אלונה ברקת חוגגת אליפות: "צובטת את עצמי לוודא שאני לא חולמת"

"הלכתי לישון בסביבות 5 וחצי, אז אני די מותשת. זה מדהים ואני עדיין צובטת את עצמי לראות שאני לא חולמת. התחושה היא של אושר מופלא שאי אפשר אפילו לכמת במילים. עבדנו כל כך קשה, רצינו את זה ידענו שהרבה אנשים מחכים לזה כל כך הרבה זמן. בסופו של יום אני שמחה שזה הגיע לאוהדים לשחקנים לצוות המופלא - כולם עשו עבודה מדהימה", אמרה ברקת.  

על הדקות האחרונות לפני סיום המשחק, בהן נראו האוהדים מתחילים לחגוג, אך ברקת סירבה לשמוח טרם שריקת השופט, סיפרה ברקת: "השופט עוד לא שרק ואני חיכיתי עד השריקה כדי לדעת שזה שלנו וכבר אף אחד לא יכול לקחת את זה מאיתנו. הייתה שם השתחררות מאוד גדולה". עוד הוסיפה על רגע הזכייה עצמו: "המילה הראשונה שלי הייתה 'יש'. הייתה שמחה, אושר וחיבוקים עם כולם. זה היה מסע מופלא וקשה וזה פשוט היה רגע השיא שלו. היה לנו שבוע לא פשוט אך הצלחנו להתנתק וידענו שכמו תמיד הכל תלוי בנו. זה מתח שמשולב על ציפייה ונחישות. הכל התערבב".

ברקת שללה את הביקורת שהופנתה כלפיה בתחילת דרכה כאישה בעולם שנחשב "גברי", וסיפרה על התהליך בו החליטה "לאמץ" את הקבוצה: "תמיד האמנתי ואני מאמינה בזה היום יותר מתמיד, שהכדורגל הוא פלטפורמה חברתית וכשאתה הלך עם זה באמונה ויודע שזה ייקח זמן, זה עושה לעיר ולסביבה שלה כל כך הרבה חיבור שהוא טוב. האוהדים זה דבר מופלא בעיני וצריך לקחת את הפועל באר שבע כמודל לכל דבר בחיים. נכון שזה עולם של כסף אבל נדרשת גם סובלנות ודרך. יותר חשוב מהכסף - זו האמונה והסבלנות והאמונה שניתן לעשות זאת במקומות שאנשים לא האמינו. ולי היה חשוב לעשות זאת דווקא שם. אני מסתכלת על כולם באופן שווה הפועל ועל האחריות שלה ומה היא צריכה לעשות אין לנו שום רגשי נחיתות מל אף אחד. זה הרבה מעבר לכדורגל, העבודה שלנו וכל מה שאנחנו עושים זה הרבה מעבר". 

"הציפיות שלי הן תמיד לעשות את הטוב ביותר שאנחנו יכולים. המטרה תמיד היא להתקדם ולהשתפר, בעיקר אני חייבת לומר תודה לעיר הזאת, לאוהדים שלה שהלכו איתה כברת דרך מדהימה ולצוות המקצועי". 

"תראה, אני הסתכלתי על העבודה שלו לאורך זמן, לא עשינו 'אנ-דנ-דינו' ובחרנו מאמן, ראינו לפני כן איך הקבוצה שלו עומדת על המגרש ואני ראיתי מאמן רעב, ווינר עם אמביציה. ידעתי שהוא יכול להוביל אותנו לאן שרציתי וכך היה".