האולימפיאדה היא אירוע המספק, בצד הסיפורים הספורטיביים, שלל סיפורים אנושיים. בתקופה של 16 יום היא מייצרת גיבורים ונבלים ומשאירה אין ספור מזכרות לארבע השנים הבאות. להלן כמה מהרגעים הבלתי נשכחים של אולימפיאדת ריו 2016, שילוו אותנו לפחות עד טוקיו 2020.
הגיבור
לסיפור הזה אולי אין את הריח הכי טוב, אבל כולם מסכימים שמדובר באירוע שהפך לאחד הסמלים הבולטים של המשחקים האולימפיים וללא ספק עוד ייכתב בדברי הימים.
ההולך מצרפת יוהאן דיניז הגיע למשחקים האולימפיים כמחזיק שיא העולם בהליכה למרחק 50 קילומטרים, אבל כדמות טראגית מהמשחקים האולימפיים הקודמים. באולימפיאדת בייג’ינג 2008 הוא נאלץ לפרוש באמצע המירוץ בגלל כאבים עזים, ובלונדון 2012 נפסל ממש בקו הסיום.
הפעם, עוד לפני ההזנקה, הרגיש דיניז שהבטן שלו מתערבלת בעקבות קלקול קיבה קשה. כאבים עזים תקפו אותו, אבל הוא החליט שהוא יוצא לדרך גם אם יתהפך העולם. בקילומטר ה-12 הכאבים רק הלכו וגברו. באחד השלבים ראו נוזל כהה זב ממכנסיו, ולא ברור אם זה היה דם או מה שאף אחד מאיתנו לא רוצה לדמיין. דיניז המשיך.
הוא בקושי סחב, אבל המשיך ללכת. בקילומטר ה-32 הצרפתי עצר, אבל לא ויתר. שני קילומטרים לפני הסיום, בקילומטר ה-48, התמוטט. אנשים ביקשו ממנו שיפרוש, אבל דיניז ביקש ממתנדבים שעמדו בצדי הדרך שיעזרו לו לעמוד, ופילס את דרכו לקו הסיום. "האם הייתי מודע היכן אני נמצא, באיזה מקום אני ומה בכלל הדרך? - לא", הוא הודה כשהסיוט נגמר.
לדברי דיניז, הוא המשיך במסלול למרות הקושי העז, משום שההארד דיסק שלו לא מאפשר לו לפרוש גם כשרע. הוא גמר במקום השמיני, אבל בשביל רבים הוא נחשב אלוף.
הנבל
אילו מייקל פלפס, גדול השחיינים בכל הזמנים, חי במאה אחרת - היה ראיין לוכטה נחשב אצלנו לאגדה. לשחיין מאמריקה 12 מדליות אולימפיות - שש מהן מזהב - ועוד 18 מדליות זהב באליפויות העולם. אלא שלוכטה ידוע גם באופיו ההולל וביכולתו להרוס את ההצלחה הגדולה שלה הוא זוכה.
כדי להיות בטופ האולימפי נדרשת עבודת פרך, אבל לוכטה אמר לא מזמן בראיון ל-CNN כי יש הרבה יותר בחיים מאשר רק ספורט. הוא הגיע למשחקים בריו ולראשו שיער בצבע פלטינה, אחרי שתכנית ריאליטי בכיכובו נכשלה, וכשברקע מייקל פלפס שובר עוד שיאים ומנפח את ממדי האגדה.
בן 32 נפרד לוכטה מהמשחקים עם מדליית זהב במשחה השליחים, באדיבותו של פלפס כמובן, אבל גם עם שערורייה שכנראה תיכנס לפנתיאון. לוכטה וחבריו לנבחרת, ג’ק קונגר, ג’ימי פייגן וגונאר בנץ, התלוננו שנשדדו באיומי אקדח אחרי שיצאו לבלות. אמו של לוכטה אפילו סיפרה שבשיחת טלפון בנה נשמע מבוהל מאוד. אלא שספורטאי העל שכחו שהכל היום מרושת במצלמות. מתברר שהחבורה חזרה מבילוי וביקשה לחפות על ונדליזם שעשתה בתחנת דלק באמצעות טענות סרק.
המשטרה בברזיל הודיעה שתמליץ על הגשת כתב אישום בגין דיווח כוזב, ולוכטה מיהר להתנצל. הסיפור ככל הנראה ייסגר, אבל המוניטין של אחד השחיינים הגדולים בהיסטוריה נגרס עד דק.
המשחק
תשאלו ברזילאים מה הרגע שינצרו בלבם מאולימפיאדת ריו, ואני כמעט משוכנע שהתשובה תהיה אחת: מדליית הזהב בכדורגל גברים. ככה זה כשמולדת הכדורגל זוכה בתואר בפעם הראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים.
קשה להאמין, אבל מי שזכתה בחמש אליפויות עולם, לא זכתה אף פעם בזהב האולימפי בכדורגל. בשבת שעברה הייתה ההפקה כולה באחריותו של מספר 10, ניימאר דה סילבה סנטוס ג’וניור. בגיל 24 מונחות משקולות כבדות על כתפיו של הברזילאי, המסומן כמי שיהיה בשנה הבאה או בעוד שנתיים השחקן הטוב בעולם. בינתיים הוא על תקן הבטחה, נאלץ לקושש את הפירורים שמשאירים מסי ורונאלדו.
לפני שנתיים, בגלל פציעה, החמיץ ניימאר את חצי גמר אליפות העולם נגד גרמניה, משחק שהברזילאים יזכרו לדיראון עולם. באירוע שנערך אצלם בבית הם הובסו בתוצאה המהדהדת 1:7.
ביום שבת זימן הגמר את גרמניה, איך לא. לא רק מדליית זהב אולימפית הייתה מונחת על הכף, אלא גם סגירת חשבון ונקמה. ניימאר העלה את הברזילאים ליתרון, הגרמנים השוו, המשחק נגרר לבעיטות הכרעה מהנקודה הלבנה, וכמו באגדות, בפני הבעיטה האחרונה ניצב הקפטן מברזיל.
אצטדיון המרקאנה התפלל בשקט, טראומות העבר ריחפו באוויר, אבל ניימאר שמר על קור רוח ושלח את הכדור בדיוק למקום המתאים. הדמעות בסיום הבהירו שיש דברים שאפילו הכסף הגדול שהכוכב מרוויח בברצלונה לא יוכל לקנות לעולם.
השערורייה
פטריק היקי מאירלנד נחשב עד למשחקים האולימפיים בריו לאחד האנשים החזקים בוועד האולימפי הבינלאומי. הוא היה חבר הוועד המנהל המצומצם וגם עמד בראש הוועד האולימפי האירופי.
כמה ימים אחרי פתיחת המשחקים הגיעו אנשי משטרה לחדרו בבית המלון בריו דה ז’ניירו. אשתו פתחה את הדלת וסיפרה כי בעלה נאלץ לעזוב - וחזר לביתם שבדבלין. אבל בדיקה קצרה העלתה שבמלון יש חדר נוסף על שם בנו של היקי.
השוטרים מצאו באותו חדר את היקי, בן ה-71, ועצרו אותו כשחלוק אמבטיה לגופו. החשד: מעורבות במזימה לספסור בכרטיסים למשחקים, שנתפסו בכספת של מי שנחשד כשותפו. ליתר דיוק, נתפסו הזמנות VIP, שעל פי ההערכה יכלו להכניס למעורבים בספסורן יותר משלושה מיליון דולר.
היקי נלקח למעצר, ובוועד האולימפי לא חיכו הרבה וכבר מינו תחתיו ממלא מקום. לכלוך ממהרים לטאטא אל מתחת לשולחן, זה מפריע לצילומים המרהיבים מבריכת השחייה.
השערורייה 2
המתאגרף מייקל קונלן נחשב אגדה אירית, הקצה השני של היקי. מדובר באלוף העולם הראשון שיצא מהמדינה; כבר לפני ארבע שנים, והוא בן 20 בלבד, זכה במדליית הארד. בריו היה קונלן מועמד רציני לגרוף את הזהב. אלא שבדרך פגש האירי את המתאגרף הרוסי ולדימיר ניקיטין. כמעט כל מי שצפה בקרב חשב שהאירי ניצח, חוץ מהשופטים.
קונלן רתח בסיום. בראיון שאחרי כן הוא האשים וקילל, ואפילו צייץ בטוויטר ציוץ שהופנה לראש ממשלת רוסיה ולדימיר פוטין. "היי, חבר, בכמה הם חייבו אותך?" הוא כתב.
כל זה היה יכול להיחשב להתקפת זעם של מפסיד, אבל מתברר שגם איגוד האגרוף הבינלאומי הבין שמשהו מסריח - וכמה שופטים סולקו בבושת פנים מהמשחקים האולימפיים. "בעקבות כמה החלטות שיפוט הוחלט לנקוט פעולות לאלתר", נכתב בהחלטת איגוד האגרוף. לקונלן זה כבר לא שינה; את המדליה שלו הוא הפסיד.
המנצח
מי יקבל את מדליית הזהב בקטגוריה הזו? האם השחיין האמריקאי, מייקל פלפס, שבמשחקיו האולימפיים האחרונים זכה בשש מדליות נוספות - חמש מזהב, אחת מכסף - וב-28 מדליות אולימפיות בסך הכל?
או אולי האצן הג’מייקני יוסיין בולט, האיש שבעצמו מילא את אצטדיון האתלטיקה ובגיל 30 היה הראשון בהיסטוריה שבשלוש אולימפיאדות רצופות זכה במדליית זהב בטריפל-טריפל (100 מ’, 200 מ’, שליחים)?
או שאולי הראויה לתואר היא דווקא סימון ביילס, המתעמלת האמריקאית בת ה-19, 142 ס”מ של כישרון פנומנלי, שהצליחה לגרוף ארבע מדליות זהב ומדליה אחת מארד? לאמריקאיות היו בעבר מתעמלות גדולות כמו מרי לו רטון ושאנון מילר, אבל עושה רושם שביילס כבר נכנסת לקטגוריה של "אגדה", קצת מתחת לנדיה קומנצ’י.
או שאולי בכלל צריך להעניק את הכבוד למארחת ברזיל. למרות החששות מפני ההיערכות לאולימפיאדה, הטענות שלא יספיקו לסיים את ההכנות בזמן ואיום הזיקה – ברזיל הצליחה לספק חוויית משחקים מופלאה. אפשר לשער שבעוד ארבע שנים, כשהאולימפיאדה תתארח אצל היפנים חסרי חוש ההומור, עוד נתגעגע לקצב הסמבה.
התמונה
ללא ספק, אחת התמונות שיישארו חקוקות בזיכרון הרבה אחרי שהאבק האולימפי ישקע היא זו של הג'ודאי אורי ששון, שניגש אחרי הקרב שבו ניצח כדי ללחוץ את ידו של היריב ממצרים אסלאם אל-שחאבי - אך נענה בסירוב. פריים אחד הצליח לספר סיפור שלם על פוליטיקה וספורט, ועל הדרך עשה לישראל שירות טוב יותר ממה שהיו עושים אלף שגרירים בקוקטייל חגיגי.
בתמונה ניכר כי ששון הכניס את השמחה לאיד לבוידעם ושלח יד מושטת לפיוס. לא פלא שאפילו במצרים כעסו על הג’ודוקא שלהם. גם הפסיד, גם יצא קטן.
המדליה
אפילו באולפן ערוץ הספורט התרגשו, מה שכנראה לא היה קורה לשדרים הירדנים אילו זה היה זהב ישראלי. אבל היה קשה שלא להצטרף לשמחתו של אחמד אבו גוש מירדן, שזכה במדליית הזהב בטאקוונדו למשקל של עד 68 קילוגרם - המדליה הראשונה של ירדן אי-פעם במשחקים האולימפיים, ועוד מזהב.
אבו גוש, שסבו וסבתו מוצאם מהכפר הסמוך לירושלים, היה מסומן כאס הירדני, אבל זה לא קשה במיוחד במשלחת שבה שמונה ספורטאים בלבד. ולמרות זאת, איש בממלכה לא בנה על המקום הראשון. לאחר הזכייה התקשר המלך עבדאללה לברך, והמלכה ראניה צייצה בטוויטר: "מהאוסקר לאולימפיאדה, שנה נהדרת לירדן בזירה העולמית". כן, הם גם מועמדים לאוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.
אבו גוש, שכבר הפך לגיבור לאומי, הודה שהיה מרגש לשמוע את ההמנון לפני כל העולם. העלה אותם על המפה.
