לכופף או לחפף: תרגיל המנהיגות של נתניהו ללפיד ולבני

 בהתחלה שאלו כולם, איך יכול להיות שהולכים לבחירות על רפורמה בבריאות. אחר כך שאלו, איך יכול להיות שגוררים את המדינה לבחירות על סעיף קק”ל. או על מע”מ 0%. עכשיו שואלים איך יכול להיות שהממשלה תיפול על חוק לאום פיקטיבי. למה פיקטיבי? כי החוק של זאב אלקין, שעליו הצביעה הממשלה אתמול, בכלל לא אמור להגיע לקריאה שנייה ושלישית. הרי סוכם מראש שהצעתו העתידית של ראש הממשלה (שעקרונותיה מקובלים כמעט על כולם) יגברו עליה.

כך שהצעת אלקין לא אמורה להיכנס לספר החוקים של ישראל, ועדיין היא עוד עלולה להיכנס להיסטוריה של מדינת ישראל כהצעה שהפילה ממשלה. אלקין, כמו תמיד, יהיה המרוויח היחיד מההמולה. בפריימריז, כמובן. אם נשפוט על פי ישיבת הממשלה אתמול, ברור שבנימין נתניהו לוקח את ישראל לבחירות. או, לפחות עושה את עצמו לוקח. עם האנרגיה, הלוחמנות והתוקפנות שפרצו ממנו אתמול במהלך הישיבה, היה יכול נתניהו להכריע את חמאס. אבל ציפי לבני ויאיר לפיד מסוכנים כנראה קצת יותר.

ראש הממשלה נכנס אתמול לישיבת הממשלה כאילו נורה אליה בתותח בכינון ישיר, כל הדרך מלאס וגאס. עניין “ישראל היום” (בטור קודם שלי כאן פורסמה הערכה שמה שטלטל את נתניהו באמת היה תבוסתו בחוק ההוא) עלה גם במהלך הישיבה. כשהשרה יעל גרמן שאלה אותו מדוע הוא מעלה את החוק של אלקין להצבעה, אף שיש חוות דעת שלילית של היועץ המשפטי לממשלה, נתניהו ענה ואמר ש”לא זכור לי שחוות דעת כזאת השפיעה עליכם בחוק אחר”. השרים לבני ופרי זיהו אותו מיד: “זה שוב קשור לעיתון?”, הם שאלו, וראש הממשלה הנסער ענה ש”כן, אבל עיתון אחר”.

לבני, בשלב הזה, לא הצליחה להתאפק ואמרה: “טוב, הרי לפי התנ”ך בכלל לא כתוב שישראל צריכה להיות דמוקרטיה”. היא לא ציינה מאיפה הציטוט, אבל כל הנוכחים בחדר (והיו רבים) ידעו. הטקסט המדהים הזה נאמר על ידי פטרונו של נתניהו שלדון אדלסון, בהופעה פומבית לפני קצת יותר משבוע בארה”ב. כן, טייקון ההימורים השוכן לבטח בלאס וגאס, הוא איש התנ”ך. ממש נביא מודרני.

לנתניהו היו אתמול אינספור נקודות יציאה מכובדות מהמשבר הקואליציוני המוזר הזה, אבל הוא התעלם מכולן בבוז. ההפתעה הגדולה ביותר נרשמה כבר בהתחלה, כשהאופוזיציה לנתניהו באה מתוך הבית פנימה. לימור לבנת, (כמו הילד שזיהה ראשון) שהמלך עירום, שאלה כבר בתחילת הישיבה מדוע צריך להצביע על ההצעה של אלקין. הרי ברור, אמרה, שההצעה לא טובה, שהיא מנוגדת ל”כל הערכים שלנו”, שאין בה יהודית ודמוקרטית, ואין בה שוויון. בואו, הציעה לבנת, נצביע על 14 העקרונות של ראש הממשלה שמונחים לפנינו, כבסיס לחוק העתידי. בעקרונות הללו כולם תומכים.

עמדתה של לבנת הכתה בהלם לא מעט נוכחים. לבנת היא, נכון להיום, השריד האחרון להדר הבית”רי של פעם, למשפחה הלוחמת, לתלמידי ז’בוטינסקי האמיתיים. היא מוותיקי הליכוד (עם סילבן שלום), היא חונכה על ברכי הערכים האלה והיא לא התבלבלה אתמול. אבל זה לא עזר לה, כי גם נתניהו לא התבלבל. אף שהצעתה זכתה לתמיכה כמעט מקיר לקיר, ביבי פשוט התעלם ממנה. גם כשהוסיפה שלחלופין, אפשר לקבל מאלקין הבטחה שלא יקדם את הצעתו מעבר לקריאה טרומית, בלי לקבל אישור מוקדם של הממשלה.

בשלב הזה החלה פרח לרנר, המתאמת בין ראש הממשלה לכנסת, להתרוצץ, ואיתה גם מזכיר הממשלה אביחי מנדלבליט. כולם ציפו למוצא פיו של מי שמתגלה כראש הממשלה בפועל, זאב אלקין שמו. אבל אלקין לא הסכים להתחייב לשום דבר. הוא רוצה שההצעה שלו תעבור, ויהי מה. הכי מוזר, שלא נגיד ביזאר, זה שנתניהו שיתף איתו פעולה באופן מושלם, התעקש עד הסוף, הגיש את ההצעה להצבעה והעביר אותה, עם ההצעה של שקד ולוין.

לימור לבנת לא השתתפה בהצבעה. היא לא יצאה ולא נמנעה. אחר כך הסבירה, בשיחה סגורה, שהיא לא נמנעת כי יש לה עמדה ברורה, ואף אמרה אותה. היא לא מצביעה נגד ראש הממשלה מתוך כבוד לראש הממשלה. למרבה הצער, בימים אלה היא אולי היחידה שנותנת לו כבוד.

מה רוצה נתניהו? זוהי שאלת השאלות. התיאוריה השכיחה ביותר שנשמעה אתמול היא שהוא רוצה “לכופף או לחפף”. זאת אומרת, לעשות תרגיל מנהיגות ליאיר ולציפי, להכריח אותם להתקפל, או לברוח (לא להצביע), או משהו, ואז לקצור כמה קופונים בציבור ואולי לעצור לרבע שעה את דימום המנדטים לכיוון בנט. ואם לא יצליח לכופף אותם והם בכל זאת יצביעו נגד? אז לפטר אותם וללכת לבחירות.

זוהי סיטואציה נוחה יחסית לנתניהו, הוא יכריז על עצמו כמושיע הלאום היהודי, הרי הלך לבחירות על חוק הלאום, ויבנה על זה שהציבור לא באמת  מבין משהו בדייסה הבאושה הזו. ובכלל, המועד הנוח לבחירות מתחיל להיות פיקציה עבור נתניהו. הוא ממשיך לצנוח בסקרים, הוא ממשיך לדמם אלקטורט ימינה לבנט, או ימינה לליברמן, ועדיף לחתוך את זה כאן ועכשיו, לא? מישהו אמר לו לפני כמה ימים שבחירות זה מסוכן, הוא עלול לאבד את ראשות הממשלה. "אז מה, ענה ביבי, גם עכשיו אני לא באמת מרגיש שאני ראש ממשלה".