לרגל פתיחתה הרשמית של עונת הבירה, ביקשנו מהבירולוג גדי דבירי לקפוץ ראש לתוך החבית הכי תוססת בגזרת האלכוהול ולעשות לכם קצת סדר בראש וגם בסגנונות הבירה השונים...

האם בירת לאגר היא בירה בהירה וחלשה באלכוהול, ובירת אייל היא בירה חזקה וכהה? האם 'בוק' נשמע לכם כמו קללה, ו'למביק' כמו שם של מחלה? אתם חושבים ש'לף' היא בירת חיטה, ו'סטאוט' הוא לאגר כהה? אם עניתם "כן" על אחת או יותר מהשאלות, או שאתם בכלל לא מבינים מה רוצים מכם, אני כאן בשבילכם, כדי לעשות לכם סדר בבלגאן. גם אם המושגים האלה מוכרים לכם, אתם מוזמנים למזוג לעצמכם כוס בירה ולהצטרף אלי למסע מרתק בעולם העשיר והתוסס של סגנונות הבירה.

סגנונות בירה רבים ושונים התפתחו עם השנים, כאשר חלקם כבר עבר ונשכח מן העולם... (צלם: ז׳אן קלוד לוי)

נתחיל מבראשית. לפני כ-10,000 שנה זנחו חלק מבני האדם את חיי הנדודים, תקעו יתד והחלו לעבד את האדמה. דגן היה היבול הראשון שבויית על-ידי האדם ובכך בעצם החלה להתבסס החקלאות. אי-אפשר לקבוע בוודאות מתי בדיוק בושלה לראשונה בירה, אך העדויות הכתובות העתיקות ביותר על בישול בירה מעידות על מקורותיו של משקה זה באזורנו – אזור הסהר הפורה, לפני כ-6,000 שנה, ומיוחסות לשומרים.

מספרים כי השומרים גילו את תהליך תסיסת הבירה די במקרה. כנראה שגרעיני דגן או לחם נרטבו ולאחר זמן מה, תססו ולשמחתנו הרבה נוצרה להם בירה. למזלנו הרב, השומרים הצליחו לחזור על התהליך הזה והם נחשבים לתרבות הראשונה אשר ייצרה בירה. נכון, זה לא בדיוק אותו משקה שאתם שותים עכשיו, אבל על זה עוד נדבר בהמשך.

מחזירים ציוד

במצרים היתה הבירה משקה חשוב מאוד. היה זה משקה שחצה מעמדות וגילאים, מבוגרים וצעירים, עניים ועשירים, משקה אשר הוצע כמנחה לאלים ואף נקבר עם הפרעונים והלוחמים בפירמידות כחלק מהצידה שתשמש אותם בדרכם לעולם הבא. אם הייתם מביאים אתכם חבית בירה במתנה לאביה של בחירת לבכם, כחלק מניסיונות החיזור אחר בתו, סביר להניח שלא הייתם נזרקים מהבית - מה שלצערנו, כנראה, לא יתקבל היום באותה התלהבות.

לאירופה עשתה הבירה את דרכה באדיבותם של היוונים והרומאים, היא הכתה שורשים במרכז וצפון-אירופה, שם תנאי גידול השעורה היו טובים יותר, ואילו בדרום-אירופה הלך וכבש היין את מקומו. מאז ועד היום עשתה הבירה דרך ארוכה עד שהגיעה לצורתה המוכרת לנו כיום. סגנונות רבים ושונים התפתחו עם השנים, כאשר חלקם עברו ונשכחו מן העולם, חלקם עברו פעולות החייאה מסיביות במהלך הזמן וחזרו לחיים, וחלקם קיימים עד היום.

לאגר או אייל

אז מה עושה לנו את הבירה? לבירה ארבעה מרכיבים עיקריים: מים, לתת, כשות ושמרים, ואינסוף מרכיבים המתווספים לפי בחירת המבשל כמו פירות, ירקות, תבלינים, סוגי דגנים נוספים ומה לא. חלק מהתוספות מעלות לפעמים תהיות לגבי שפיותו כפי שתוכלו לקרוא כאן. אבל אי-אפשר לדבר באמת על בירה בלי על היצורים הקטנים שנקראים שמרים - המרכיב החשוב ביותר בהכנת הבירה וזה שיוצר את תהליך התסיסה.

שמרי הבירה בהם עושים שימוש בהכנת הבירה מחולקים לשתי מחלקות: שמרי לאגר (Lager) - שמרים התוססים בטמפרטורה נמוכה, ושמרי אייל (Ale) - שמרים התוססים בטמפרטורה גבוהה יותר, קרי, "טמפרטורת החדר". חלוקת הסגנונות הראשונית בעולם הבירה מובחנת על-ידי סוג השמרים בהם נעשה שימוש בייצורה. שמרי האייל התוססים בטמפרטורה גבוהה יוצרים בירה פירותית, ואילו שמרי הלאגר התוססים בטמפרטורה נמוכה יוצרים בירה יבשה יותר ופירותית פחות. חלוקת הסגנונות המשנית בכל אחת מהמחלקות דלעיל, מתבססת על הרכב שונה של שאר חומרי הגלם - הרכב היוצר בירות שונות בצבען וטעמן.

היסטוריה תוססת

הכנת בירה היא אומנות. יש לבחור מתוך עשרות סוגים של לתת, עשרות סוגים של כשות ומאות זנים של שמרים, את המרכיבים המתאימים בדיוק לבישול הבירה בטעם ובניחוח להם התכוונו. מגוון רחב זה של מרכיבים פותח בפנינו אפשרויות רבות לייצור סוגים שונים וטעמים שונים של בירה. במהלך ההיסטוריה התפתחו סגנונות שונים של בירה. להתפתחות הסגנונות היו סיבות שונות ומגוונות: זמינות ואיכות חומרי הגלם, התפתחות טכנולוגית, תנאי אקלים, השפעת מיסוי, סיבות שיווקיות וגיאוגרפיות, פטריוטיות ועוד.

עולם סגנונות הבירה הוא עולם רחב, מגוון ומרתק. בסדרת הכתבות שיובאו כאן בקרוב, נצלול לעומקו של כל סגנון וסגנון, ונספק לכם הצצה מהירה לתוך עולם תוסס זה שתסייע לכם לדעת כיצד לבחור את הבירה המתאימה לכם ביותר, כזו שתמקסם עבורכם את ההנאה בכל רגע נתון.