"כינסו אותנו והודיעו שארבעה שחקנים והמאמן נפלו. שתקנו"

במילים אלו משחזר יצחק כספי, ממייסדי מועדון הכדורגל של מכבי נתניה את היום הנורא ההוא, שבו הודיעו לו ולחבריו בקבוצה שארבעת חבריהם ומאמנם נספו באחד מהקרבות הקשים והעזים שידעה הציונות, הקרב על הגבעה בלטרון. ישראל ארבייטמן, יהודה בלכר, חיים גולדשטיין ודוד ליבסטר, זכרונם לברכה, היו כולם שחקני מכבי נתניה, אותם אימן ברוך פוייר זכרונו לברכה - כולם נפלו בקרב.

בימים ההם, ימים שלאחר הכרזת המדינה היהודית והמאבק העיקש של מלחמת העצמאות בלגיון הערבי והירדני ששרר בישראל, התנהלה לה ראשיתה של ליגת הכדורגל לגברים ברחבי הארץ. הליגה דאז, היתה מחולקת למחוזות ומכבי נתניה של יצחק כספי היתה משובצת ב"ליגה מספר א'" כפי שמסופר.

בעקבות המצב הביטחוני הרעוע במדינה והעובדה שהיה קשה מאד לנהל ליגה סדירה, נאלצו מספר שחקנים בה לצאת ולהיענות להתגייסות במלחמה כדי לשמור הצביון היהודי במדינה הטריה. אלא שאז שחקן כדורגל היה לוחם לכל דבר ועניין ולא כמו היום, שספורטאים מקבלים מעמד מיוחד.

בכלל, בחמשת החודשים הראשונים של 1949, וקודם פתיחתה של העונה התמקדו משחקי הכדורגל בפעילויות של הקבוצות הצבאיות ושל משחקי הנוער. בשלב הראשון של משחקי הליגה  הוקצו שמונה סופי שבוע ואולם הקשיים היו עצומים: שחקנים מגויסים, מגרשים חרבים, כלי רכב היו נדירים,  דרכים רבות היו משובשות וקשים למעבר אם בכלל.

למעשה לא ניתן היה לקבוע מראש תכניות למשחקים אלא משבת לשבת. גם לאחר מכן, היה צריך לבדוק אם הקבוצות מסוגלות להעמיד 11 שחקנים. ההתאחדות לכדורגל התחשבה במצב בלתי אפשרי זה והקפיאה את הירידות באותה עונה. 

אחיו הקטן של יצחק כספי, שוער העבר האגדי של מכבי נתניה ונבחרת ישראל, זאביק, משתף בזיכרון העמוק ביותר שלו מיום ההודעה המר ההוא: "אמנם עברו הרבה שנים מאז, אבל יש דברים שלא שוכחים כל כך מהר", אומר כספי שאגב עדין מקפיד שלא להחמיץ משחק של מכבי נתניה, "אני זוכר שאספו אותנו וסיפרו לנו שהמאמן שלנו פוייר, הרים את הראש שלו מתוך התעלה ליד לטרון וקיבל מיד כדור בראש ונהרג".

במשך שנים ארוכות, הנציחה מכבי נתניה את שמו של מאמן הקבוצה, ברוך פוייר ז"ל שנפל בקרב וקראה לקבוצת הנוער שלה על שמו, אך הנוהג פסק בשנות ה-80' המאוחרות. בימים אלו נעשית עבודה להנצחת כל שחקני ואוהדי הקבוצה שנפלו במלחמות ישראל ומען הנצחת שמם באצטדיון החדש.