טובים השניים: מבשלת נצרת

סיירת סנהדרינק ממשיכה לחרוש את הארץ בחיפוש אחר מבשלות בירה. והפעם: גלית ג'ראפי-דבירי ב'מבשלת נצרת'…

אחד המקומות שהצליחו להפתיע אותי בשנים האחרונות, הוא העיר נצרת. לפני מספר שנים סחב אותי אחד החברים לנצרת: "את חייבת להגיע, יש בעיר אחלה מקומות, גם לאכול וגם לכוס בירה". האמת היא שקצת פקפקתי ודי גררתי רגליים, אבל הוא התעקש וגרר אותי. ואני, איך אומרים, 'גררו אותי, נגררתי', וכמו שאמרתי - הופתעתי...

הגענו לפאב יפהפה הממוקם במבנה ישן עם קשתות ותקרות גבוהות והתיישבנו בחצר פנימית. המקום היה עמוס והותיר בי רושם עמוק. טיול קצר ברחובות חשף מקום שוקק חיים עם מבחר קולינרי מגוון שכלל שווארמיות, מסעדות, קונדיטוריות, מאפיות ועוד. אמיר עילוטי ובאסל מסאד, מעדכנים אותי שהרבה תל-אביבים מגיעים לאזור בסופי-שבוע בחיפוש אחר פנינות קולינריות ומתגאים בכך שהסצנה התפתחה בעיר בשנים האחרונות.

ואם זה הסיפור, אז "למה לא לשתות בירה?" הם תוהים, מחשבה שהובילה אותם לפתוח את 'מבשלת נצרת' הממוקמת, איך לא, בעיר נצרת. ממש לפני חודש הפכו רשמית למבשלה מסחרית. הסיפור של החבר'ה האלה מתחיל לפני כשנתיים. השניים חברים עוד מתקופת הלימודים בטכניון, השתלבו בעבודה בהיי-טק באותה חברה, נתקלו בפרסומים על הכנת בירה בבית והחליטו לנסות בעצמם.

בשלב הראשון בקידום הרעיון הם עברו קורס בסיסי והתחילו לבשל בירה בבית בנפח של 20 ליטר. "הבישולים הראשונים היו טובים. אחר-כך התחילו התקלות...", הם מחייכים. לאט, לאט, אחרי הרבה ניסוי וטעייה ועם ניסיונות שהחמיצו: "הבנו שיש הבדלים בין בישול לבישול בגלל תנאי הסביבה, טמפרטורה ומה לא. אז החלטנו להתמקצע". הניסיון הראשון היה בישול מרכז וגרעינים, שזוהי שיטת בישול 'מקוצרת' וכבר מהבישול השני עברו לשיטת בישול שהיא מגרעינים בלבד. השניים למדו מתוך קריאה בספרות המקצועית והתחילו לרכוש ציוד, אומנם ביתי, אבל קצת יותר מקצועי. גם את צידנית הפיקניק בה השתמשו להשריית הגרעינים החליף מיכל יעודי.

אמיר מצדו טוען כי: "כל הטרנד של בירות בוטיק באזור הזה עדיין רדום. בחנויות אפשר למצוא על המדף קרלסברג, טובורג, מקסימום סטלה וקצת בירה טייבה". הטעמים הפירותיים וארומות הכשות שמאפיינות את הבירה הנצרתית החדשה קצת זרים לחך המקומי, אבל הם חדורי מוטיבציה ואופטימיות. באסל מוסיף כי: "לאחרונה יש תנופה, ברים נפתחים ואנשים יוצאים לבלות. גם אנשים מחוץ לנצרת באים לבלות במקום ומסביב לחצר הכנסייה נפתחו כמה מסעדות".

אמיר ובאסל מספרים שהסביבה מתלהבת ומפרגנת ויש גאוות יחידה בלהיות בעלי המותג הזה, מה שהוביל אותם לעשות מתיחת פנים ללוגו של המבשלה. הם נעזרו בשירותיו של אתר שמאגד מעצבים שהתחרו במעין מכרז על העיצוב שיקלע לטעמם של החבר'ה מנצרת. הם קיבלו 40 הצעות, נדלקו על אחת מהן, והחליטו לרוץ אתה. מדובר בלוגו המציג דמות של קדוש, המתקשר לעיר, שמשלב בתוכו את חומרי הגלם מהם עשויה הבירה. בנוסף, הם גם מיתגו כוסות ייחודיות שנושאות את הלוגו החדש. לדבריהם הם עדיין רק בתחילת הדרך, אם כי שמה של המבשלה הצעירה עובר מפה לאוזן, אנשים שהם לא מכירים מתקשרים לברר והביקוש גדול.

מהו החלום שלכם? "אנחנו בתחילת הדרך, ומקווים שיהיה ביקוש ונוכל להגיע לסופרמרקטים, לחנויות ולפאבים".

ומהו 'האני מאמין' שלכם? "נצרת מאוד התפתחה מבחינה קולינרית ואנחנו מאמינים שיש מקום לפתח גם את נושא בירות הבוטיק".

איזו בירה אתם אוהבים לשתות? אמיר: "אני אוהב לשתות בירות בלגיות חזקות באלכוהול". באסל: "האמת היא שלי אין סגנון מיוחד. אני אוהב הכל".

אחרי תקופת הניסיונות, הם בחרו לבשל בירות מרירות, עם ארומות כשות, אבל בעלות אחוזי אלכוהול ממוצעים, במטרה להגיע למכנה המשותף הרחב ביותר. במבשלת נצרת מבשלים שני סוגי בירה: חיטה אמריקאית – טעמים לא אופייניים לסגנון. כשותית ומרירה מאוד, עם בשומת כשות בולטת בעלת 5% אלכוהול. IPA - מרירות כשותית חזקה, כיאה לסגנון, עם ארומת כשות פרחונית, בעלת 5% אלכוהול.

את הבירות ניתן להשיג בבקבוקי שליש בעיקר בברים באזור נצרת וחיפה, אם כי בהמשך מתכננים השניים להרחיב את רדיוס השיווק. נכון לעכשיו, המבשלה פעילה רק בסופי שבוע, ועל-מנת לבקר בה מומלץ לעקוב אחר הפרסומים בדף הפייסבוק של המבשלה.