היום הוא יום חג כפול. זהו יום חג לדמוקרטיה המקרטעת שלנו, אבל גם יום חגו של סנט פטריק. רק תבחרו...
ליאור הרגילמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
היום הוא יום חג כפול. זהו יום חג לדמוקרטיה המקרטעת שלנו, אבל גם יום חגו של סנט פטריק. רק תבחרו...
על הקדוש האירי כבר נכתב מספיק באתר הזה ורק אציין את נס גירוש הנחשים מהאי - נס שכמובן לא התרחש מעולם משום שאירלנד כמו איים דומים לה גיאוגרפית (ניו זילנד, איסלנד וגרינלנד, למשל) "איבדה" את הזוחלים בעלי הדם הקר בעידן הקרח שלא על-מנת לחזור, וכמובן - את הפיכת התלתן הירוק (שמרוק) לסמל השילוש הקדוש ובעצם לסמל הלאומי.
הנוהל היה סבבי גינס אינסופיים אותם הרצנו לסירוגין עם שוטים של וויסקי. כמובן שהחברים החדשים איבדו את זה די מהר (צילום: ארז אגוזי) הנוהל המקומי היה סבבי גינס אינסופיים אותם הרצנו לסירוגין עם שוטים של וויסקי... (צילומים: ארז אגוזי)
ניתן בצורה מסוימת לטעון שהוויסקי שהופץ על-ידי כמרים הוא פועל יוצא של מפעל ניצור האי הפגני שמיוחס לפטריק, אך מבחינת העולם הרחב - הסממנים המוכרים ביותר שלו הם השם האירי הנפוץ ביותר - פאדי וחגיגות יום סנט פאדי בתאריך המיוחס למותו, הלא הוא ה-17/03.
רבים הם ימי סנט פאדי שחגגתי בהם ומטבעו של החג הזיכרונות הם מעורפלים ונוטים להתערבב בין אירוע למשנהו, ובכל זאת חפרתי שניים שבזכות ראשוניותם בכל זאת חקוקים היטב (טוב, נו, כמעט היטב...).
יום החג הראשון שחגגתי באמת וביודעין היה בשנת 1992, באותה תקופה עבדתי בחברת צילום הזויה ששילמה בשחור ומטבע הדברים הדבר הוביל למקבץ ארחי פרחי של אוסטרלים, טיילים ומהגרים לא חוקיים. משרדי החברה שכנו בלב השכונה "העתיקה" של סידני The rocks שאכלסה בעיקר תושבים ממוצא אירי, בעיקר מהסוג הגמלאי, שהיו ממתינים כל יום בתור מסודר לפתיחת הפאבים בשעה 11 בבוקר ושם מעבירים את יומם.
מטבע הדברים, רוב הפאבים בשכונה היסטורית מסוג זה נושאים תג הקמה עם הקידומת 1800 כולל שלושה שמתקוטטים עד יומנו על מי הוא הראשון באוסטרליה (הריב הוא על דברים כגון תאריך רישוי, רישוי רציף ושאר דקויות...). כמובן שיום סנט פאדי נחגג ברוב שמחה ומהומה כולל אישור למתוח את שעות הפתיחה הרגילות.
מול משרדי החברה שכן הלוקאל של העובדים The hero of waterloo שהוא אחד מאותם קנדידטים לתואר הפאב הוותיק ביותר, ואפילו אוחז במנהרה סודית שמגיעה עד הנמל הישן שלפי הסיפורים היו משתמשים בה לחטוף שיכורים לצי הסוחר הבריטי.
התחלנו את היום ב-Hero אבל לאחר זמן מה מאסנו בלהקת האולדיז' שתמיד מופיעה בימי ראשון וחג, להקה המורכבת מזאטוטים שהצעירה שבהם היתה בת 70, אבל כבר היכרנו כל שטיק שלהם ולכן נטשנו לבר הקרוב הקפטן קוק, רק בכדי להגיע ללגימה שנייה לפני שטים, שעדיין היה כלוא בגוף של גבר ורגע לפני שהפך לסידני, הגיע מתנשף ואמר שוולי קורא לנו בדחיפות ל-Harbor view.
וולי היה סקוטי שהיגר לאוסטרליה 20 שנה לפני כן אבל נשמע כאילו הגיע מגלזגו אתמול ובניגוד אלינו שרץ בהארבור מכיוון ששכן מתחת לדירתו (מדובר על מרחק של 100 מטר בין הפאבים). ההארבור תמיד הקפיד להיות יותר רוק'נרול ובאותו יום צצו שם בונו ו"הקצה" ובאיזה שהוא שלב הצטרפו ללהקה בוורסיות רוקיסטיות לשירי עם איריים.
למזלנו, הגענו מספיק בזמן בכדי ליהנות לפני שהשמועה הופצה והרחוב נחסם מהמונים שצבאו על הדלתות. כמובן שלאחר זמן לא רב הגיעה המשטרה וההילולה פסקה. שם כבר הלכנו למתחם הגינס והאויסטרס שהם שני מוצרים אהובים עלי ביותר. בשלב זה כבר הגזמתי מזה ומזה ומכאן והלאה כבר מטשטש הזיכרון.
בחברת הצילום גם פגשתי את מי שתהיה זוגתי בשנות אוסטרליה. קארה היתה ממוצא אירי וכבר כיכבה עם משפחתה באחד הטורים כאן. כיוון שביליתי זמן די לא מבוטל בחברת סבה, התחלתי לפתח עניין ניכר בתרבות האירית, וכך החלטתי שביקורי הראשון באירלנד יהיה כמובן בחגיגות הקדוש.
כך נסעתי לעשרה ימים נפלאים, שלמזלי גם היו השמשיים ביותר זה שנים, כך ששום גשם לא הפריע לאירועי הרחוב הרבים, כי יש לדעת שאירועי החג נמתחים יותר ויותר עם השנים ונעים מאירועי ספורט גאלי למיניהם ועד לתחרות הריקודים העממיים של בתי-הספר (שבה רצוי רק להציץ, אלא אם שמיעתכם מתורגלת בסאונד בלתי פוסק של חמת חלילים...).
ביומי השלישי בדאבלין התחלתי עם בחורה אירית נאה (לא למדתי לקחי עבר, מסתבר) ואמנם לא צלחה דרכי הרומנטית עקב גילה הצעיר משהו. לעומת זאת הכרתי את אחיה – פאדי, אלא מה?, והוזמנתי להתארח אצלם במה שהתברר כבית מידות של משפחה עשירה ביותר, כך שגם אני זכיתי לטיפת מזל אירי באותו שבוע.
ביום עצמו יצאנו פיונולה, פאדי וחבר בשם איידן לצפייה בתהלוכת התחפושות שיובאה מנוטינג היל ומשם כמובן לפאבים. כהרגלן של כל האומות מעבר לתעלה, הנוהל היה סבבי גינס אינסופיים אותם הרצנו לסירוגין עם שוטים של וויסקי (פיונולה כבר היתה מחוץ למשחק). כמובן שהחברים החדשים איבדו את זה די מהר, אבל רגע לפני שגם פאדי התמוטט סופית על השולחן הוא עוד הספיק לאחוז בי חזק ולמלמל "You're not a Jew".
לאירלנד עוד חזרתי אך כמובן שכמו במקרים רבים אין כמו הפעם הראשונה עם קצת מזל אירי. האגדות על המזל האירי, בעיקר ביום סנט פאדי, הן רבות, אבל ישנה אחת שהיא לא אגדה - היא סיפור. הופעתה הראשונה של נבחרת אירלנד החובבנית באליפות העולם 2007 (משחקם השני באליפות היה כנגד פקיסטן האימתנית שדורגה אז רביעית בעולם), ובאחת הסנסציות הגדולות בהיסטוריית הקריקט - אירלנד ניצחה. מועד המשחק היה 17/03. אבל את האירים זה ממש לא הפתיע...
ועכשיו אני שואל את עצמי האם כאשר הפוליטיקאים קבעו את תאריך הבחירות הם חשבו גם עלינו הפוחזים שהרוויחו יום חופש באחד מחגינו? אבל יותר חשוב מכך - האם ביבי לא מודע למוצאו האירי של הרצוג? כנראה שהתשובה היא שלילית עבור שתי השאלות. בכל מקרה, לפני שתלכו לחגוג עם סטאוטים ווויסקים - נצלו את זכותכם ואת חובתכם הדמוקרטית.
