עוד הרבה לפני שיוסי בנאי ז"ל כתב את המערכון המפורסם "אופסייד סטורי", נחשבו אוהדי בית"ר ירושלים ל"ילדים הרעים" של הספורט הישראלי. אין ספק שחלקם תרמו לטיפוח התדמית השלילית הזו, שהועצמה על ידי התקשורת במהלך השנים, לעתים בצדק ולעתים מסיבות אחרות.
בין האירועים הזכורים במיוחד שנקשרו לקהל הצהוב-שחור ניתן לציין את השירים נגד הנביא מוחמד, המגזר הערבי והאסלאם, כולל תקרית סאדייב וקדאייב והשלט המפורסם ההוא שביקש לשמור את הקבוצה מהבירה "טהורה לעד". אי אפשר לשכוח גם את שריקות הבוז צורמות במהלך דקת דומייה לזכר ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין ז"ל, ובמיוחד לא את הצתת חדר המזכרות של המועדון במתחם בית וגן, שסימלה את הפיכת המערכון המצחיק ההוא של הגשש למציאות עצובה.
ואולם, בחודשים האחרונים, אולי גם בשל היכולת הטובה שמפגינה קבוצתם על הדשא, נראה כי חל שינוי משמעותי לטובה בהתנהגות האוהדים מהבירה, שנראה שנעלם מעיניי חלק לא מבוטל של העיתונאים המקומיים.
מי שנכח אתמול במשחק בין הפועל חיפה לבית"ר ירושלים (2:0) בסמי עופר, למשל, לא היה יכול להישאר אדיש למחווה של 6,000 הירושלמים, שנענו לבקשת קהל המארחת והצטרפו אליו במחיאות כפיים לציון 16 שנה למותו הטרגי של נשיא המועדון האדום לשעבר, רובי שפירא ז"ל.
מגמת השינוי המבורכת באה לידי ביטוי גם דוח הגזענות של "הקרן החדשה לישראל", שסיכם את הסיבוב הראשון בליגה העל. בדוח, שפורסם לפני כשלושה שבועות, צוינה ירידה משמעותית ביותר במספר הקריאות הגזעניות ביציעי טדי, כאשר בינתיים אוהדי מכבי ת"א כבשו את ראש "טבלת הגזענות" המפוקפקת.
