זוג בהפרעה: בירה מולר וחטיף דג צנינון

חיליק גורפינקל ממשיך לנסות לשדך בין בירות לחטיפים, והפעם: בירה מולר וחטיף דג צנינון צהוב פסים מומלח ומיובש...

טוב, אחרי חמישה מדורים רצופים בהם טחנתי כאן ביסלי וצ'יפס, נשברתי. כלומר, לא באמת, אבל פתאום תהיתי אתם לא עייפים קצת, תהיו מי שתהיו, אם בכלל אתם קיימים. אז החלטתי לתת לכם ולי הפסקה קצרה מהחטיפים המטוגנים (בסדר, בסדר - אפויים. כן, בטח…) הילדותיים הללו ולהציג משהו קצת יותר בוגר. לצדו הצבתי גם בירה קצת פחות טריוויאלית מקרלסברג או מכבי, עם כל הכבוד וכידוע יש כבוד...

בתפקיד החטיף יופיע הפעם, ובכן, סוג של דג מלוח. כן, ההוא שהצקתי לו כאן על-פני לא מעט מדורים בסדרה הבלתי-נשכחת שאתם בוודאי לא זוכרים - התאמת וודקה לדגים מלוחים, כבושים, מעושים וכיו"ב. בלה-בלה-בלה, ידה-ידה-ידה. השבוע ראיתי את מוסי, הלא הוא מוסי פנצטר, מלך הדגים של שוק הכרמל, מנשנש איזה מין דגיגון יבש לאללה. מה זה?, תהיתי, והוא כיבד אותי מיד בחתיכה קטנה...

צנינון צהוב פסים מיובש ומומלח, כך היה כתוב על התווית האחורית. "סקברידיה", מסביר מוסי. Yellow stipe trevally, ממשיכה התווית ואפילו מתהדרת בשם הלטיני - Selaroides leptolepis. מילוני הדגה מקשרים את השמות הללו גם לדג הטרולוס, חביבם של דייגים מקצוענים. לא ממש חשוב, בינינו. מדובר בדג קטן וממזר שבגרסתו המומלחת הוא לא יותר מדיקט קטן בטעמי ים-המלח. בדיוק מה שבירה אוהבת.

הבירה שנבחרה, נשלפה ממדף המרכול השכונתי ועלתה, שומו שמיים, חמישה שקלים שלמים. במבצע. המחיר הרשמי היה גבוה בהרבה: 6.8. שוד לאור היום. היא ענתה לשם האס.אסניקי משהו - מולר, או שמא מילר, אבל הגיע דווקא מפולין מכורתי, ארץ שגם היא מבינה בבירה ואנטישמיות, כידוע. הפולניה הנ"ל התגאתה לא רק במיטב השעורה המולתתת (יענו מאלט) והטכנולוגיה הפולנית, בחיי שזה מה שהיה כתוב על התווית, אלא גם בלא פחות מ3.8% אלכוהול. ובקיצור, בירה לילדים. אולי בגלל זה היא גם זולה כל-כך.

טעמה הדליל והקליל מזכיר מעט את בירה נשר הוותיקה והנשכחת שלנו, שגם לה אחוזי אלכוהול נמוכים במיוחד. זה בדיוק מה שמאפשר להוריד חצי ליטר מהדבר הזה, וזה כמובן גודלו של הבקבוק הנדיב, בצהרי היום לצלילי 'הוצ'י קוצ'י מאן' של מאדי ווטרס בלי יותר מדי נקיפות מצפון. הדג המאניוק, שצריך לזכור לקלף את עורו לפני הזלילה, וזה לא פשוט כי העור דק כמו נייר ואתה פתאום מת לעשות סיאסטה קטנה. מעניין למה.

אבל אני מתעקש ומצליח וזולל אחד ועוד אחד. דג רודף דג, שלוק רודף שלוק, שיר רודף שיר, וצריך כבר לסגור את הבסטה ולשקוע בשלאפשטונדה קצר ומרענן. אז חג שמח יהודים, מה שזה לא יהיה שאתם חוגגים שם. אני תרמתי במפעל…