בסוף, אחרי כל הכתבים והפרשנים הצבאיים, כל המקורבים והגולנצ'יקים המקשישים ואלה שליוו אותו בגדוד או בחטיבה או בפיקוד או באוגדה, אחרי כל אלה, מי שאמרה את המשפט הכי נכון והכי ממצה על גדי אייזנקוט היתה אסתר, אימא שלו: "הוא ילד טוב".
אכן, אין כמו אימא. אייזנקוט הוא מהילדים היותר טובים שניפק צה"ל בעשורים האחרונים. ישר כפלס, לא עושה הנחות לאף אחד, ובראש ובראשונה לא לעצמו. תוכו כברו, צנוע, מתרחק מאינטריגות ותככים, דבק בדרך הפשוטה, הקצרה וההגיונית ביותר. הרמטכ"ל ה-21 של צה"ל מקבל את התפקיד בשל, מוכן וראוי.
זה לא היה קל. למעלה מארבע שנים טורחת קבוצה לא קטנה של אנשים חזקים ומקושרים לחבל בדרכו של אייזנקוט לתפקיד. הם סימנו אותו, משום מה, כאחראי למפלה של אחד מהם, יואב גלנט, בפעם הקודמת. אז נכון שהוא לא אחראי ולא קשור לזה בשום צורה שהיא, אבל מה זה משנה. "הוא לא יהיה רמטכ"ל", אמרו הגלנטים, וחזרו ואמרו לאורך השנים הללו לכל מי שהסכים לשמוע.
חוץ מגלנט עצמו היו במטה הזה גם עיתונאים לא מעטים, שמביישים את המקצוע, והיה שם עורך דין צמרת יוקרתי וחלקלק, והיה שם פרסומאי צמרת המרבה לצייץ את מררתו ברבים, והיו שם רבים וטובים שטרחו על המשימה והשקיעו בה אנרגיה, כסף ולא מעט שינאה. הם כשלו. טוב שכך. הם לא כל כך מסוגלים להכיר בכשלונם, בכל החזיתות, אבל זו הבעיה שלהם (אם כי הם חלק מהבעיה שלנו).
מבחינה צבאית, לא מביא אייזנקוט בשורה חדשה. הוא ממשיכם של אשכנזי וגנץ, פחות או יותר. הוא יותר מנומק מאשכנזי, יותר חד מגנץ, אבל בסופו של דבר מדובר באותה אסכולה: שימוש בכוח רק כשאין ברירה אחרת. אחריות, שיקול דעת, מאמץ להכיל אירועים ולא להסלים אותם, מאמץ להמעיט חזיתות ולהוריד להבות. כשצריך לפעול, פועלים. כשצריך להבליג, מבליגים. אין מלחמות יפות ובעידן הנוכחי אפשר כבר להודיע שאין נצחונות. כל עימות יסתיים בתיקו, ולכן עדיף שזה יקרה כמה שיותר מהר עם כמה שפחות נזק (בצד שלנו).
ברמה האישית, אייזנקוט הוא בהחלט בשורה. עוד לא היה פה מישהו כזה שסירב לתפקיד הרמטכ"ל, שהוצע לו על ידי שר הביטחון וראש הממשלה, והפנה את המציעים לקולגה ש"כבר היה סגן רמטכ"ל והוא יותר מתאים". הוא אחד הקצינים הבודדים שהצליח לצאת מתפקיד מזכיר צבאי של ראש ממשלה ללא נגיעה כלשהי בסממני שררה, בפורומים שלטוניים ופוליטיים, במסדרונות אסורים.
הוא חשף את ערוותו של יואב גלנט בזמן אמיתי, כשביקש ממנו לצאת מלשכתו לאחר שגלנט הציע לו עסקה מסריחה מאחורי גבם של רמטכ"ל מכהן ואלופים אחרים. כשנחשף ל"מסמך הרפז" עשה מה שכל אזרח אמור לעשות: הזדעזע. גם אחרי שפורסם שהלוגו על המסמך מזוייף, אין ספק שהתוכן לא. כל מה שהיה כתוב שם קרה במציאות, אייזנקוט היה שם כשזה קרה, הוא יודע מצויין מי עולל את המעשים הללו. הוא לא יהיה יס-מן של אף אחד, הוא לא יופיע במסיבות עיתונאים עם פוליטיקאים, גם לא במהלך מלחמה, הוא יהיה שקט ויעיל, שקדן וחרוץ, כפי שהיה כל הקריירה שלו.
מילת סיום, הרי אי אפשר בלי ראש הממשלה, שהצליח לקחת את התהליך המדוייק, השקוף והיעיל של שר הביטחון יעלון, ולסמרטט אותו כמיטב המסורת עם שלושה ראיונות (!!) עם המועמדים, סחבת בלתי מוסברת, עיכובים מיותרים ומריטת העצבים והכבוד של כולם. כזה הוא נתניהו, אנחנו כבר יודעים. התרגלנו.