב: ״תמונה שווה אלף מילים״. 
 

בכל זה אין חדש. לטראמפ היסטוריה מוכרת של החפצת נשים: ״לא חשוב מה התקשורת אומרת עלייך כל עוד את חתיכה, צעירה ויפה״, קבע. בספרו הזהיר מפני נשים שרוצות הסכמי נישואים רק כדי לשדוד את כספו של הגבר. מאוחר יותר טען ש״אם הילרי קלינטון לא יכולה לספק את בעלה, למה היא חושבת שהיא יכולה לספק את אמריקה?״. והרשימה עוד ארוכה. 
 

המועמד עצמו איננו סבור כמובן שמדובר ברשימה מרשיעה. חלק מהדברים נאמרו בהומור, חלקם בשעת כעס (הוא אמר שהציוץ הנוגע להיידי קרוז היה טעות), לחלק מהנשים – העיתונאית אריאנה הפינגטון, השחקנית שר ואחרות – פשוט הגיע. כאשר הוא נתקל, במהלך הקמפיין או בשעת ראיון, בשאלה על יחסו לנשים, התשובה קבועה: אני מכבד נשים, אני אוהב נשים, אני אדאג לנשים. מעת לעת הוא מזכיר נשים שמילאו תפקיד כזה או אחר בעסקיו. ״נתתי לנשים יותר הזדמנויות מכל אדם אחר בענף הבנייה״, אמר בהופעת בחירות באוקטובר שעבר. 
 

ארגוני הנשים, כמובן, מרבים לתקוף את טראמפ. אבל זה לא עושה עליו רושם גדול: ארגוני נשים נוטים לתמוך במועמדים הדמוקרטים בכל מקרה, וגם מועמדים שקדמו לטראמפ לא זכו אצלם לטיפול אוהד. גם מנהיגי המפלגה הדמוקרטית נוהגים לתקוף אותו בהקשר המסוים הזה: זה מובן ומתבקש, בעיקר משום שדי ברור כבר עכשיו שלמפלגה הדמוקרטית תהיה מועמדת – כלומר, שיש כאן הזדמנות להבדיל עוד יותר בין ״האישה הראשונה שתכהן כנשיאה״ לבין מי שאמר על אשתו לשעבר ״ציצים גדולים, בלי שכל״, וכינה את אותה קלי מפרשת המחזור החודשי ״זנזונת״.
 

הבעיה של טראמפ אינה הארגונים וגם לא המפלגה היריבה. הבעיה של טראמפ היא טראמפ, הפה של טראמפ וההיסטוריה של טראמפ. והמצביעות. נשים כמו קרול רוזקה, שהסבירה ל"לוס אנג׳לס טיימס" עד כמה אינה רוצה את הילרי קלינטון בבית הלבן, ועד כמה היא מבינה שאולי תיאלץ להצביע עבורה בכל זאת בהיעדר ברירה אחרת. או קלי גרייבורן, רפובליקנית, לשעבר תומכת של הסנאטור מרקו רוביו, ש״לא יכולה אפילו לומר את המילים״, ובכל זאת אומרת: ״אשקול ברצינות להצביע להילרי״. 
 

זה בסך הכל עוד ענף בעץ הגדול שתחת שלל ענפיו מתכנסת הקואליציה של הבוחרים הבלתי מרוצים. קואליציה מתרחבת באווירה הפוליטית של אמריקה של 2016. קואליציה של בוחרות ובוחרים המביטים בהיצע המונח לפניהם ואינם יודעים את נפשם. קואליציה שאחד מענפיה הוא זה של בוחרות שלא רוצות את הילרי קלינטון, ובכל זאת ייאלצו לתמוך בה – במעשה או במחדל – משום שאת טראמפ הן רוצות עוד פחות.