לאחר ההתבטאות האומללה של שחקן העבר, אייל ברקוביץ', שתקף את מאיר איינשטיין ז"ל לאחר מותו, הבטיחו חבריו לתוכנית ב-103FM כי הם יבואו בחשבון עם ברקוביץ' על ההתבטאות שלו. רון קופמן, שהנחה את התוכנית, פתח במונולוג חריף מאוד, בשמו ובשם חבריו בפתח התוכנית. העיתונאי תקף את ברקוביץ', שכזכור אמר שעות לאחר הלווייתו של איינשטיין: "הוא ביקר אותי במשך 10 שנים. אזכור ממנו רק את התסרוקת".
קופמן פתח ואמר: "האמת היא שהתאמצתי להתעלם. רק אתמול הובא מיור'ה (מאיר) למנוחת עולמים, משפחתו יושבת עליו שבעה. כבר עם מותו סיכמתי ביני לביני שאת החשבון עם אלו שפגעו באלמנתו, אולי, ביום חמישי, אסגור בכלי התקשורת בהם עבדתי עם מאיור'ה רק אחרי ה-30, כדי לא להעיק על האובדן של אולי, סיוון וסביון.
אבל אתה, אייל ברקוביץ', גמד רוחני שכמותך, חצית את הקו האדום הבוהק, של ריסון עצמי. אני וחברים נוספים של מאיר, שעבדו אתו עשרות שנים, יודעים שלא היה קדוש, שפגע כעיתונאי וכשדר באנשים, במהלך אותן שנים. אבל הוא הלך לעולמו, והותיר אחריו מורשת, שאתה לא נכלל בה. היום אני יכול לומר לך שהוא בז לך, לא על יכולתך בדשא, אלא על האישיות המעורערת שלך מחוץ לדשא. אני מרשה לעצמי להוסיף, שאין לך אישיות כלל. אתה גולם שמרוכז בעולמו הצר, שצמא לאהבה ולהכרה, שאף אחד לא רוצה לתת לו.
מישהו נתן לך לפני כמה שנים, עצת אחיתופל, שלפיה אתה מקורי, שנון ומצחיק. לדעתי, שאתה הרי מודע אליה – אתה נע על הגבול הדק בין הגימיק לקוריוז. מיורה בז לך, אבל אני מתעב אותך. תמיד הקפדת לדרוך לאנשים על הכבוד, ולנצל חולשה זמנית. אני עדיין נוצר בליבי את הריאיון שלך למעריב ב-19 באוקטובר 2012. אז, כשקרסתי, החלטת להודיע לעולם על פני שלושה עמודים בעיתון סופהשבוע, שלא תעבוד אתי יותר. מי בכלל רצה לעבוד אתך? תמיד היית זניח בתקשורת, וכשהחלמתי ושבתי לעבודה, זרקו אותך לאלף עזאזל. מיורה, כן מיורה, האיש שהחלטת לבזות עם מותו – כי חששת ממנו בחייו – דרש ממני לא להתייחס ולא להגיב לדבריך.
"נולדת סמרטוט והנך סמרטוט"
גם כאשר הסתבכת בפרשיות קשות, ואתה הרי יודע שאנחנו יודעים הכול על הכול, מיורה מנע כל אזכור רדיופוני על ההסתבכות האלה. אתה הרי נולדת סמרטוט והנך סמרטוט גם היום. אז נשענת על טלי, אם ילדיך, שביקשה עליך רחמים. היא הזכירה לי שהיא אם לילדים. לי זה הספיק, היא לא הייתה צריכה לומר יותר. אבל גם מיורה היה אב לבנות, סב לשני נכדים, אז איך אתה מעז להשפיל את זכרו, ולהתגונן בילדותיות שאינך צבוע כמו כולם. אתה אינך מסוגל לזהות צבוע, בלהקת כלבים, אם אין בסביבה מראה. כי לא מדובר רק בחיה, אלא בצביעות. ואתה הרי סמל לצביעות באשר היא.
אתה הכדורגלן היחיד במדינה, מאז ומעולם, שעמיתו לקבוצה בעט בפניו באימון. כי ג'ון הארטסון זיהה מיד, את מה שאנחנו ידענו כבר שהיית נער: יש לך ראש קטן, פה מלוכלך, וללא שום בסיס, אתה משוכנע שאלוהים נגע בך. אבל, מתברר שגם השכינה סולדת ממך. עובדה. מה עשה לך מיורה? אמר שאינך מתאים להיות מאמן נבחרת ישראל? מי חוץ ממך חושב ברצינות שנפל ביולוגי כמוך, מסוגל להיות מאמן לאומי? מה בינך ובין המשרה הזו? כלום ושום דבר.
גם ההשתלטות שלך על מועדון הכדורגל בראשון לציון, נפסלה אצל מיורה לשידור. היו לנו מספיק ראיות לכאורה, כדי לקרוא לחקירה ממצה על הסוגיה, מיורה אמר: "עזבו אותו, הוא כבר לא מעניין אף אחד". ולרגע איני שוכח שמיורה נקרא להחליף אותך בתכנית הספורט ברדיו 103. אני הייתי שם כשזה קרה. שהנהלת הרדיו פשוט זרקה אותך לכל הרוחות, כי ביזית בנוכחותך הרדיופונית, את המושג שידור. זה כמובן בימים שטרחת להגיע לעבודה. אתה אדם עמוס באינטרסים, אתה מבייש את המונח תקשורת. בכל פעם שאתה פותח מיקרופון. אני נעלב שאפס כמותך, עובד בתחום.
מהבוקר אני חושב איך להגדיר פסולת אנושית כמוך. לא רציתי לעסוק בפסולת בשפה שלי, הרי רדיו 103, קבוצת ג'רוזלם פוסט וערוץ הספורט, מבכים בימים אלו, את לכתו של אחד מהעוגנים האיכותיים של קבוצות התקשורת האלה. אז בחרתי שיר שכתבו יהודה פוליקר ויעקב גלעד. לשיר הזה, גמד רוחני שכמוך, שלא מסוגל גם לדבר עברית תקנית, קוראים "קין".
תסתכל על עצמך, תגיד לי איך אתה נראה.
יש לך במצח אות קין,
אם זה קעקוע או כתם מלידה,
תמיד זה יישאר חידה.
קלות הדעת, תאונה?
טירוף של רגע? החלטה?
אולי רעב לחום ואהבה.
אתה עייף ומכוער,
תמיד היית איש מוזר.
בורח כבר שנים מפחד אלוהים,
רחוק מאנשים חיים.
מי זה שגידל אותך?
תגיד לי בנאדם,
אף פעם לא תדע,
מה לקחו ממך,
כשבאת לעולם.
השיר הזה אומר הכול. הוא לא נכתב עליך, הוא נכתב על נסיבות טראגיות במשפחתו של פוליקר. אבל השתמשתי בו כדי להגדיר אותך בשלוש מילים.
אתה הטרגדיה במהותה.
מאייל ברקוביץ' טרם התקבלה תגובה לדברים.