מונדיאל, קשאסה וכדורגל אנגלי

מה הקשר בין סחר העבדים, קני סוכר, כדורגל אנגלי והמונדיאל בברזיל? ליאור הרגיל מסביר

באופן מסורתי, רוב אוהדי הספורט בארץ נכנסים למעין תרדמת בעונת הקיץ, הנקראת בשל כך "עונת המלפפונים" ובה בעיקר עוסקים ברכילות, מעברי שחקנים ופרשנויות בגרוש. לברי המזל (?) כמוני זו עונה מסעירה של ראגבי, כדורגל אוסטרלי וקריקט. אחת לארבע שנים מקבלים אוהדי הכדורגל קיץ של מונדיאל, שבו חיים שלמים מתמקדים בהחלטות גורליות באילו משחקים לצפות, באיזה פאב עושים את זה ואיך לכל הרוחות משלבים זאת עם עבודה. דווקא באתר הזה כנראה תקבלו מנוחה בריאה מקדחת הכדורגל מכיוון שלמעט שלישית חמ"סניקים אוהדי מנצ'סטר יונייטד ועבדכם הנאמן רוב הכותבים כאן חפים מעניין בספורט העולמי הזה. החלטתי לתת הצצה מזוית אישית על המונדיאל בברזיל, ואשתדל להשאיר זאת כהופעת קמיאו.

הכי ברזיל שיש. קייפיריניה (צילום: שאטרסטוק) לאוהדי הכדורגל שיגיעו בהמוניהם לארץ הסמבה תחכה מערכת תחבורה ציבורית רעועה, מכיוון שבשל שחיתות וסחבת ביורוקרטית לא הושלמה בזמן. גם נגעי הפשע והפאוולות לא טופלו ברמה שהובטחה, אבל את התסכולים אפשר יהיה לפתור עם ניצחונות הקבוצה האהודה ואם לא אז תמיד ישנם החופים, הבנות (בכל זאת רוב האוהדים הם קופי אדם זכריים), הבירה והמשקה הלאומי- קשאסה. מקור הקשאסה, כמו הרום, הוא בקני סוכר, אך בעוד הרום מופק ממולאסה שהיא המיץ שנותר מתהליך הכנת הסוכר, קשאסה מופקת ישירות מקני הסוכר. קני הסוכר עצמם התפתחו ובויתו הרחק בעולם ובזמן בגינאה החדשה לפני כ-8,000 שנה, ומהתבוננות באורח חייהם של המקומיים ההנחה הרווחת היא שהשתמשו בקנים הבוגרים החזקים לבניית בקתות, אך מכיוון שעם רטיבות הקנה מפתח שורשים מחדש כנראה לקח מעט זמן לאותם קדמונים להבין שקל מאוד לגדל את הממתק האהוב (והוא אכן היה הצמח המבוית היחידי בגינאה למשך זמן רב). לקנה העמיד והחזק נמצא מהר מאוד שימוש נוסף והוא בניית סירות, וכך דרך שינוע סחורות הגיע מהר מאוד להודו וסין ואומץ בחום. אלכסנדר מוקדון הביא אותו לאירופה שם פותחו זנים עמידים יותר ועתירי סוכר, אבל פריצתו האמיתית החלה עם תקופת הקולוניאליזם. הפורטוגזים הביאו אותו למערב אפריקה והאיים הקנארים וקולומבוס לקריביים ואז לדרום אמריקה, ובהמשך שוב הפורטוגזים לברזיל. כך נוצרה תעשיית ענק פושעת שיצרה את אחת העוולות האנושיות הגדולות והארוכות ביותר בהיסטוריה - סחר העבדים, שמתו בהמוניהם אם באניות ואם במטעי הסבל. לאחר קטיפתם וחיתוכם הופכים קני הסוכר לרגישים מאוד לבקטריות ולכן מפעלי העיבוד הוקמו באיזורי הגידול, ומהר מאוד גם תעשיית הרום והקשאסה. בברזיל החלו ליצר קשאסה כנראה בסביבות 1550 וכנראה שבתחילה היו אלה דווקא העבדים עצמם שקיבלו חלק מן היבול, מה שמסביר את ההתפצלות ההסטורית מן הרום כאלכוהול המופק ישירות מקני הסוכר. במשך שנים הקשאסה נותרה נחלת העבדים והמעמדות הנמוכים, כאשר האליטות ייבאו את השתייה שלהם מאירופה. ברבות השנים הפכה הקשאסה למשקה הלאומי שאכן עדיין יכול להתנהג כפושטק הגס של העבדים אך גם למוצר מעודן ומתוחכם. ישנן היום למעלה מ-30,000 מזקקות בברזיל והצריכה השנתית שם עומדת על כ-8 ליטר פר נפש. רק בתקופה האחרונה התעוררו בברזיל לנסות להגן על השם בעולם, ויצרו מערכת חוקים להסדרת ייצור וגם יישון המוצר וכרגע הם במו"מ מתמשך עם ארגון הסחר העולמי. חלק מן המודעות לנושא הגיע בעקבות התפשטות קוקטייל הקייפירניה ואיתו עליית יצוא הקשאסה לעולם ובעיקר לארה"ב. במונדיאל עצמו צופים מכירות ענק של קשאסה וכמובן של קייפירניה, אבל רבות מזה תלוי באי הדחה של שתי קבוצות; ברזיל עצמה ואנגליה. על האומה חובבת החגיגות והכדורגל אין צורך להרחיב, אבל אנגליה היא סיפור ייחודי שמכיל אופרת סבון טרגית נצחית, מדובר באומה שהמציאה את המשחק, אובססיבית לגביו, מביאה הכי הרבה אוהדים לכל טורניר ( חוץ מהמארחת כמובן), מועמדת ודאית לזכיה בעיני עצמה ולמעט הטורניר הביתי ב-1966 גם כושלת סדרתית, כאשר לרוב זה קורה בשל איזה פיאסקו אומלל. "תמיד נהיה עם סיכוי ונמשיך להיות עד לרגע שנודח" פיטר שילטון, שוער נבחרת אנגליה לאוהדים האנגלים מתלווה תמידית עננת אלכוהול כבדה, ולמרות שיפור ניכר באמצעי זיהוי והדרת חוליגנים מוכרים הרי שלצד הכסף הרב הנובע מהשתתפות אנגלית בטורנירים (טלוויזיה ומכירת כרטיסים) הרי שהם מהווים כאב ראש אחד גדול לכוחות הביטחון המקומיים. העניין הוא שבמשך שנים הרבה מן השחקנים היו לא כל-כך שונים מן האוהדים. אם רק ניזכר בהגנה האימתנית אך האלכוהליסטית של ארסנל, בראשות טוני אדאמס, בחוליגניות של ויני ג'ונס או בסיפור ההתמכרויות העצוב של אחד הגדולים שבהם פול "גאזה" גאסקווין. "זה נכון שחטפתי כבר 14 כרטיסים צהובים, אבל אולי 7 היו מוצדקים, יתר ה-6 לא" גאזה לטורניר הנוכחי אנגליה מגיעה דווקא אחרת, הצפי הוא לאוהדים יותר "מתורבתים" בגלל עלויות גבוהות, שיחסמו כלכלית רבים, הנבחרת מורכבת מצעירים מבטיחים והצהובונים מקטינים ציפיות ולחץ. או שלא. בתור מתאבן מוצלח במיוחד אני ממליץ לצפות באחד מסרטי המוקומנטריה המוצלחים ומצחיקים שיש: mike Bassett England manager שמתאר את מעללי הנבחרת האנגלית בראשות מאמן לוזר ולא חכם במיוחד במונדיאל בברזיל, והוא מציג את כל חוליי הכדורגל והעיתונות האנגלית. "אני יודע מה נמצא מאחורי הפינה, אני פשוט לא יודע איפה היא נמצאת" קווין קיגן, מאמן אנגליה לשעבר http://www.youtube.com/watch?v=n61aPbv5OWg בקטע מהסרט שלפניכם, מייק באסט בשיחה עם מעין תואם גאזה, שנתפס בערב הוללות עם זונות, שהתבררו לבסוף שהן ממין זכר.