איזו מוזיקה תרצו ליד המשקה?

איזו מוזיקה הולכת עם ברבן, מתי מותר להאזין למוזיקת מעליות ומי יכול לשתות בלי מוזיקה? נמרוד שיין בכתבה ראשונה בסדרה שתסביר לכם מה לשמוע ליד האלכוהול

אני מסוגל לחשוב על כמה דברים שהולכים ליד האלכוהול שלכם. למשל, בירה שהולכת עם בוטנים, ויסקי ובוטנים, וודקה ובוטנים, קוניאק ועוד טיפה קוניאק ובוטנים. עכשיו, הבנאדם יכול לוותר עם הבוטנים, אבל הוא לא יכול לוותר על המוזיקה. לשתות אלכוהול בלי מוזיקה זה קצת כמו לשתות בלי כלום בצד, אפילו לא חבר. רק מי ששותה מתוך עצב גדול ובדידות יכול לשתות בלי מוזיקה שמתנגנת ברקע ונותנת ריצפה לנפש הצונחת.

בלוז

הבלוז הוא הזוהר ארגוב של האמריקאים. הוא בא בכל מיני מקצבים וגם אותו שומעים כל האזרחים בכל הצבעים. היתרון של הבלוז הוא, שלא משנה אם הוא יהיה רית'ם אנד בלוז עם השפעות רוק-אנ-רול או סתם בלוז דרומי שחור עם פסנתר קטן וכושי גדול, כמה שהוא רחוק מהלבנט המיוזע שלנו, ככה רחוק הוא יזרוק את הצרות שלך. המהלך הקלאסי בן 12 התיבות יושב טוב על מצע של ערב מר וברבן מתקתק. איכשהו, משהו בקצב הזה ובסיפורים קורעי הלב שבאים אתו, עושה את הצרות הישראליות הקטנות שלך לקטנוניות כל כך, שאחרי שיר או שניים אתה מתחיל להרגיש טוב בתוך החליפה הזו של פיליפ מרלו, עד שאתה מסוגל לשמוע את עצמך נותן לעצמך קריינות רקע. אז היא עזבה אותו, וקר לו ורע לו, ואתה מבקש מהברמנית עוד קערה קטנה עם בוטנים. ככה זה. מה המצ"ב - קטע מהופעה שבה משתתפים לא פחות מארבעה נגני גיטרה שיש על האצבעות המקודשות שלהם כל כך הרבה כבוד שאפילו לא נעים לי להגיד על זה משהו. רק שאם תחזיקו מעמד עד הדקה ה-3:44 בלי לרוץ לארון לחפש משהו לשתות, תראו שהצלם מתעכב על מישהי ממש ממש יפה בקהל. https://www.youtube.com/watch?v=F4OXrmxDp44

עוד בלוז

כזה שהזמר לא חייב להישמע כאילו הוא ינק ברבן במקום חלב מהביג-מאמא שלו בממפיס. אני מדבר יותר על משהו בסביבה של "דייר סטרייט" וג'ו קוקר. מוזיקה שכמו ויסקי טוב יודעת להתיישן בחבית יותר משלושה עשורים בלי לצאת קאלצ'ר קלאב או בוני אם. מדובר בדרך כלל במוזיקאים חיוורי עור שיודעים לקחת את הבלוז הישן ההוא שהגיע ברדיו מעבר לאוקיאנוס ולהעביר אותו הליך גיור שיתאים לשכונה הקשה שבה הם גדלו, על הקו המפויח של גלאזגו – ניוקאסל – שפילד. הם מוסיפים קצת סינטיסייזרים ברוח התקופה, זמרות רקע עם חוש קצב בסיסי, ומתופף עם נטייה לאלכוהוליזם. חבורה מעוררת אמון שחיה מבירה ותמלוגים. תמצאו אותם ברמקולים הצרודים של ברים שלא מתביישים לקרוא לעצמם פאבים, ולא מזדרזים להחליף את ריהוט העץ הישן והמנורה שנשרפה בשירותים. מה המצ"ב – אחד הקטעים הכי מוכרים של הבחור הלבן ההוא מבלפסט, שבגלל שהוא נשמע יותר אח מכושי מדימונה המומחים הדביקו לו סגנון משל עצמו – סול קלטי. הולך טוב עם הבירה השלישית וצלוחית הבייגלה האחרונה שהברמן מוכן למלא לך לפני שהוא מביא בך את המבט. https://www.youtube.com/watch?v=oA_55K75kOY

עוד קצת בלוז וזהו

טוב, לא באמת בלוז. אבל יש את המוזיקה שפשוט עושה לך חשק לשתות. יש בו, במקצב הסקוטי הזה, חשק ללבוש חצאית קילט משובצת, לקפוץ על שולחן ולחשוף את הביצים תוך כדי ריקוד ג'יג. למרות שאתה לא עושה את זה, כי יש אנשים וזה. המוזיקה הזו היא לגמרי "יש לך כאב – רמסהו ברגליים, פורים לנו – שכח את הכול". זו לא מוסיקה של פיאנו-בר אפל ומדוכדך, זו מוזיקה של חברים שיכורים לפחות כמוך, בירה שנשפכת לך על החולצה ואתה לא עושה מזה עניין, וטעם של הרוטב החריף והשמנוני ההוא שבא על הספייר ריבס. אם היה לך שבוע מחורבן במשרד, או שאתה במקרה המתאגרף מיקי א'וניל מהסרט סנאצ' וכרגע שרפו את אימא שלך בתוך הקרוואן, זו המוזיקה שתרים אותך בחזרה. מה המצ"ב – להקה עם שם כל כך מטומטם ושיר עם מילים שיש בהן כל כך הרבה סוגי אלכוהול שכשאתה שומע אותו אתה מתפלל שיגיע כבר סוף השבוע. ואתה עושה את זה בכוונה גדולה יותר מחייל בגבעתי שתופר כבר 21 רצוף באיזה חור בבקעה. https://www.youtube.com/watch?v=RTjC6rxHz8g זהו. שירים עד כאן. בחלק הבא מוזיקה שתעשה לכם לבכות אל תוך הכוס, ילדות על גבול החוקי, צ'ייסר חינם על כל חצי מהחבית ונהג תורן.

• בהכנת הכתבה השתתפו קוביית קרח, שתי כוסות ויסקי ושלושה בקבוקי בירה.