לא רק פיאט וקבוצת הכדורגל יובנטוס: מסע בטורינו

באוקטובר שחלף, כשטיילנו בחבל פיימונטה שבצפון איטליה, אירחה בירתו טורינו מפגש של ראשי האיחוד האירופי. היה ברור שלא נוכל לטייל במרכז העיר באורח חופשי. מפגש הפסגה התקיים בבית התיאטרון הממוקם ליד הארמון המלכותי, שגם הוא נסגר למבקרים. כתב חליף וכפיצוי לארמון הסגור המליצו לנו חברינו האיטלקים לנסוע קילומטרים אחדים צפונה מטורינו, לארמון מלכותי נוסף, בוונאריה ראלה (Venaria Reale) , שם נזכה לראות תערוכת צילומים שהרשימה אותם.

“כשההיסטוריה נקלטה בעדשת המצלמה” היה השם שניתן לאוסף של צילומי רפורטז’ה של עשרה מטובי הצלמים בתבל, שתיעדו אירועים ומציאות ברחבי הגלובוס (מובן שחלקו של אזורנו לא נפקד מן האוסף). בהגיענו קידמה את פנינו כיכר רחבת ידיים, וכמצוות העת הזאת הושתלה ברצפתה מזרקת מים עם  288 מתזים שבמועדים קבועים פוצחים במחול צבעוני לצלילי קטעים של מוזיקה קלאסית. הכיכר משתרעת לפתחו של אחד הארמונות שעמדו לרשות המשפחה המלכותית לבית סבוי, שליטיה של פיימונטה ומלכיה של איטליה מאז קבלת עצמאותה ב-1861.

אם נרצה לדייק, לרשות מלכי איטליה עמדו 14 ארמונות: חמישה מהם בעיר טורינו עצמה ועוד תשעה במחוז פיימונטה כולו. הארמון שבוונאריה ראלה היה אחד הגדולים שבהם. הוא הוקם ב-1675 ונועד לשמש את בני משפחת המלוכה כמעון ציד, אולם גורלו היה שונה. מאז ימי נפוליאון שימש מתחם הבניינים העצום את הצבא, בעוד גניו המשתרעים על עשרות דונמים הופקעו לאימוני החיילים. הצבא האיטלקי ירש את הנכס והחזיק בו עד 1978, עת משרד התרבות האיטלקי רכש את המתחם ושיפץ אותו כדי להשיב עטרה ליושנה. 

ב-1997 , יחד עם 13 הארמונות המלכותיים האחרים, הוכרז הארמון בוונאריה ראלה כאתר שימור של אונסק”ו, והוא נפתח לביקורי תיירים רק ב-2007. הארמון שנבנה בסגנון הבארוק הוא פיסת פאזל חשובה בתוכנית הארכיטקט אמדאו די קסטלמונטה, שעיצב את העיר ונאריה. לבד מן הארמון וגניו כדאי לטייל ברחוב היוצא ממנו ומוביל לכיכר העיר בעלת העיצוב הגיאומטרי המרשים. מן העבר האחר למתחם הארמון נושק גן ענקי - פארק לה מנדריה - שמורת טבע שנרכב שה בידי ויטוריו עמנואל ה-2 והוקפה בחומה שאורכה 35 ק”מ.

במבנה של הארמון הצופה על הגנים מוצגות תערוכות אמנות וצילום מתחלפות, ואילו בבניין הראשי מוצגת תערוכה מתמדת שמספרת את סיב פורה של משפחת המלוכה. העושר והעוצמה הטובלים ביופי ניכרים מכל עבר, ובמקום לתאר את האולמות המפוארים, את הגלריות, את הכנסייה ואת הגנים, נסתפק באמירה כי המקום ראוי בהחלט לתואר “ארמון ורסאי של איטליה”.

הסדין של ישו

כשפוגשים בסיפור של בית סבוי מתבקשת השוואה שלו לבית בורבון, שבנה את ורסאי. שתי השושלות, שמקורן בצרפת, תחילתן בימי הביניים. משפחת בורבון זכתה למלוכה ולעושר בזכות קשרי נישואים מוצלחים עם משפחות אצולה אחרות ששלטו בנסיכויות שונות ברחבי צרפת. ראשון המלכים מבית בורבון היה אנרי ה-4, ב-1555 , ומשפחתו מלכה ברצף עד 1793, כשהמהפכנים הניחו את ראשו של לואי ה-16 מתחת לגיליוטינה. לאחר תבוסת נפוליאון הייתה אפיזודה נוספת של מלכים מבית בורבון בצרפת בעוד ענף אחר של המשב פחה עדיין מולך בספרד וגם יושב על כס דוכסות לוקסמבורג.

בני בית סבוי שלטו בנחלות פיאודליות בשווייץ, בצפונה של איטליה ובצרפת, בחבלים המוכרים כיום כסבוי בצרפת ופיימונטה באיטליה. במאה ה-15 הם היו לדוכסים ובמאה ה-18 צירפו תוארי מלוכה לאילן היוחסין שלהם. התנועה לשחרור איטליה מצאה בפיימונטה בסיס למאבק שניהלה במאה ה-19, ובעקבות הכרזת העצמאות נבחר מלך סרדיניה ופיימונטה למלכה של איטליה. המשפחה החזיקה בתואר עד למשאל העם ב-1946, שבו החליטו תושבי ארץ המגף לשים קץ למלוכה בארצם. 

הארמון במרכז טורינו, בפיאצה ראלה, הוא החשוב בארמונות המלוכה של בית סבוי. חזיתו הבהירה בולטת על רקע השמיים האפורים. החזית הבארוקית נבנתה במאה ה-17, וברבות השנים נוספו לארמון אגפים בסגנונות עדכניים יותר, ולדעת מבינים באדריכלות, הארמון המלכותי של טורינו הוא סמל לשילוב נכון של סגנונות כדי ליצור מבנה מושלם. בעורפו של הארמון מצויים הגנים המלכותיים הפתוחים לקהל. לא הצטערנו שלא יכולנו לפסוע במסדרוב נותיו של הארמון בהיותנו שבעי היכלות מלכותיים.

עם מאות איטלקים, תיירים ומקומיים שוטטנו בכיכר המרכזית של טורינו, פיאצה קסטלו, כדי להתרשם מן המבנים האחרים בקרבתה. המקומיים שוחחו עם השוטרים והקרביניירי שהוצבו במשימת אבטחה, אך נראה היה שלא נכון להם עמל של ממש. “גם האיטלקים מיואשים מן הפוליטיקאים”, אמר לנו מכר מקומי. במרכזה של הכיכר רחבת הידיים נצבת טירה ימי-ביניימית שבמאה ה-18 הוסבה לפלאצו מדאמה.

המבנה בעל החזית המרשימה מארח כיום את המוזיאון העירוני לאמנות עתיקה. הדואומו של טורינו, עם מגדל הפעמון המרובע, הוא שכנו של הארמון המלכותי. זהו מבנה רנסנסי, והוא שונה ממבני הבארוק המאפיינים את העיר. בקתדרלה זאת שומרים את תכריך טורינו, שלפי המסופר בצילומים ובדברי ההסבר המוצגים לקהל הרחב, האמינו בעבר שזהו הסדין שבו עטפו את גופתו של ישו. בדיקות העלו שמדובר בבד שלא היה קיים לפני המאה ה-12 .

קפיצה לימי הפרעונים


ויה רומא הוא רחובה הראשי של העיר. הוא מוליך מפיאצה קסטלו, דרך פיאצה סן קרלו עד לתחנת הרכבת. ברחוב זה, וברחובות הנושקים לו, מצויות חנויות האופנה היוקרתיות, אך הפעם מצאנו שיש רבות מאלה הנושאות שלט “להשכרה”. הרחוב עצמו על כיכרותיו ומזרקותיו הוא פנינה בפני עצמה. כך גם פיאצה סן קרלו הנהדרת, שבמרכזה ניצב פסלו של עמנואל פיליפ, אחד ממלכי סבוי. מבנים בולטים בכיכר כוללים את בית שגריר צרפת וכנסיות סן קרלו וסנטה קטרינה.

הכיכר מציעה גם שני בתי קפה מפורסמים, טורינו וסן קרלו. הראשון אירח את משפחת המלוכה, באחר הסבו מדינאים מן השורה בעוד הוגי דעות ואמנים בילו בשניהם. אנחנו סעדנו במחצית היום במקום פחות מרכזי ופחות יקר, שבו הגישו פיצה משובחת. רחובות אחדים מחברים את ויה רומא לנהר הפו. ויה קרלו עמנואל ה-2, שתחילתה בכיכר סן קרלו, מתהדרת בכיכר מרשימה עם פסל החולש על הכיכר. בניצב לרחוב זה, בוויה אקדמיה, מצוי המוזיאון המצרי, בעל אחד האוספים העשירים בעולם מימי הפרעונים.

באותו מבנה מצויה גם גלריה סבאודה המכילה אוסף ציורים מימי בית סבוי. ברחוב אקדמיה ניצב גם פלאצו קריניאנו, המוגדר כמבנה היפה של העיר. הארמון נבנה בשלהי המאה ה-17 ולו חזית לבנים מרשימה. כאן נולד מלכה הראשון של איטליה, הפרלמנט המכונן ישב כאן, וכיום נמצא בו מוזיאון האיחוד. רחוב נוסף, המקביל לוויה קרלו עמנואל ה-2, הוא ויה פו, שלאורכו מפיאצה קסטלו עד לפיאצה ונטו, נמתחות אכסדרות משני צדדיו.

שם אפשר למצוא בתי קפה, מסעדות וגם חנויות עממיות יותר. סמלה של טורינו, מולֶ ה אנטונליאנה (Mole Antonelliana) , המגדל הניצב בוויה מונטבלו, כדקה הליכה מוויה פו, משמש כיום כמוזיאון קולנוע. זהו הבניין הגבוה בעיר, והוא נחשב לסמלה התיירותי. בתולדות המבנה מסופר שבתחילה נועד לשמש כבית כנסת. כיכר ונטו, שבקצה ויה פו, היא ענקית. בעבר הרחוק אירחה מצעדים פשיסטיים, ובשלהי המאה הקודמת שימשה כמגרש חניה. לפני שנים אחדות היא התחדשה בחניון תת־קרקעי רחב ידיים (מומלץ למי שנכנס לעיר ברכב), וכך המעבר מן העיר לפארק שלגדות נהר הפו רגוע יותר.

טורינו אינה רק עיר מלכותית. טורינו היא גם פיאט ויובנטוס. קבוצת הכדורגל הידועה בתלבושת הזברה שלה, היא אלופת איטליה בשלוש השנים האחרונות. היא עברה זה לא מכבר לשחק באצטדיונה החדש והמודרני, הממוקם על הדרך בין ונאריה למרכז טורינו, צמוד למרכז קניות גדול, כבערים אירופיות אחרות. למרבה צערם של ידידינו מפיימונטה, בכל הקשור להישגים בזירת הכדורגל האירופי נשרכת יובנטוס מאחור.

במקביל לנהר הפו ולפארק המקסים שלגדותיו, בקורסו ד’איטליה, הוקם מוזיאון המכוניות הלאומי, כראוי לעיר שהיא בירת הרכב של איטליה. חובבי רכב ירוו במוזיאון המחודש הרבה נחת. החל בתערוכה על התפתחות המכוניות ומנועיהן, עבור בתצוגה של כ-200 דגמים מדורות שונים, דרך ההקשרים החברתיים והאמנותיים של המכונית וכלה בתצוגה עתידית ובה התייחסות לעיצוב, שהרי מדובר במוזיאון איטלקי.