זוכרים שפעם, כשהיינו ילדים, הכל היה חופשי ואף אחד לא אמר לנו מה לעשות? יותר נכון, הצליח להכתיב לנו מה לעשות. אמנם ההורים שלנו ניסו לקבוע סדרי עולם, הגננת ניסתה להשליט סדר, אבל שום דבר לא באמת עזר. כשאתה ילד-העולם הוא שלך, אתה קובע את כללי המשחק שלו ותכל'ס- זכור לי שהוא הרבה יותר כיפי מזה הנוכחי.
כשאתה מתבגר ומתחיל לעטות על עצמך מראה חיצוני של אדם בוגר יותר (למראית עין בלבד) והשנים מבריגות אותך בין מוסדות חינוכיים שמוציאים לך את כל הכיף עם החוקים הנוקשים והבלתי מתפשרים שלהן, האסימון מתחיל ליפול: העולם מלא המותרות וערום החוקים שבנית עתיד להיחרב. מעתה ואילך אתה חייב להתייחס ברצינות לאלו המשפיעים באופן ישיר על העולם שלך: למרצה, לבוס, לבעל הדירה וכמובן שלבת הזוג שלך. הרי עכשיו יש לך מה להפסיד, והרבה. השנים כופות עליך את הטרנספורמציה הפיזיולוגית של הפיכה מילד קטנטוש לגבר נחוש. נחוש לעמוד במטרות שהציב לעצמו, להוכיח שהעולם הזה קטן עליו ויכול לעמוד בכל אתגר שרק יעמוד בדרכו. אך מה שהשנים לא לוקחות בחשבון הוא שהעולם החדש והצייתני דורס בתאונת פגע-וברח קטלנית את העולם הילדותי והמחויך שכה אהבנו. תחשבו על זה רגע, מתי בפעם האחרונה הרשיתם לעצמכם להשתטות כבעבר? אל תענו על זה מהר. קחו לעצמכם איזה... 15 שנים אחורה ואז תענו. תתגעגעו. ותחייכו.
מכונת זמן עדיין אין לי, אבל יש פתרון: אני מאמין בלב שלם שכשאתה נמצא בחברת האנשים הקרובים אליך, וכשאני אומר "הקרובים אליך" אני מתכוון קרובים ללב שלך, אתה מרשה לעצמך להיות באמת אתה. ה"אתה" שלא תלוי באף משקה אלכוהולי מקפיץ או איזו שאכטת מצב-רוח שתרים לך. תדע שלמשפחה שלך יש יכולת עצומה להרים אותך מעלה-מעלה וללמד משהו את צביקה פיק על גבהים, לחברים האמיתיים שלך כח להעיף אותך הכי רחוק בעולם ולגרום לך לרצות לצאת בסינגל המשך לשיר" I believe I can fly", וחברה שלך? או-הו-או איזו יכולת יש לחברה שלך! (לא בקטע מיני, תרגיע). בת הזוג הנכונה היא זו שתאסוף ותאחה בחזרה את העולם המתירני שהשנים גרמו לך לשכוח. היא תצליח להשיב לחיים את השטויות שהיו באות לך באופן כה טבעי, ולעיתים מסוימות אפילו תגרום לך לשכוח מהגיל שלך. הרי אתה אדם בוגר-לא מתאים להתנהג ככה יותר. פאק איט! אני נמצא עכשיו בעולם האבוד שכה אהבתי, איפה אתם?