רק אחרי שסיים לגמוע כמה ליטרים טובים של פסטביר, טל חוטינר שם לב שהוא צמא למשהו מוכר. השאלה היא האם זה הראש או הגוף שמזדקן...
טל חוטינרמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
רק אחרי שסיים לגמוע כמה ליטרים טובים של פסטביר, טל חוטינר שם לב שהוא צמא למשהו מוכר. השאלה היא האם זה הראש או הגוף שמזדקן...
שוב קפצתי על ההזדמנות הראשונה כאשר הקול מעבר לקו בטלפון אמר לי רק את המילה "אוקטובר" ואני ישר צעקתי "פסטטטט". אומרים על ספורטאים שמזדקנים שהראש שלהם עדיין בטוח שהם יכולים, אבל הגוף כבר נותן המון סימנים של "היי חבר'ה, בואו נרגיע קצת, לא תצליח להגיע לכדור"...
איתן ורדי השיב במשפט חכם שמאז מסמן את דרכי ביום-יום: "שמע לי בנאדם, אתם לא תגיעו אפילו עד קצה הרחוב"... (צילומים: יח"צ) איתן ורדי השיב במשפט חכם שמאז מסמן את דרכי: "שמע בנאדם, אתם לא תגיעו אפילו עד קצה הרחוב" (צילום: יח"צ)
גם אצלנו השתיינים זה קורה. הכוס הבאה, או הפסטיבל הבא, מאושר על-ידי הראש, אבל הגוף כבר לא סוחב אותו הדבר. לפני כמה שנים, באחד מסיבובי מדריד, סיפר קיפניס לאיתן ורדי יקירנו שאנחנו נוסעים לסיור קולינארי עם רשימות מסודרות, ואיתן השיב לו במשפט שמאז מסמן את דרכי ביום-יום: "אתם לא תגיעו עד קצה הרחוב...".
אז נסעתי למינכן וביום השני הגעתי לאוהל של פאולנר שמכיל רק 11,000 איש כדי לשתות משהו קטן. לא שלא נהניתי, אפילו נהניתי מאוד, אבל מתישהו אחרי 5-6 ליטר של פאולנר פסטביר עם 6-7% אלכוהול, המון מוסיקה ורעש בגרמנית, נקניקיות ואוכל לא בדיוק ים-תיכוני והמון גרמניות וגרמנים מסביב, נגמר לי האוויר והחלטתי לחזור למרכז העיר.
באחת מהפניות ימינה מהמדרחוב המפורסם של מינכן, שנמתח בין המרינפלאץ לבין המזרקה ממש מאחורי הכנסייה הענקית, מצאתי בר אירי בשם 'קיליאן'. ישר התחשק לי גינס והזמנתי אחת כזאת. תשמעו, נכון הגרמנים יודעים לייצר ולשתות בירה, אבל הגיניס לא היתה מוצלחת ביותר. הייתי חייב משהו מנחם ומוכר ואז ראיתי שיש היניקן. ההייניקן שהגיע היתה טרייה, קרה ונהדרת וכך גם השנייה שאותה לגמתי בביר גארדן הקטן של הבר.
רק כאשר נזקקתי להחליף נוזלים (אחרי איזה שלוק קטן של אאוגוסטינר מקומית...) הבנתי כמה המקום הזה מדהים. יורדים במדרגות אל מתחת לאדמה ושם, בין החדרים הרבים והבר הענק הגדוש באנשים, פתאום ראיתי פרוזדור שמוביל לכיוון השירותים. הפרוזדור הוביל בעצם לעוד בר שחובר על הבר האירי והוגדר כבר אוסטרלי בשם 'נד קלי'. הבר היה מפוצץ באנשים שעמדו ושתו בירות אוסטרליות וצפו בשידור חי של משחק רוגבי סוער.
שילמת את החשבון בבר האירי 'קיליאן' ועברתי לחגיגה בבר האוסטרלי כדי לשתות עוד הייניקן קטנה ומשמחת. האוכל במקום לא בדיוק נחשב גורמה, אבל אם כבר נמאס לכם קצת מהחזירים והכרוב של הרחוב למעלה, תמצאו כאן אוכל ברים קלאסי עם המבורגר טוב, נשנושים שמנמנים ואפילו ירקות. לפני שעליתי חזרה מעל לפני השטח, שתיתי עם האוסטרלים איזה שנפס קטן ובמדרגות בדרך למעלה הבנתי בדיוק את הבעיה של הספורטאים המזדקנים - הראש אומר כן, הגוף מתעייף, אבל אז הראש אומר לגוף: "סתום כבר ותן לשתות עוד אחד קטן".
"קיליאן אייריש פאב" ו"נד קלי'ס אוסטרליין בר". Frauenplatz 11, munchen
