מה יהיה עם הפועל תל אביב, בעבר מקבוצות הפאר של הכדורגל הישראלי, שמדשדשת העונה בתחתית? איכשהו שחקניה אינם מצליחים להיחלץ מהבוץ. אפילו את מכבי נתניה, קבוצה ששקועה ב"ברוך" עוד יותר גדול, הם לא הצליחו לנצח, אפילו שכבר בפתיחה הרחיקו ליריביהם שחקן.
“לפי דעתי הפועל עשו הקיץ רכש לא טוב של שחקנים", מנסה נשיא הכבוד של איגוד המאמנים, רחביה רוזנבוים, מכוכבי הקבוצה בימים יפים יותר ושחקן נבחרת ישראל בעבר, לנתח את הסיבות למשבר המתמשך. “במקום להשקיע בהבאת שחקנים על רמה, הם בזבזו הרבה כספים על שחקנים די בינוניים ולא הביאו מישהו שיוכל לשדרג את הקבוצה. צריך להתבצע שם שינוי רציני".
כסף לא חסר בשביל זה.
“בכלל לא חסר, ועיני איננה צרה בשחקנים של היום, המקבלים שכר שלא העזנו לחלום עליו. מדובר בתקופות אחרות לגמרי. אין להם מושג איזה צנע עברנו בארץ".
“מפציץ מכל מצב"
החלוץ הצבר, המדורג במקום הרביעי בין כובשי השערים להפועל תל אביב בכל הזמנים, שגילו, כמעט 82, כלל וכלל איננו ניכר בו, נושא שם פרטי נדיר ונקרא רחביה על שם סבתו, רבקה. הוא גדל בשכונת שפירא בדרום תל אביב, שם החל לכדרר בקבוצת גדנ"ע יהודה. ממנה הועבר לקבוצת הנוער של הפועל תל אביב, שבה היה כמלך השערים שותף לזכייה באליפות הליגה לנוער.
“שיחקנו במגרש באסה, ביפו, כשהיה בו משטח של עפר", הוא מתרפק על ימים אחרים. “כשהביאו למגרש את הדשא הראשון, גייסו אותנו, שחקני הנוער, כדי שנביא את הדשן במריצות. אני רוצה לראות את השחקנים של היום עושים את זה או נועלים כמונו נעלי כדורגל שדמו יותר לנעלי עבודה".
כשבאסה הביצתי הפך לבלומפילד החדשני דאז, כבר שיחק רוזנבוים בבוגרים. העלאתו לקבוצה הבוגרת בגיל 17 הייתה סיפור סינדרלה קלאסי. בעודו נערך לדרבי נוער, הוזעק למשחק חוץ של הבוגרים נגד מכבי חיפה במקום חלוץ שהיה עייף מנישואיו ולא הגיע לכינוס השחקנים. ברגע הראשון נדהם ולא האמין שהוא במחיצת חודורוב ושות' ש"היו בשבילנו אלילים".
ב־57' חווה רוזנבוים כשחקן את הזכייה הראשונה של הפועל באליפות מאז הקמת המדינה. “הביאו לנו לראשונה מאמן מבחוץ, היוגוסלבי איבן יאזבנצ'יק, שהוליך אותנו להישג הזה", הוא מעיד. “'אידמו, אידמו, אידמו!', הוא היה קורא לנו, כלומר ‘עבודה, עבודה, עבודה!'. הוא עשה עלי רושם גדול כשלפני כל אימון היה מקדים לבדוק את תנאי המגרש".
אגב, איך חגגתם את האליפות?
“מאוד לא כמו היום. מסיבה צנועה בבית ברנר של מועצת הפועלים, בלי מצלמות הטלוויזיה שעוד לא הייתה. בייגלך, מלוחים, שתייה קלה. דברי ברכה של מזכיר המועצה, שכטר, שכל אחד מאיתנו נקרא אליו כדי לקבל ספר על 40 שנה להסתדרות עם חתימה אישית שלו. זמנים אחרים, אבל נשארתי נאמן לעניין. אחרי הרבה שנים קיבלתי את פרס יקיר ההסתדרות. היו לנו עוד מאמנים זרים, כמו יונה קולמאר והארי גיים, אבל מהמאמנים הישראלים שלנו לא אשכח את אלי פוקס".
“הוא היה הבחור הכי יפה בתל אביב", מתערבת בדבריו רעייתו, רחל. “כמו שהיה אלגנט בהופעתו, גבוה כזה, כך היה כשחקן וכמאמן", ממשיך רוזנבוים.
לדבריו, הכי הרבה שערים כבש במשחקי דרבי נגד מכבי, “כי דרבי זה דרבי". שמו יצא למרחוק בבומבות שלו, כשהיה יורה ממרחק את הכדור, היישר אל בין חיבורי הקורות ו"מפציץ מכל מצב". רוזנבוים נזכר בהנאה בשעריו: “אחד מהם היה במשחק בבלומפילד נגד הפועל פתח תקווה. חודורוב בעט בעיטת שוער אל מעבר לקו החצי, ואני יריתי ‘שמיר' (ש' בשווא) לחיבורי השער של ויסוקר..."
באומרו זאת, נעמד רוזנבוים באמצע הסלון שלו, ולמרות הניתוח שעבר בירך, מדגים בגילו איך הבקיע. כי סקורר נשאר סקורר. תמיד.
בכדורגל הישראלי היה רוזנבוים אקזמפלר. לעומת לא מעט שחקנים, שמתעקשים לסחוב את העגלה כמעט עד צאת הנשמה, כולו היה בן 30, אולי טיפונת פחות, כשהודיע שבתום העונה ה־13 שלו בבוגרים הוא יתלה את נעליו ויתמסר לאימון. לא פציעה ולא בטיח, מבחינתו עשה את שלו. כשניסו לצרף אותו בהמשך לנסיעה קוסמת במיוחד למזרח הרחוק ולאוסטרליה, לא התפתה והתעקש לעמוד במילתו.
כשפרש ממשחק, נטל לידיו את אימון קבוצת הנוער של המועדון, כי ראה בכך ייעוד. זה לא הפריע לו להיענות לקריאה לדגל לשמש כמאמן הבוגרים בעונת 69' ולהצעיד את הבחורים לזכייה באליפות. “כתבו בזמנו שניר קלינגר, כשלקח אליפות עם מכבי תל אביב, היה המאמן הכי צעיר שזכה בתואר בעונתו הראשונה כמאמן בליגת־העל", הוא מתרעם ועד היום איננו סולח. “לעומתו, זכיתי בתואר כבר בגיל 34".
במשחק ההכתרה ברחובות נגד מכבי שעריים הוכיח רוזנבוים שבנוסף לכל הוא מענטש: “זה היה משחק שהבטיח לנו אליפות במקרה של ניצחון בעוד שהיה מוריד את שעריים. לאחר שניצחנו 0:1, התכנסו השחקנים שלהם באמצע המגרש והתחילו לבכות. כשהשחקנים שלנו נערכו להקפת ניצחון, עצרתי אותם. ‘תנו להם לבכות ואנחנו נחגוג במקום אחר!', אמרתי".
בין שחקני הקבוצה בלט הכוכב הצעיר שלה, רוני קלדרון, שמאז היעלמו גורלו אפוף מסתורין. “קלדרון היה כישרון בלתי רגיל עם שליטה טכנית פנטסטית בכדור", קובע רוזנבוים. “לא אשכח משחק נגד בית"ר ירושלים שבו עבר את כל ההגנה שלהם, שחקן־שחקן, כולל השוער ונכנס עם הכדור לתוך השער. זה שיגע את אוהדי בית"ר ירושלים. הם חדרו לתוך המגרש בבלומפילד והציתו את השער".
שחקן אחר שהתבלט באותה עונת אליפות היה יהושע פייגנבוים, מלך שערי הקבוצה בכל הזמנים. “שייע היה ונשאר סמל לאהבת הכדורגל", מציין רוזנבוים. “הוא היה חלוץ מרכזי לתפארת, מבקיע שערים ברגל ובראש ונותן את הכל על כר הדשא".
לאחר הזכייה באליפות יצא עם שחקניו למשחק גמר גביע אסיה לאלופות, שנערך בטהרן ב־69' מול קבוצת טאג' המקומית. “המצב הפוליטי כבר התחיל לגעוש שם", משחזר רוזנבוים. “לא נתנו לנו לישון לקראת המשחק. כל הלילה סבבו מכוניות סביב המלון ולא הפסיקו לצפור. מתחילת המשחק הקהל היה עוין נגדנו בצורה בלתי רגילה והשליך למגרש גזרי עץ מלופפים בבשר. כשהולכנו 0:1, חששנו שאם ננצח, לא נצא בחיים מהמשחק הזה. השופט ‘עזר' לנו כשעשה הכל כדי שלא ננצח. הפסדנו 2:1 ונשמנו לרווחה".
לאחר העונה הבאה שבה הפסיד את האליפות למכבי תל אביב בהפרש שערים, נטל רוזנבוים פסק זמן מהמועדון ואימן את קבוצות הפועל כפר סבא (“לא תאמין, אבל עשינו קונצרט בבלומפילד והבסנו את הפועל תל אביב 0:4") והפועל פתח תקווה. ב־75' אימן עונה נוספת בהפועל תל אביב, וזה הספיק לו.
בהמשך היה שנים מנהל מקצועי של קבוצת הנוער מתוך רצון לתרום להפועל תל אביב. ככה זה כשנאמנים לסמל. “ראיתי את ייעודי בהתמסרות לגילים הצעירים", הוא מצהיר. “אם רוצים שיהיה כדורגל טוב, זה מה שצריך לעשות ולהביא לילדים ולנערים את המאמנים הטובים ביותר. אגב, בין הילדים שגיליתי במועדון היה יוסי אבוקסיס, כעת מאמן סכנין. ישר הבחנתי אצלו כישורים של כדורגלן פייטר, שלא ויתר על אף כדור, וסוג של מנהיג".
בעיטה של מונרו
אם תרצו לקרוא לו אידיאליסט, אל תהססו. בראשית דרכו כמאמן גם אימן במקביל את הפועל כפר שלם והעלה את הקבוצה לליגה א'. “הבנתי שאם אני רוצה להיות מאמן טוב, עלי להתחיל במקומות הכי קשים, בליגות הנמוכות", הוא מעיר.
אם לחרוג קצת מהביצה המקומית, במאזנו של רוזנבוים 18 שערים במשחקים בין־ארציים במדי נבחרת ישראל. כבר בגיל 19 ערך את טבילת האש שלו במדים הלאומיים בהפסד 1:0 בסקופיה נגד נבחרת יוגוסלביה הגדולה. “הייתי כחולם", הוא מתפעם. “לא האמנתי בגילי הצעיר דאז שאני בהתקפה עם שייע גלזר הגדול, שלא היה ולא יהיה חלוץ מרכזי כמוהו. מסע בלתי נשכח של הנבחרת נערך ב־54' לדרום אפריקה. האהבה שקיבלנו מהיהדות המקומית החמה והמחבקת הייתה משהו בל יתואר. חודש וחצי שהינו יחד. המתיחות שיוס'לה מירמוביץ' מתח את שייע היו משהו. דני קיי, שהתארח שם, בעט את בעיטת המשחק באחד המשחקים".
אל תשכח את מרילין מונרו.
“אוהו, זה היה במסע של נבחרת הפועל לארצות הברית, ב־58'. המונים הריעו לנו בחוצות ניו יורק, כשנפנפנו ממכוניות פתוחות לקהל שמילא את הרחובות. באחת מהן ישבה מרילין מונרו, שכאשר היא קדה חזרה לקהל המריע, כמעט יצאה לה המרפסת שבמחשוף. לאחר מכן הוזמנה לבעוט את בעיטת הפתיחה במשחק נגד הנבחרת המקומית".
לקראת אולימפיאדת מלבורן ב־56' שיחק רוזנבוים בשני משחקי הנבחרת הלאומית נגד נבחרת ברית המועצות: “נסעתי כרחביה אילן, בעקבות הוראת בן־גוריון לעברת את השמות, אבל כשחזרנו, מיהרתי לשנות חזרה לרוזנבוים, בהוקרה לאבי שאיבד את משפחתו בשואה. למרות שחטפנו 5:0 מהרוסים, המשחק במוסקבה נותר חקוק בלבבות שלנו עם התקווה באצטדיון המלא בקהל רבבות. היהודים שם, שקיבלו אותנו בהתרגשות, כמעט קרעו לנו את התלבושת תוך כדי הסתערות עלינו, בתקווה לזכות במזכרות מהארץ".
ולנין?
“כששייע גלזר ראה במוזוליאום את לנין שוכב כשכף ידו על החזה שלו, הוא התלוצץ – ‘אתם רואים, לנין ידע שנפסיד 5:0'".
חודשים רבים לאחר הפסד הגומלין ברמת גן, 2:1, הגיע גיולה מאנדי, ממאמני נבחרת הפלא ההונגרית, כדי לאמן את נבחרת ישראל. “מעבר למאמן, גיולה היה כמו אבא בשבילנו", רוזנבוים מספר בחיבה. “לאחר שבגלל פציעה לא שיחקתי במשחק הניצחון בבלומפילד על נבחרת אנגליה הצעירה, מאנדי דרש לשלוח אותי לגומלין באנגליה. ושם הופצה ידיעה שהגיע במיוחד מהארץ חלוץ שלא מפסיק להבקיע. האנגלים לקחו את זה ברצינות. כשומר אישי, בובי מור, מי שבהמשך היה קפטן הנבחרת שלהם בגביע העולמי ב־66', לא עזב אותי כל המשחק. בסוף הם הביסו אותנו 1:7".
לרוזנבוים היו חיים מחוץ לכדורגל. שנים עבד ב"מקורות". התחיל שם במסגרייה, וכשהתקדם, נשלח ללמוד לתואר הנדסאי ייצור מוסמך, מקצוע שבו עבד בחברה עד צאתו לגמלאות. רוזנבוים חובב תרבות. הולך להצגות, לקונצרטים ולהרצאות. נשוי 50 שנה לרחל. הם הורים לשניים: בנם, יריב, הוא גינקולוג מצליח; ובתם, שרית, חיה בבוסטון עם בעלה הרופא. בני הזוג רוזנבוים רווים נחת משבעת נכדיהם. הם אינם משחקים כדורגל. “הייתי רוצה. לפחות משתדל להחנות את הרכב כמה שיותר רחוק כדי ללכת קצת", הוא אומר.
מילה אחרונה מרוזנבוים, השחקן שמעולם לא הורחק ולא הוזהר במגרשים – דבר נדיר בעולם הספורט. “האלימות במגרשים מקוממת אותי", הוא מעביר לסיום מסר לדור של היום. “לדעתי, כל עוד לא יוכנסו מתפרעים לבתי כלא עם פרסום שמם בעיתונים, לא ניפטר מהאלימות הזאת".
לסיום, מילה על ערן זהבי.
“מעולם לא הבקעתי רביעייה כפי שהוא כבש השבת. כל הכבוד לו, אבל עם כל הגולים שלו, הוא עצמו מודה שהוא לא באמת חלוץ, כפי שאני ועוד רבים היינו. זהבי שחקן טוב, רק חבל שהוא לא בא לביטוי הולם בנבחרת".