שמוליק וולברג השתתף בסדנת אומן עם הברמן ג'יהאן אנדולוגולו ושמע ממנו איך הפך ממועמד של הניו ג'רסי נטס לשחק ב-NBA, לכוכב בסצנת הברים...
"הצ'יף", כך היה כינויו של הסנטר האגדי של קבוצת הבוסטון סלטיקס של שנות השמונים רוברט פאריש, בהנהגתו של לארי בירד, נשאל בשלהי הקריירה שלו על-ידי עיתונאי, איך הוא מסתדר עם השחקנים הצעירים והמוכשרים שצומחים מולו כמו מייקל ג'ורדן, אייזאה תומס ועוד רבים שצצו כחצי דור ויותר אחריו. האיש, שהיה כבר בן 39 ושיחק בגיל שהוא הרבה מעבר מהממוצע לשחקן NBA בליגת הכדורסל האמריקאית, השיב שבזמן המשחק איש לא יכול עליו בגלל ניסיונו, הבעיה, כך הוא אמר, היא משך ההתאוששות עד למשחק הבא...
כך אני מרגיש. אני מזדהה אתו באופן אישי. והסיפור על שום מה? אני מסוגל להעמיס על גבי כל צעיר/ה ששתה פחות ממני בערב ספציפי, להלביש אותו בפיג'מה, להשכיב אותו לישון ולשיר לו שיר ללילה טוב, אבל למחרת הוא ייצא לריצה בים ואני אתחבט במיטה בשאלה איך לקום כדי להשתין. כן, עברו כבר שבועיים מאז אירחו מנהיגי ה'אימפריאל' הבלתי נלאים את ג'יהאן אנדולוגולו, אושיית בר בינלאומית, אני עדיין מתאושש ורק עכשיו אני טורח לשתף. נו ביני לבין "הצ'יף" בכל זאת מפרידים כ-70 ס"מ או יותר.
כאמור, אנשי האימפריאל לא נחים לרגע ואירחו את ג'יהאן לכמה ימים בהם הוא קיים סדנאות ופגישות עם אנשי מקצוע. יש גם משהוא אצילי בכך כיוון שג'יהאן זכה בתחרות הקוקטיילים של בקארדי ב-2013 בה השתתף גם מיודענו בר שירה, אחד מבעלי האימפריאל, שהיה הנציג הישראלי באותה תחרות. ג'יהאן אינו ברמן פעלולן והפגישות עמו נסובו יותר סביב הפילוסופיה שהוא מחזיק בה שמדברת על התכוונות ואהבה למקצוע. "אני רוצה להסתכל במראה, להיות מסופק עם מה שאני עושה ולהגיד שהחיים שווים ולכן אני לא פעלולן אלא יודע לרקום טעמים וחוויות". זה חיבר אותי לכתבה נפלאה של בר שירה שכתב כאן לא מזמן על הצורך להפסיק עם מיקסולוגיה מפונפנת לעתים ולחזור לתפקיד הברמן האנושי.
אז יש לי כאן הרבה מעגלים לסגור. אם התחלנו בכדורסל הרי שג'יהאן, בן למהגרים טורקים נולד באולם (ULM) שבגרמניה - עיר בינונית בגודלה שידועה כבית החרושת לייצור שחקני כדורסל. "גדלתי בגטו, עד גיל 17 נוריתי 3 פעמים, שיחקתי בליגת הקיץ של ה-NBA כמועמד של הניו ג'רסי נטס, דפקתי את זה בגלל בעיות משמעת והחלטתי להצטיין בתעשיית הברים". הוא משתמש הרבה במילה "מעגל" כדי לתאר את הדרך. מעוזר ברמן (BACK BAR) במשך שנים ארוכות דרך ברמן של הזמנות, ברמן ראשי, מנהל ועד לבעלים של מועדון שנקרא CIRCLE בהשקעה של 4 מיליון יורו, שכבעלים, הוא טוען, חזרתי שוב להיות סוג של עוזר ברמן.
ה-CIRCLE הוא קומפלקס ענקי עם מגוון חללים הכוללים מסעדה, מועדון וברים. היהלום שבכתר הוא בר יפני קטן עם כללים נוקשים, תוצאה של הערצה של ג'יהאן לתרבות היפנית לאחר שנים של עבודה שם. הבר מכיל 30 מקומות בלבד. אין לעמוד סתם כך על הבר. 3 ברמנים משרתים בפנים כשאסור להם לשתות והם לא יכולים להריץ דאחקות עם הלקוחות. אין פלסטיק מכל סוג שהוא, כולל קשים וסטיררים. את הקרח מייצרים במקום ו"חותכים" אותו לגדלים שונים בהתאם לקוקטייל. 12 קוקטיילים מוצעים בבר במחיר של 13 יורו לקוקטייל כשהתפריט מתחלף כל 3 חודשים. נו, יפן- גרמניה אמרנו? בסוף הסדנה לקחתי אותו למספר שאלות קצרות כדרכי, והנה מה שהוא ענה:
אם לא היית במקצוע מה היית עושה? "זו שאלה שאני שואל את עצמי כל יום ואין לי תשובה עליה".
רגע של התעלות בקריירה "באופן כללי הפגישות והעבודה שלי עם אנשי מקצוע מתקיימות ביפן. עבודת הברמנים והשפים שם היא מעבר לאומנות. פגשתי את ג'רו אונו, שף יפני מיתולוגי בן 91 שעדיין מפלט דגים בחרדת קודש וטוען שהוא עדיין לומד להכין סושי".
משקה אחרון לפני שאתה עוזב את העולם "מוחיטו מושלם כשאני מוקף ב-10 נשים עם אותו משקה ביד שאומרות לי נתראה למעלה ג'יהאן".
מה יהיה כתוב על המצבה? "לזכרו של ילד רע".