לכאורה, זה מדהים. איך הצליח שיר שכתב אלמוני, לשים קץ לשקט שהביאו עמם החגים ופגרת הנבחרת ולהחיות מחדש את הקשקשת סביב יוסי בניון. כן גרסה מצונזרת, לא גרסה מצונזרת – הוא אשכרה הוליד עוד דיונים והתפלמסויות מיותרות, בדיוק כמו הטקסט מרופד הלכאורות הנוכח מולכם. כמעט ברמה של לאכול את בשרו של הכובש. ות'אמת, אף אחד לא הרוויח מהשיר הזה כלום, אולי חוץ מעמוד הפייק-בוק "פוסטים אפשריים של מ.כ חיפה" או פטפטני רשת שמחפשים תשומת מקלדת. זה לא חשוב אם ארגון סורר בתוך הקופים הירוקים היה זה ששיגר זליגה "לא מכוונת" לרשת או פזמונאי חובב שניסה את מזלו בווטסאפ. את הנזק השיר כבר עשה על הכביש המהיר מחיפה לתל אביב ולא בדרכים עקלקלות.
שלא יהיה לכם ספק, בתור אוהד מכבי חיפה האהבה שלי לבניון נעלמה ברגע שרגלו דרכה בקריית שלום וחתם אצל שנואת נפשי הצהובה. אך עם זאת, אני מגנה כל אזכור מכוער הפוגע בילדים ונשים או כזה שמזכיר אונס או קריאה לאלימות. למרות זאת, השיר בגרסתו החדשה לא הפתיע מישהו בקרב הירוקים. הוא לא חרג מההקנטות הרגילות והמוכרות, וביחס לאיך שהעניינים התנהלו בעונה שעברה, די צפיתי את ההדרן בין יוסי בניון לאוהדים. בטח אחרי המעבר המתוקשר.
מי שלא ראה איך הפרשה המתמשכת חוצה מזמן את גבולות "הקומץ" וההיגיון ועוברת לדיון חירום לאומי הוא כנראה חמור תלת מימדי או כזה שלוקה בתמימות פלגמטית. צריך רק להביט כמה שבועות קודם לכן כששיר האונס המזעזע של אוהדי מכבי ת"א, שאגב הספיק להרקיד את יושבי היציעים הצהובים, עבר כמעט בשקט בתקשורת, בזמן שהשיר הלא רשמי נגד בניון הרעיד את עמודי הבית באתרי הספורט.
אתם קולטים? שיר שעוד לא הושר זכה לתהודה ואף לתגובת גינוי רשמית מדוברות מועדון מכבי חיפה. אם מחר תחליטו לפרסם שיר - אין צורך להניח אותו על דלפקו של קוטנר או לחכות לתגובה של מירי רגב או ריבלין כדי לקבל עליו את הפרסום הראוי, פשוט תפרסמו אותו בקבוצות הפנימיות של אוהדי מכבי חיפה והתמלוגים בדרך. רק תדאגו שהוא יהיה קליט עם רפרנס מוכר.
מאחורי הסורגים
מעבר לשיר עצמו, אין ספק שהתפתחות העלילה והדרמה סביב בניון צריכה להיחקר בפקולטה למדעי ההתנהגות או מינימום בשיעורי תסריט בסם שפיגל. לא פחות. אם חשבנו שתופעת יחסי האהבה־שנאה בין יוסי לאוהדי מכבי חיפה כבר נשכחה אחרי חגיגות הזכייה בגביע, גילינו עכשיו שהיא מצליחה עדיין לרתק ולהוציא מאיזון את כל הנפשות הפועלות. מישהו דואג להחיות אותה כל הזמן, לתת לה להתקרצץ על האוהדים העייפים שרק רוצים שכבר יהיה שקט אמיתי. וכולם נותנים לזה יד, כל אחד זורק קוביה ממדליק הפחמים הלבן והרעיל אל אש הסכסוך.
בשנת 1980 בה נולד יוסי בניון, התפרסם לראשונה השיר הגומר "מאמי", לא "מאמי" מאופרת הרוק של אהוד בנאי ומזי כהן (שיר הורס בפני עצמו) אלא זה שהושמע במהלך ההצגה "סורגים" בתיאטרון חיפה. הביצוע המקורי לשיר שייך למיכאל פטישי, זמר אלמוני שהתפרסם בזכות הגרסה המאוחרת בסרט "מאחורי הסורגים" של ארנון צדוק. לימים הלחן הפך לשיר העידוד של יוסי בניון. ב¬¬שנת 2001 ¬היהלום מדימונה שכבר אז נעטה בתדמית בעייתית, הצליח לסחוף את מכבי חיפה לאליפות ראשונה אחרי שבע שנים יבשות, שבסופן הוכתר לנסיך וליורש החדש.
החיבה הגדולה משני הצדדים באה ליידי ביטוי בהשתחוויות הדדיות על רקע לחנו של פטישי ובקריאות שהחליפו את "מאמי די" ל־"יוסי, יוסי, יוסי, יוסי, יוסי בניון". אולי זו הקארמה של השיר המקורי שנכתב ע"י פטישי בבית הסוהר, שדן את אהבת הקהל הירוק ליוסי לכיליון ולהחלפתו בימים אלו בשיר "בלדה לסוכן כפול" של יובל בנאי, אוהד צהוב מוכר, בטענה שבניון נגוע באינטרסים,
"חתרן, חי על חשבונם של כתבים" ושאר פנינים. או אולי זהו בניון עצמו לכאורה, כשהוכיח אי אכפתיות, התעסקות בעצמו והדובדבן - לא הבין מה זה בשביל אוהד מכבי חיפה כששחקן עובר ללבוש צהוב, או שהבין ורצה לעשות דווקא, לכאורה כפולה. היריבות העירונית בתל אביב זה פקניו דינרו לעומת התיעוב הבריא שיש בכל אוהד ירוק נורמלי. אם היו עוד מוהיקנים אחרונים שתמכו בו, בראיון אחרי הגביע הם הפכו פיגיונות והבינו עם מי יש להם עסק, לכאורה משולשת.
צדק מי שאמר שסמל הוא לא היה אף פעם, לא רק שהוא לא גדל בכרמל הוא גם הפך מודל לשחקנים שמשחקים אך ורק בשביל עצמם, כמו המעריץ הנלהב ע.זהבי, אך בניגוד לאחרון, בניון נכשל כקפטן. אם תשאלו את האוהדים למה החלה השנאה לחלחל גם בפלגים אחרים בקהל, התשובה תהיה נעוצה בפער שבין הצפייה מבניון לתפקד כקפטן, לבין איך שבחר להתנהל במהלך השנתיים האחרונות ובמיוחד בדרך שבה סיים את דרכו בחיפה.
גם בימים הקשים הוא קיבל את תמיכת רוב הקהל, כמעט כמו שייח טורקי, היום נשאר לו בחיפה בקושי כבוד של גזר גמדי. וגם כשהקבוצה אמרה לו "יוסף, תשנה את הגישה" הוא אמר לה "תהיי בשקט", וסוף השיר המקורי כבר ידוע.