פרופסור עמוס רולידר שוחח עם גבי גזית ב"רדיו ללא הפסקה 103FM" כיצד משפיע "פסטיבל המדליות" על כוכבי הג'ודו אורי ששון וירדן ג'רבי וסירב להצטרף לחגיגה, גם בגלל שהוא מודאג: "החיזוק הוא ענק", השיב הפרופ', "על שתי מדליות ארד הפכנו מדינה, הגזמות פראיות, שמראה לך כמה אנחנו בדיכאון ומחפשים כל דבר להיאחז בו. לגביהם, זה באמת תלוי כל אחד באופן אישי".
"בגדול יש פה חיזוק עצום על ההצלחה הזו. ברמה האישית הם מקדישים את חייהם, עם המון כשלנות ותסכול ופה ושם הצלחות, זה בונה חוסן אישי בלתי רגיל. הם יצלחו את זה בכפוף לאופיים האישי. ברמה של פתאום להפוך להיות סלבס, אני מקווה שהנושא הספורטיבי יעמוד להם, כי עלייה מהירה כזו היא בעייתית. הבעיה היא לא הסלביות, אלא כשהיא נפסקת".
לאחר מכן שאל גזית את רולידר על האופן שבו מומלץ להסביר לילדים את נושא המוות של אדם קרוב. "הרבה מאוד הורים נמנעים מלגשת לנושא הזה כי זה נושא לא פשוט לגשת אליו", אמר הפרופסור, המכהן כראש המחלקה למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית כנרת. "גיל 5 זה גיל שמתאים להתחיל להסביר בו, כי ייתכן והילד כבר נפגש עם אובדן, למשל חיית המחמד או אנשים בקהילה שלא קרובים אליו מאוד והמושג שהם אינם, קיים. כשהוא מתחיל לשאול, עד גיל 4 אתה עוקב, אתה רגיש, אבל לא מנסה ללמד פה".
"בגיל 5 אתה באמת רוצה להסביר", אמר, "ואם אתה יכול, להכין אותו מראש. וכאן חשוב להשתמש במילים הנכונות. 'עלה לשמיים' וכל מיני דברים כאלה אינם מושגים נכונים. אבל אפשר להשתמש במושגים כמו 'איננו איתנו יותר', 'מת', 'נפטר', אלה מושגים נכונים. אם הילד שואל מה זה 'מת', להגיד לו: 'חמוד, הוא כבר לא יהיה איתנו יותר'. על השאלה 'לאן הוא הלך' התשובה תלויה בתרבות שלנו. האם 'עלה השמיימה'?. אם הוא שואל אם לסבא יש כנפיים לעלות לשמים, אז להגיד 'אנחנו מאמינים, כן, הוא עלה השמיימה, הוא כבר לא איתנו'. אם הילד שואל 'מה לא אראה אותו יותר', להשיב: "כן, אתה לא תראה אותו יותר, אבל יש לנו זיכרונות ואלבומי תמונות'".
"עד גיל 5-6 לא אקח את הילד לבית העלמין לראות את המצבה, וכמובן לא להלוויה", הדגיש פרופ' רולידר. "אם ילד בגיל 6-7 מבקש, אנחנו שומעים, רגישים ומכבדים את רצונו. יותר מאוחר, לראות את המצבה בשלושים כן, וכמובן באזכרות. בוא ניתן לילדים שלנו קרדיט. הם תופסים ומבינים ונכנסים למציאות".