האם ברני סנדרס באמת יכול היה לנצח את טראמפ?

בימים האחרונים, עם שוך ההלם שאחרי הבחירות, תוהים פוליטיקאים ופרשנים האם סנדרס היה מצליח להביס את טראמפ, לו התמודד על הנשיאות במקום קלינטון. על פי סקר שפורסם ב"הפינגטון פוסט", התשובה ברורה: סנדרס היה זוכה, ובפער גדול - 56% לעומת 44% לטראמפ. "הדמוקרטים דחו מועמד פופולרי לטובת מועמדת לא פופולרית, וכעת הם משלמים את המחיר", נכתב ב"שיקגו טריביון" האמריקאי. "כמה מאיתנו ישאלו בשנים הבאות מדוע". 

"אמרנו לכם", כתב אנטוני פריסי, אקטיביסט פרוגרסיבי תומך סנדרס במאמר ל"פורבס". 

סנדרס (75), סנטור ממדינת ורמונט, התמודד בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית על מועמדות המפלגה במרוץ לנשיאות. היו רגעים במאבק שנמשך שלושה חודשים, שבהם נראה שסיכויו טובים. אבל היהודי הכמעט אלמוני, עם המסרים הסוציאליסטיים, הודה בחודש יולי בתבוסה ופרש מהקמפיין. 

"אם תדברי עם חברים פרוגרסיביים מהמפלגה הדמוקרטית הם יגידו לך שסנדרס היה זוכה בבחירות בוודאות", אומר מארק פינקלסטין, דובר הקהילה היהודית בדה מוין, איווה. במהלך הפריימריז הזמין פינקלסטין את סנדרס להופיע בדה מוין, אירוע שעורר תשומת לב בינלאומית כשהמועמד דיבר לראשונה בפומבי על יהדותו ואף השווה את עצמו לדוד בן גוריון, שלדבריו היה כמוהו - "סוציאל דמוקרט". 

סנדרס עצמו סירב לענות עד כה על השאלה אם סיכוייו לגבור על טראמפ היו גבוהים מאלה של קלינטון. "הייתי שמח ללכת ראש בראש נגד טראמפ", אמר לסי־אן־אן, "אבל אין טעם לדון בנושא היפותטי". במאמר לניו יורק טיימס כתב "אני עצוב, אבל לא מופתע. אני לא בהלם שמיליונים הצביעו לטראמפ, מפני שהם מאסו בסטטוס קוו הכלכלי, הפוליטי והתקשורתי. טראמפ צודק: העם האמריקאי רוצה שינוי. אבל איזה שינוי הוא יציע להם? האם הוא יעז להתעמת עם האנשים החזקים ביותר במדינה, האחראים לסבל הכלכלי שחשות משפחות עובדות כה רבות?". 

הביקורת על טראמפ היא רק ההתחלה. בימים הספורים שחלפו מאז הבחירות, סנדרס הספיק למתוח ביקורת נוקבת לא פחות על המפלגה הדמוקרטית. "המפלגה הייתה צריכה להתרכז בציבור הרחב ולא בעשירים", צייץ בטוויטר. בראיונות עיתונאיים טען שהעובדה שמיליוני מצביעים ממעמד הביניים בחרו להצביע לטראמפ, היא "מבוכה" למפלגה הדמוקרטית. 

סנדרס הביע אכזבה כי המפלגה לא הצליחה להגיע לפועלים, בייחוד במערב התיכון המתועש; אמר שלא זיהה התלהבות במפלגה הדמוקרטית; הודיע שישקול להתמודד על מועמדות לנשיאות בעוד ארבע שנים והבטיח שיעבוד עם טראמפ בנושאים שישפיעו על משפחות מהמעמד הבינוני, אבל יתנגד התנגדות נחרצת אם הנשיא הנכנס יפנה לגזענות או לסקסיזם. בינתיים אינו מבקר את קלינטון, שלדבריו שירתה את הציבור הרבה שנים ושברה מחסומים רבים. "מגיע לה המון קרדיט, היא עבדה קשה מאוד במהלך הקמפיין".

סנדרס עבד לא פחות קשה. בחודשים האחרונים הופיע באסיפות בחירות בכל רחבי ארצות הברית וקרא למצביעים דמוקרטים לנהור לקלפיות ולהצביע עבור קלינטון. "הביאו לקלפיות את הדודים והדודות שלכם ואת חבריכם", הפציר בסטודנטים מאוניברסיטת ניו המפשייר. כמה ימים לפני הבחירות הופיע עם קלינטון בעיר ראלי שבצפון קרוליינה. "יש הרבה הבדלים בין קלינטון לטראמפ: קלינטון מאמינה במדע ותילחם בהתחממות הגלובאלית", הבטיח להמונים שהגיעו לאסיפה. "טראמפ חושב שההתחממות היא הונאה שמגיעה מסין. אני לא יודע למה הוא בחר דווקא את סין ולא את מקסיקו או מדינה מוסלמית". 

לעתים הופיע לצדה של קלינטון, לעתים לבד. כמעט תמיד הקפיד להעביר את המסרים שלו: התנגדות לקפיטליזם הדורסני, לחברות הענק האמריקאיות ולטייקונים. "אם מישהו יאמר לכם שהבחירות לא חשובות, תשאלו מדוע האחים קוך ושלדון אדלסון מוציאים מאות מיליוני דולרים כדי שהמועמדים שלהם יזכו בבחירות", הבהיר לסטודנטים בניו המפשייר. 

"קיוויתי שאצטרך לבחור בין הסוציאליסט למיליארדר", אמר הבמאי מייקל מור, שסרטו "מייקל מור בטראמפלנד", המביע התנגדות למועמד הרפובליקני, יצא לפני הבחירות בניסיון למנוע את בחירתו. 

באסיפות הבחירות אמרה קלינטון שסנדרס מאמין בשוויון ובצדק, ונזכרה בגעגועים בקמפיין שלה מולו בפריימריז. קמפיין שעסק בנושאים מהותיים ולא בעלבונות, כפי שאירע לא פעם בהתמודדות שלה מול טראמפ. היא אף כינתה את סנדרס "ידידי".

לא בטוח שסנדרס יסכים להגדרה הזאת. במהלך הפריימריז במפלגה הדמוקרטית הוא הרבה לתקוף את קלינטון, אם כי לא בסגנון המתלהם שאופייני לטראמפ. "היא מועמדת חלשה בבחירות כלליות", אמר בראיון ל"טיים מגזין" בחודש מאי האחרון, "העובדה שאדם כמו טראמפ גובר עליה או צמוד אליה בסקרים היא פתטית. אנשיה של קלינטון משחקים מלוכלך".

האנשים של קלינטון, כפי שסנדרס כינה אותם, הביעו אותה רמה של התלהבות מסנדרס. לאחרונה נחשף במסמכי ויקיליקס שג'ון פודסטה, יו"ר קמפיין הבחירות של קלינטון לנשיאות, כינה את סנדרס בשם הגנאי "דופוס", אדם שאין לו מושג מה קורה סביבו. 

סנדרס דווקא גילה הבנה רבה למה שקורה סביבו. הוא אמנם הופיע באסיפות בחירות למען קלינטון, אבל הקפיד להשאיר נתח מהעוגה לעצמו. זמן קצר לפני הבחירות בארצות הברית ערך אסיפה באוניברסיטת קולורדו בולדר. כאלפיים איש, רובם צעירים מתחת לגיל 25, שאגו בהתלהבות כשסנדרס נכנס לאולם, קראו קריאות בוז כשהוא חיקה את טראמפ ודרשו שהגורו שלהם, כפי שכינו אותו, יקבל אחרי הבחירות מעמד בכיר יותר בסנאט ויזכה להשפיע הרבה יותר. על פי עיתונאים שסיקרו את האירוע, התחושה הייתה שסנדרס עורך קמפיין לעצמו, כדי להשאיר בתודעה את תנועתו ואת רעיונותיו.

בראיון לרגל צאת סרטו, דיבר מייקל מור בהרחבה על המורשת של סנדרס. הוא הזכיר שאפילו שסנדרס הפסיד בפריימריז לקלינטון, מצביעים דמוקרטים ב־22 מדינות הצביעו עבורו. מור טען שקלינטון אימצה שני שלישים מהרעיונות של סנדרס. למשל, כשדיברה על העלאת שכר המינימום, היה זה קולה של קלינטון אבל הרעיון היה של סנדרס. 

עיתונאים שסיקרו את הקמפיין של קלינטון לא היו מסוגלים שלא להבחין בכך. זמן קצר לפני הבחירות הצטרף עיתונאי של הגרדיאן הבריטי לסיור של סנדרס במונסי, עיירה קטנה במערב התיכון. הבוחרים הדמוקרטים בעיירה, על פי הדיווח של הגארדיאן, דיברו על דמוקרטיה פרוגרסיבית יותר, כמו זו של סנדרס. רבים יצביעו לקלינטון, נכתב שם, אבל המסרים של סנדרס חלחלו.

"עד כדי כך חלחלו, שבהחלט יכול להיות שאם סנדרס היה מתמודד מול טראמפ הוא היה נבחר לנשיא", אומר אלן אבי, חוקר במכון הרטמן בירושלים, לשעבר עיתונאי שסיקר את ראשית דרכו של סנדרס בפוליטיקה בברלינגטון, עיר מגוריו. "המסרים של סנדרס הפוכים לאלו של טראמפ: היכן שטראמפ רע, ברני טוב". 

סנדרס נולד בברוקלין ב־1941. אביו, אליאס סנדר־גוטמן, הגיע לארצות הברית מהכפר סלופניצה בפולין ב־1921, יחד עם אחיו לארי. אח נוסף, רומק, נשאר בפולין ונספה בשואה עם בני משפחה נוספים. אמו, דורותי לבית גלסברג, נולדה בניו יורק למשפחה ממוצא רוסי וחיה כל חייה בניו יורק. היא נפטרה כשסנדרס היה בן 19. כמה שנים אחר כך נפטר גם אביו.

המשפחה גרה בברוקלין. מעולם לא התכחשה ליהדותה אבל לא הייתה דתית, ולבית הכנסת הגיעו רק בחגים. האחים לבית סנדרס למדו עברית במשך כמה שנים בבית ספר של הקהילה היהודית. את בר המצווה חגגו לו במרכז היהודי בקינגס היי וויי בברוקלין, לא רחוק מדירת המשפחה. "למדנו על מצרים ועל העבדות היהודית, אבל לסיפורים לא הייתה השפעה דתית גדולה עלינו", סיפר לארי סנדרס בראיון עיתונאי. "לא עשינו הפרדה בין היהדות לאמריקאיות שלנו". 

בבית הספר התיכון ג'יימס מדיסון בברוקלין, האחים לא היו יוצאי דופן. הרוב המוחלט של המורים והתלמידים היו יהודים. בין בוגרי בית הספר נמנים רות ביידר גינזבורג, שופטת בית המשפט העליון, והסנטורים נורמן קולמן וצ'אק שומר. אחד מחבריו של סנדרס תיאר לתקשורת האמריקאית את ברוקלין באותן שנים כשטייטל יהודי, קופסה סגורה עם חוש הומור, אוכל וחגים יהודיים.

כשסיים את לימודיו בבית הספר התיכון, סנדרס למד במשך שנה אחת בברוקלין קולג', עבר לאוניברסיטת שיקגו והשלים תואר ראשון במדע המדינה. עם תום לימודיו חזר לניו יורק, עבד כעיתונאי פרילאנסר, כנגר ובשלל עבודות מזדמנות. ב־64' הגיע לישראל לחצי שנת התנדבות בקיבוץ עם מי שהייתה אז בת זוגו, דבורה שיליניג. זמן קצר אחרי שחזר לארצות הברית סנדרס התגרש מאשתו ועקר לורמונט. החל מ־71' התמודד על משרת מושל ורמונט. עשר שנים אחר כך נבחר לראש עיריית ברלינגטון בורמונט. ב־90' נבחר לקונגרס, 15 שנים אחר כך נבחר לסנאט. 

בחודש פברואר, בלהט הפריימריז במפלגה הדמוקרטית, כשסנדרס סחף אחריו מיליוני מעריצים נלהבים והיה נראה שהוא עומד לזכות במועמדות המפלגה, שוחחתי עם כמה מחבריו, אנשים שמכירים אותו שנים. כולם חשבו שהוא מועמד ראוי, חלקם הביעו חשש שיהדותו תעמוד בדרכו. מרתה וינסטין אלפרט, שלמדה עם סנדרס בתיכון, ציינה אז כי "ברני מדגיש את השורשים הברוקלינאיים שלו. אם שואלים את ברני הוא אומר שהוא יהודי, אבל מדגיש שהוא יהודי רוחני ולא דתי שמקיים מצוות". 

"ברני לא חושש מאנטישמיות, הוא אדם אמיץ", אמר אז האק גוטמן, פרופסור לספרות מאוניברסיטת ורמונט וחברו הקרוב של סנדרס. "הוא לא מדבר על יהדותו מפני שיש נושאים אחרים שבהם הוא עוסק, כמו צדק חברתי וכלכלי". 

גם כיום יש מי שחושב שיהדותו של הסנטור הדמוקרטי לא הייתה מאפשרת לו לנצח את טראמפ בבחירות לנשיאות. "סנדרס לא היה זוכה", אומרת וינסטין אלפרט. "הוא היה דבר חדש, אדם מבוגר שמדקלם חומר חדש לתלמידי קולג'. זה נגמר לפני זמן מה. הגזענות והאנטישמיות בקמפיין של טראמפ הוציאו את השרצים החוצה. באווירה ששוררת כיום, שום יהודי לא היה יכול לזכות בנשיאות". 

"השאלה היחידה שמטרידה אותי היא מה היה קורה עם האנטישמיות שנחשפה בקמפיין של טראמפ, ולא עלתה בכלל בקמפיין של סנדרס", אומר אלן אבי ממכון הרטמן. "יכול להיות שאם ברני היה נשאר במרוץ עד הסוף, אולי האנטישמיות הייתה מרימה ראש נגדו"