רים במדים נכנסים לתוך יציע אוהדי מכבי ת"א באיסטנבול. אבטחה חסרת תקדים בשדה התעופה ובמלון. פיקוח הדוק ומיוחד מול מי שנחשבים הקיצונים והאלימים מבין האוהדים הטורקים. עוד מסע של שגרה מבית מכבי ת"א, עוד חלק קטן מהקילומטרז' הלא נגמר של הצהובים בדרך לעוד סיפור הצלחה באירופה.
הדיווחים על האווירה הלוהטת בטורקיה הזכירו לי אירועים אחרים, חמורים יותר, שלהם הייתי עד בתקופה שליוויתי את מכבי בשידורי היורוליג. מרץ 1979. כשנתיים אחרי הזכייה ההיסטורית באותו גמר בבלגרד, הפכה מכבי לשם גדול בכדורסל האירופי, שם שכולם פחדו ממנו וכולם ניסו לנצח אותו.
התבקשתי לטוס לעיירה וארזה, בצפון איטליה, לשדר את משחקה של מכבי מול היריבה העיקשת שלה, מובילג'ירג'י. מלון מרוחק על גבעה מבודדת מחוץ לעיר. שיירה של ניידות בדרך לאימון וממנו. הכל עבר בסדר, ואף אחד לא היה יכול לנחש מה יקרה בערב המשחק.

כשמכבי עלתה לחימום, נפרשה ביציע ממול כרזה ענקית. לא הבנתי את הכתוב באיטלקית, אבל מילה אחת בלטה לעין: אושוויץ. הכוונה הייתה ברורה. ביציע הצדדי שלפו לפתע עשרות מאוהדי וארזה צלבי עץ גדולים והניפו אותם תוך כדי שירה שטנית. אחדים מהם עטו על ראשיהם מצנפת מחודדת בסגנון הקו קלאקס קלאן.
שמעון מזרחי עמד במרכז הפרקט, בוחן את הנעשה בקפידה, ומנסה לחשוב מה עושים. ואז זה קרה: ממרומי היציע הושלך חפץ שנחת על הפרקט, קרוב מאוד לשחקני מכבי. החבר'ה רצו למקום וגילו שהחפץ אינו אלא תרנגולת שחוטה, עטופה בבד צהוב-כחול. הצבעים של מכבי. זה הספיק. מזרחי הורה לשחקניו לרדת לחדרי ההלבשה והודיע למארחים שבמצב כזה - אין משחק.
רק שני ישראלים נותרו על המגרש: הפרשן אריה מליניאק ואני. מליניאק הביט מסביב, ראה את מבטי השנאה מתמקדים בנו, ולחש לי לא לזוז ולא למצמץ. כמה דקות של פחד חלפו. לפתע צצו משום מקום שוטרים חבושים בקסדות ומצוידים במגנים ובאלות. הם לא שאלו שאלות: הכוח עלה במהירות ליציעים והפליא מכותיו בפרחחים הצעירים. כמה מהם נעצרו. האביזרים האנטישמיים סולקו והתרנגולת הועלמה במהירות. מזרחי יצא מחדרי ההלבשה, ואחרי דקות ארוכות נתן את האור הירוק לשחק.
אבל השחקנים לא הצליחו לעשות את הסוויץ'. היה זה אחד המשחקים הגרועים של מכבי, שקלעה רק 18 נקודות במחצית הראשונה והובסה ב-18 הפרש בסיום.
היו עוד מקרים שהיריעה קצרה מלתאר אותם בהרחבה. כמו אותו שוטר רוסי שכלא אותי בחדר מבודד באולמה של צסק"א, שניות אחרי השלשה ההירואית של אנתוני פארקר עם הבאזר, כשכל חטאי היה רצוני להשיג ראיון בחדר ההלבשה של מכבי.
או אוהדי פזארו, שרדפו אחרי הרכב השכור שלי ממגרש החניה עד לכביש הראשי - רק מפני שמכבי העיפה את הקבוצה שלהם מההצלבה. בסופו של דבר, התערבות של מאבטחי מכבי ת"א סיימה את האירוע בשלום. אני מקווה שמכבי ת"א תחזור למשחק חמישי באיסטנבול, ומקווה שגם הפרק הטורקי שלה יסתיים בשלום.