קבלו את האפריטיפים שתפסו הכי חזק בשנה האחרונה בארץ. רק באימשלכם, שחררו אותנו כבר מהשם 'אקדמים'...
האפריטיף הוא משקה שהתפקיד שלו הוא לפתוח את הארוחה, אך מכיוון שהוא מגיע ממש לפני האוכל, לגמרי לא רצוי שהוא יהיה מתוק מדי, כדי שהוא לא ישאיר אותנו עם תחושה מזויפת של שובע וידפוק לנו את הארוחה. נכון שבארץ כל העניין הזה של האפריטיפים עוד לא תפס ממש חזק כמו בחו"ל, אבל עם זאת יש כמה מהם שדווקא כן אימצנו בחום בשנה האחרונה.
אחד ג'אספר קמפארי, בעלי בית-קפה בצפון-איטליה, רקח באמצע המאה ה-19 במרתף העסק שלו ניסיונות אלכוהוליים שונים, עד שפיתח משהו מ-86 (אומרת האגדה) עשבים, שורשים, צמחים ותבלינים, מושרים באלכוהול. החבר'ה בקפה עפו על המשקה, אז ג'אספר פתח חברה בשם קמפארי והתחיל להציף את איטליה. הבן שלו כבר לקח את זה לחו"ל ומאז אי אפשר לעצור את ההצלחה. גם לא בתל-אביב. מה שעוד מעניין לדעת על קמפארי הוא שאחוזי האלכוהול שלו גבוהים (28-20) ושהצבע האדום שלו הופק במקור מתולעים שיובשו ונטחנו (וכיום, למרבה ההקלה, הוא מופק מקליפות רימונים). קלאסי לשתות אותו על הקרח, או עם סודה, אבל יש גם מבחר קוקטיילים בהשתתפותו (נגרוני, למשל, עם ג'ין ו-ורמוט).
חדי העין, שעוד לא שתו היום, שמו בוודאי לב לשם "אנטיקה", או כפי שאנחנו מאייתים אותו: ענתיקה. המשקה הזה נחשב לוורמוט הראשון בעולם, שנוצר כבר בשלהי המאה ה-18 (באיטליה, נו איפה) ושמר מאז על אותה נוסחה, אותו בקבוק, אותה חותמת, אותו פקק. טוב שהשתיינים השתנו. הפורמולה מערבבת 30 סוגים של תבלינים ועשבים מזוקקים ביין לבן, ונלגמת עם קרח ופיסת תפוז או לימון.
כן, הוא ממש לא חדש בשכונה, בטח לא בשכונה המזרח-תיכונית שלנו. אבל העראק, משקה האניס שבסיסו האלכוהולי ענבים או תמרים, חלחל בהתמדה בשנים האחרונות אל לב הקונצנזוס הישראלי השותה, ועל אף עממיותו - דפק גם פוזה אופנתית. יותר מזה, הוא צלח בגאווה מזרחית את העלייה המקוממת שגרמה הרפורמה למחיריו המקומיים, והצליח לשמור על מעמדו קר הרוח. עם קרח ומים בצד, בדומה לשאר המשקאות האניסיים של בטלני הים התיכון, העראק נגרר לאורך הארוחה, ולפעמים אפילו לאורך כל היום, אבל תמיד מתחיל כאפריטיף. וזה בדיוק מה שמגניב באפריטיפים: אתה תמיד יודע רק איפה הם מתחילים...