שר ההיסטוריה בוחר לעתים דמויות משונות כדי לסמן באמצעותן נקודות מפנה. כזאת היא הילרי קלינטון. השבוע הייתה למועמדת המשמעותית הראשונה לנשיאות ארצות הברית. בסבירות גבוהה תהיה גם האישה הראשונה שתיכנס לבית הלבן בזכות עצמה. ובעצם – זה לא לגמרי מדויק. קלינטון תהיה, אולי, לנשיאה הראשונה. אך התואר ״האישה הראשונה שנבחרה בזכות עצמה״ יישמר לאחת מן הבאות אחריה.
במובנים רבים היא ניגודו המוחלט של בעלה, הנשיא לשעבר ביל קלינטון, שבלעדיו ספק אם הייתה מגיעה עד כאן (וספק אם הוא היה מגיע לאן שהגיע בלעדיה). הוא שהעמיד אותה על המקפצה. הוא שנתן לה את השם והמוכרות המתלווה אליו. הוא שהעמיד אותה באור הזרקורים. הוא שהשפיל אותה, ובכך העניק לה את מתנת הקורבן – רחמי הבוחרים.
אך הקלינטון לשעבר שופע כריזמה, איש שקל לחבב. לעומתו, הקלינטון לשעתיד היא אישה שקור נושב ממנה. מחושבת ומסוגרת. הוא הנשיא שאנחנו יודעים עליו הרבה יותר מדי, כולל פרטים אינטימיים – היא המועמדת לנשיאות שאיננו יודעים עליה כמעט דבר. את מי היא אוהבת ואת מי פחות, איך נראים חייה האישיים, אם יש כאלה, בפני מי היא חושפת את סודותיה, את מחשבותיה הכמוסות ואת חלומותיה? הילרי קלינטון כתבה כמה ספרים, ועוד עשרות רבות של ספרים נכתבו על אודותיה, אך לשאלות האלה לא ניתנה תשובה מוסמכת.
יש שאלה מוכרת המאפשרת לזהות את מי רוצים הבוחרים האמריקאים לראות כנשיאם הבא – ״עם מי היית רוצה לשתות כוס קפה?״. הבוחרים העדיפו קפה עם ג׳ורג׳ בוש על פני קפה עם יריבו העצי, אל גור, ובכך רמזו מראש על תוצאת הבחירות הצפויה בשנת 2000. השנה יהיה להם קושי: הם מן הסתם לא רוצים קפה עם אף אחד. קלינטון לא הצליחה מעולם להתחבב על הבוחרים, לרגש אותם ולחדור ללבם. היא מנהיגה שאפשר להעריך, לכבד או לתעב – קסם אישי זה לא התחום שלה.
"מונרכיה אמריקאית"
ובכל זאת, כבר השבוע עשתה היסטוריה, ואם תיבחר תעשה זאת שוב - היא תהיה הנשיאה הראשונה. ולא רק שתהיה הנשיאה הראשונה – היא תהיה הנשיאה הראשונה שהיא גם רעייתו של נשיא לשעבר. בנים של כבר היו: הריסון ובוש. קרובי משפחה רחוקים יותר גם היו: רוזוולט ורוזוולט. בני זוג עוד לא היו. קלינטון וקלינטון יהיו הראשונים. תקדים מרתק, המסמן תופעה שנדחקה לשוליים בדיון הציבורי וראויה לתשומת לב ממוקדת יותר – הנטייה למונרכיה של הזירה הפוליטית האמריקאית.
כבר 25 שנים שמשפחת קלינטון מתגוררת בקומה העליונה של הזירה הזאת. במובן הזה היא מזכירה אנשי ציבור ישראלים – נתניהו או שמעון פרס – יותר מאשר אישי ציבור אמריקאים. נשיאים שקדמו לקלינטון וכאלה שבאו אחריו – קנדי, ג׳ונסון, ניקסון, פורד, קרטר, רייגן, בוש, בוש – נסקו, כיהנו, ואז ירדו מהבמה המרכזית, כל אחד מסיבותיו. קנדי נרצח, ג׳ונסון וניקסון פרשו מוכים וחבולים, פורד מיצה, קרטר בחר להתמקד במשימות שלום, רובן תימהוניות, רייגן היה מבוגר וחולה, הבושים זזו הצידה. לקלינטונים זה לא התאים. הם היו צעירים מכדי לפרוש, אנרגטים מכדי לזוז הצדה, אמביציוזים מכדי להסתפק במה שכבר היה.
הנה, הם עושים היסטוריה. קלינטון, הנשיא לשעבר, רשם את הפרק הקודם שלו בספר בזכותה של אישה אחת – מוניקה לוינסקי. הסקנדל שהתפתח בגלל היחסים ביניהם הוא האירוע המרכזי של תקופת כהונתו. עכשיו הוא רושם עוד פרק בספר בזכותה של אישה אחרת – הילרי קלינטון. הוא הנשיא הראשון שרעייתו גם היא מועמדת לנשיאות. וייתכן שיהיה הנשיא הראשון שרעייתו גם היא נשיאה, והנשיא הראשון שחוזר לבית הלבן בתפקיד אחר. הילרי נישאה על גבו אל הרגע הזה. ממנו והלאה היא נושאת אותו על גבה. ד