הרימו להנחתה: כל מה שאתם צריכים לדעת על סערת השובניזם בטניס

בימים שבהם מועמד רפובליקני לנשיאות ארצות הברית מרשה לעצמו לומר כמעט הכל מול המצלמה, קצת מפתיע שהדברים עוררו סערת עולמים שכזו, אבל מור הוא לא דונלד טראמפ, וכשמדובר בעסק כלכלי עם בוס מעליך, האמריקאים הם הראשונים לנקות את השולחן. שעות אחדות אחרי שאמר את הדברים בשבת שעברה, מור עוד הגיש את הפרסים בגמר טורניר הנשים, אבל אחרי הגינויים מצד סרינה ויליאמס (המפסידה בגמר) ומנכ"ל ה־WTA (סבב טניס הנשים), לבעלים של הטורניר, המיליארדר לארי אליסון, נגמרה הסבלנות. עד יום שני בערב מור הודיע על התפטרותו, ואליסון הוסיף במכתב פומבי כי הוא “מבין לחלוטין את ההחלטה". כביכול סוף לפרשה, אלא שהשרפה בשדה הקוצים כבר ניצתה.

לא מעט סערות עוברות לאחרונה על הספורט הלבן, ולפחות מבחינה ספורטיבית, נראה שהפולמוס האחרון הוא דווקא הכי פחות מהותי מכולם.

רק בחודש ינואר התפוצצה פרשת מכירת המשחקים, שהעיבה על קיום אליפות אוסטרליה הפתוחה והכתימה את הענף כולו בחשדות, שלא בטוח שאי פעם אפשר יהיה להסיר. פחות מחודשיים לאחר מכן הודיעה אחת הטניסאיות החשובות בעולם, מריה שראפובה, על כך שנכשלה בבדיקת סמים, לאחר שצרכה סם מסוג מלדוניום. לפי הטניסאית הרוסייה, הסם הממריץ היה בכלל רכיב בתוך תרופה שקיבלה מרופא המשפחה שלה, אבל גם הניסיון להביע כנות במסיבת עיתונאים מתנצלת לא הצליח להציל מהשעיה של אחת משתי הנשים החשובות בעולם הטניס.

ייתכן שדווקא על רקע היעדרותה של שראפובה – הטניסאית שהפכה במרוצת השנים לא רק למוסד של הצלחות על המגרש, אלא גם לאישה שעשתה מיליונים כדוגמנית וכבעלת מותג הנושא את שמה – עניין ההבדלים בין נשים לגברים בעולם הטניס קיבל הד רציני כל כך.

אם כסף הוא שם המשחק בכל ענף ספורט, הרי שטניס הוא הענף שבו נשים זוכות ככל הנראה לתגמולים הגבוהים ביותר – תוצאה של רמת התעניינות גבוהה מצד הקהל ושיווק מוצלח. 

אם הולכים לפי ההערכות של פורבס, הרי שאין אומנם שוויון מוחלט בין רוג'ר פדרר, שמכניס בשנה כ־67 מיליון דולר, לבין 30 מיליון הדולרים שמרוויחה שראפובה, אבל בהחלט אפשר להשוות בין 25 מיליון דולר שמרוויחה סרינה ויליאמס לבין 22 מיליון שמכניס אנדי מארי, המדורג שני בעולם. למעשה, 140 מיליון הדולרים שמועברים לטניסאים בארבעת טורנירי הגראנד סלאם מחולקים שווה בשווה בין גברים לנשים.

מי שרוצה להעמיק עוד יותר בשוויון היחסי בענף, יגלה שעל פי מחקר שנערך בארצות הברית בשנת 2014, נמצא כי 18 מיליון בני אדם במדינה שיחקו טניס באופן פעיל בשנה הזו, ומתוכם 52% היו נשים. גם על סמך ניתוחי חברות הכבלים, נקבע כי 681 אלף בני אדם בממוצע בארצות הברית צופים במשחקי טניס, וכמחצית מהם נשים.

“אני לא חושבת ששום אישה צריכה לרדת על ברכיה ולהודות למישהו", אמרה המדורגת ראשונה בעולם, סרינה ויליאמס, בתגובה לדבריו של מור, “יש המון נשים שפשוט מרגש לצפות בהן, ובשנה שעברה אזלו הכרטיסים לגמר אליפות ארצות הברית לנשים לפני שהם אזלו לגמר הגברים. וזה אפילו שרוג'ר, רפא נדאל או כל גבר אחר לא שיחק בגמר הזה".

רגע אחרי הזכייה באליפות האינדיאן וולס, הצטרף גם הטניסאי מספר אחת בעולם, נובאק ג'וקוביץ', לקלחת. “הדברים של מור אומנם לא היו פוליטיקלי קורקט וצריך לומר שנשים תרמו המון לענף", הוא טען לפני שחיזק מעשית את דבריו, “אבל אפשר לומר שהנשים נלחמו עבור מה שהגיע להן והשיגו את זה. עכשיו אני חושב שהגיע זמנם של הגברים, שמושכים יותר תשומת לב וקהל ומוכרים יותר כרטיסים, להילחם על מה שמגיע להם".

הדברים של ג'וקוביץ' צריכים להילקח בחשבון בעיקר משום שלמרות הנתונים בארצות הברית ומכירת הכרטיסים הנמרצת למשחקי הנשים החשובים, יש גם צד שני למשוואה – והוא שוויוני הרבה פחות.

על פי נתונים שפרסמה רשת BBC, 973 מיליון בני אדם צפו במשחקי טניס הגברים בשנת 2015 – לעומת 395 מיליון שצפו בטניס נשים. בנקודת השיא שלו, גמר ווימבלדון לגברים משך 9.2 מיליון צופים, לעומת 4.3 מיליון של גמר הנשים. כמות כפולה של אנשים צפו גם בגמר אליפות ארצות הברית לגברים מאשר בגמר לנשים יום קודם לכן, ואפילו אם משווים את שני המדורגים הראשונים בעולם בהכנסה מטורנירי טניס נטו (ללא פרסומות), נובאק ג'וקוביץ' הכניס 21 מיליון דולר בשנת 2015, לעומת 10.5 מיליון של סרינה ויליאמס.

הנתונים הללו מתחברים מצוין לנקודה של קפטן נבחרת טניס הנשים של ישראל, ציפי אובזילר, שמתנגדת נחרצות להפרת השוויון בין המינים. “אני חושבת שמדובר בכלל בשינוי בתרבות ובתפיסה שהיא לא רק בספורט, אלא בכל המגזרים – שיש גם נשים וגם גברים שנמצאים בתפקידים חשובים ומנהלתיים", אמרה בשיחה ל"מעריב המגזין", “במשך שנים רבות מדי הספורט נתפס כמשהו שהוא לגברים בלבד, עוד מימי יוון העתיקה, אבל שינויים קטנים יביאו בסופו של דבר לשינויים גדולים. מבחינת הטניס, אנחנו סוג של חלוצות, בגלל השוואת הפרטים הכספיים, למרות שגם זה לא שוויון מושלם. אם תיקח שחקן מהטופ 100 מול שחקנית טופ 100 – הוא עדיין ירוויח כפול ממנה, ואני עוד לא מדברת על הטופ 10, ששם הפערים מתרחבים. זה קורה בגלל שמספר התחרויות בשנה לגברים גבוה מזה של הנשים, וגם סך הפרסים בתחרויות הגברים גבוה יותר. השוויון נשמר בעצם רק בגראנד סלאמים. לטניס הגברים יש עדיין יותר אופציות מאשר לטניס הנשים, ואם דאגו לשוויוניות בשש או שבע תחרויות במשך השנה, אין בכך שום פסול".

מי שרוצה לשמוע את הדעה ההפוכה לזו של אובזילר, ימצא אותה אצל מאמן ופרשן הטניס שלמה צורף. “דווקא באינדיאן וולס האחרון הדברים של מור לפני הגמר נשמעו קצת מצחיקים, כי קיבלנו גמר גברים שבו ג'וקוביץ' ניצח ממש בקלות וגמר נשים מרתק וצמוד, שסרינה עוד הפסידה בו בסוף", הוא אמר. “תשמע, יש דברים מדהימים בטניס הנשים, אבל אי אפשר לעשות הכללות ולומר שהוא שווה לטניס הגברים. מה שבאמת כואב לכולם, וזה נכון גם לגבי נובאק ג'וקוביץ' שעושה מיליונים, זה שבטורנירי גראנד סלאם גברים צריכים לשחק הטוב מחמש, ולא הטוב משלוש כמו הנשים – ובכל זאת מקבלים עבור זה את אותו סכום כסף. תחשוב על זה רגע בהיגיון, לא יכול להיות שהטניסאים יעבדו כל כך הרבה וקשה על המגרש, ויקבלו את אותם סכומים שמקבלת סרינה עבור משחקים שהיא מנצחת בקלילות אחרי פחות משעה. זו ממש הדרת גברים. תראה, לנשים יש היום כוח בעולם ויש מי שעובד בשבילן. יש אגודות ויש נציגים ויש לובי, אבל לגברים, בוודאי בטניס, בוודאי בגראנד סלאם, אין כלום. הם מודרים".

הדעה של צורף הייתה הרווחת עד לפני כארבעה עשורים, אז החלו לא מעט טניסאיות, ובראשן זוכת 12 תוארי הגראנד סלאם בילי ג'ין קינג, למחות על השיטה. באליפויות ארצות הברית, אוסטרליה וברולאן גרוס הצרפתי השוו עם השנים את השכר בין המינים, ולאחר מאבקים לא קצרים שהגיעו עד לפרלמנט הבריטי, גם הטורניר היוקרתי והמסורתי של ווימבלדון השווה את השכר בשנת 2007.

“פעם, לא לפני המון שנים, היו הבדלי שכר בין גברים לנשים בטניס בדיוק בגלל הפרשי המאמץ", ממשיך צורף, “אבל לנשים כמו בילי ג'ין קינג יש היום המון כוח, והן שינו את הכללים. כל מה שהגברים דורשים זה שאם כבר העלו לנשים, צריך היה להעלות גם להם באופן יחסי".
 

אבל הטענה של ג'וקוביץ' הפעם דווקא לא נגעה באורך המשחקים, אלא בפופולריות.

“יכול להיות שהוא צודק. למרות שגם כשאישה משחקת מול אישה, יש משחקים מעניינים ואיכותיים, ולנשים בטניס יש קהל גדול מאוד, בטח בהשוואה לענפי ספורט אחרים, אך אי אפשר להשוות את זה למה שאתה רואה בטניס הגברים. הרי המאמץ אצלם גדול יותר, אתה רואה אתלטיות, מהירות ועוצמה שלא תראה בטניס הנשים, ומבחינה מקצועית לפחות אתה לא באמת יכול להשוות את האיכויות. יודע מה, עזוב אותך מסיפורים, קח את סרינה ושים אותה מול שחקן שמדורג 700 בעולם בגברים. אתה יודע מה יקרה? זה ייגמר ב־1־6, 1־6. אתה לא באמת יכול להתעלם מההבדלים".

“אני לא רוצה להיכנס להשוואות האלה, ואני מכירה את מי שחושב שבגלל שבטניס גברים יש חמש מערכות בטורניר הגראנד סלאם ושזה יותר פיזי, אז מגיע להם יותר", אומרת אובזילר בתגובה, “אני לא חושבת ככה. גם טניס הנשים הוא פיזי ומותאם למקסימום שלנו. אני אומרת חד־משמעית שאני לא חושבת שלגראנד סלאם דמיוני שיהיה מורכב רק מנשים היו באים פחות צופים. אם מדברים על שחקנים שמדורגים 50 או 60 בעולם, ייתכן שאולי אפילו יבואו לראות יותר טניס נשים מטניס גברים. בסופו של דבר, למשחקי גמר בגראנד סלאם אוזלים הכרטיסים גם למשחק גמר הנשים וגם לגמר הגברים – וזה אומר הכל"