בשנות השמונים של המאה הקודמת החל תהליך מעניין בעולם הבירה כשאנשים פתאום הבינו שלבירה שהם שותים אין בעצם הרבה טעם. מתישהו בשנות השמונים מישהו שם לב לכך ואז דברים התחילו להשתנות. יואב עלון על אינטרנט, נזירים שתקנים והבירה הטובה בעולם
יואב עלוןמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
בשנות השמונים של המאה הקודמת החל תהליך מעניין בעולם הבירה כשאנשים פתאום הבינו שלבירה שהם שותים אין בעצם הרבה טעם. מתישהו בשנות השמונים מישהו שם לב לכך ואז דברים התחילו להשתנות. יואב עלון על אינטרנט, נזירים שתקנים והבירה הטובה בעולם
עם יד על הלב, אנחנו חייבים להודות שלפעמים גם לנו, אוהבי הבירה, די קשה להבחין בין המותגים השונים, מה גם שאם נכנסים קצת לעומק, פתאום שמים לב שהרבה בירות שתמיד היו בסביבה פשוט נעלמו לנו מהנוף.
גם אלוהים בכבודו ובעצמו גויס לפאר את תוויות בקבוקי הבירה (צילומים: יואב עלון, סן ברנרדוס, SARAH ELISH) אפילו אלוהים גויס לפאר את תוויות בקבוקי הבירה (צילומים: סן ברנרדוס, SARAH ELISH)
עד סוף שנות השבעים נסגרו אלפי מבשלות קטנות בארצות-הברית בלבד והשוק נשלט כולו בידי 4 שחקניות עיקריות שמייצרות כולן בירת לאגר בהירה, פשוטה קלה לשתייה ובעיקר חסרת טעם.
מתישהו בשנות השמונים מישהו שם לב לזה והמטוטלת החלה לנוע לכיוון השני. פתאום נפתחו מבשלות חדשות, נפתחו מחדש מבשלות היסטוריות, התחילו לייצר בירה במגוון סגנונות, והעיקר - הביאו לנו בירות עם טעם, המון טעם.
השינוי אמנם החל בארצות-הברית, כי שם באמת ייצרו את הבירות הגרועות ביותר, אבל הסיפור התפשט למדינות רבות ברחבי העולם והגיע בשנים האחרונות גם לישראל. שוק רווי בבירה גרועה הוא אמנם טריגר מספיק בעיני בשביל לרצות לפתוח מבשלה איכותית, אבל כדי לייצר בירה טובה באמת צריך השראה, או לפחות היכרות טובה עם מגוון סגנונות, טכניקות וחומרי גלם.
חלק גדול מההשראה ספגו מבשלות הבוטיק האמריקאיות מבלגיה. ברגיל, בלגיה - מדינה קטנה בלב אירופה, לא חשובה לשום עניין כמעט למעט בירה. אוקיי, ושוקולד. אבל דווקא במדינה הקטנה הזו (בערך בגודל של ישראל) מייצרים למעלה משמונה מאות סוגים של בירה, וגם שותים אותם בכמויות, שלא כמו בישראל.
הבירות אמנם מיוצרות בטכניקות שונות תוך שימוש במגוון חומרי גלם - מלתת שעורה מסורתי ועד לשיבולת שועל, עובר דרך קליפות תפוזים, זרעי כוסברה ועוד, אך הבעיות שהיו קיימות בארצות-הברית החלו לצוץ גם בבלגיה, אם כי בצורה פחותה יותר, עד שלבסוף אפילו התאגידים הגדולים החלו ליצר בנוסף ללאגר פשוט גם בירות מורכבות יותר.
הרבה בירה יוצרה בבלגיה כבר בימי הביניים המוקדמים במנזרים על-ידי הנזירים עצמם. חשוב לזכור שבנצרות אין איסור על שתייה, ובעיקר שבירה נחשבה כמשקה בריא והיתה חלק אינטגרלי בתזונה של הנזירים. לנזירים ולמנזרים היו מספר יתרונות שעזרו להם לכבוש אט, אט, מקום חשוב בתור יצרני הבירה המצטיינים של אירופה, מפני שכדי לעשות בירה יש צורך, בנוסף לחומרי הגלם בסיסיים (מים, לתת, כשות ושמרים), בידע.
המנזרים באירופה של ימי הביניים היוו מאגר לידע בלתי נדלה, והנזירים, בניגוד לרוב האוכלוסייה, ידעו קרוא וכתוב. בתוך חלק מהמנזרים שכן הסקריפטוריום - המקום בו העתיקו ספרים לפני המצאת הדפוס, תרגמו את כתבי הקודש וכתבים רבים אחרים מלשונות המקור ללטינית.
למעשה, מרבית הספרים שמוכרים לנו היום מהעולם העתיק הגיעו אלינו הודות לנזירים. בנוסף לסקריפטוריום ולספרי הקודש היו במנזרים ספריות שכללו ספרים בתחומים רבים ומגוונים. במנזר מרדסו למשל, שוכנת אחת הספריות החשובות בעולם ובה כתבי יד נדירים ולעיתים אף יחידניים.
בנוסף לידע הכתוב עסקו נזירים רבים בניסויים שונים ובחקירה ולימוד העולם שסביבם.
גרגור מנדל, למשל, אבי תורת הגנטיקה, היה נזיר שבילה שעות רבות בחממת המנזר בניסיונות הכלאה של אפונים. בחלק מהמנזרים נוצל הידע, יכולת רישום הנתונים, המעקב והקפדנות של הנזירים לייצור בירה. ריחוקם של המנזרים מלב הערים הגדולות והמזוהמות של אירופה והשימוש במים נקיים יותר מאשר בערים, תרם אף הוא בוודאי להפיכת הבירה של הנזירים לאיכותית ובכך למבוקשת ביותר.
המוניטין שיצא לבירות המנזרים גרם בעשורים האחרונים לשטף של מותגי בירה בעלי שמות של מנזרים, נזירים ונזירות. גם אלוהים בכבודו ובעצמו ולהבדיל, השטן, גויסו כולם על-ידי המבשלות לפאר את תוויות בקבוקי הבירה, מצב שדי הכעיס קבוצה קטנה של מנזרים בלגיים ששייכים ל"טרפיסטים" המהווים זרם אדוק בנצרות. אגב, גם בארץ יש לזרם הזה נציגות מכובדת במנזר "השתקנים" בלטרון, שם, אגב, ובהתאם למסורת שרווחה בארץ, עושים הנזירים יין ולא בירה.
לאחר התייעצויות התאחדו רבות בשנת 1997 חמישה מנזרים טרפיסטים בלגים והקימו איגוד שקבע מספר כללים בנוגע לייצור הבירה והשימוש בשם טרפיסט או בשם המנזר על גבי תוויות בירה, כשבינתיים הצטרפו עוד 3 מנזרים לאיגוד.
הכלל הראשון הוא שהבירה חייבת להיות מיוצרת בתוך כתלי המנזר על-ידי הנזירים עצמם או בפיקוחם הישיר. צעד זה הגביל למעשה את הכמות שניתן לייצר ואילץ מנזרים שייצרו בירה על-פי מתכונים שלהם במבשלות אחרות להחזיר את הייצור הביתה.
כלל חשוב נוסף קבע כי כל הרווחים מייצור ומכירת הבירה יופנו לכלכלת המנזר, תחזוקתו וצרכי הנזירים כשהיתרה, אם תישאר, תופנה לצדקה. כלל זה גרם בעצם לניתוק הבירות הטרפיסטיות מחברות מסחריות משהפך לבלתי כלכלי בעליל.
טרפיסט - רוחב פנימית
במנזר סנט סיקסטוס בווסטוולטרן, פינה קטנטונת בדרום-מערב בלגיה, ליד הגבול עם צרפת, ישבו ב-1997 קבוצת נזירים טרפיסטים והתלבטו מה לעשות. הכלל הראשון של הטרפיסטים מחייב, כאמור, ייצור של הבירה בתוך כתלי המנזר.
את המבשלה שהיתה במנזר הם סגרו מזמן ואת ייצור הבירה על-פי המתכונים שלהם הם העבירו כבר בתום מלחמת העולם השנייה ליצרן קטנטן בכפר הסמוך וואטו. אותו היצרן פתח את המבשלה רק בשביל לייצר את הבירה עבורם ופגיעה בפרנסת משפחה שייצרה בנאמנות את הבירה במשך קרוב לשישים שנה לא עמדה על הפרק. מצד שני, בהיותם חלק מהאחווה הטרפיסטית אין הם יכולים שלא לציית לכללים החדשים שנקבעו.
בסופו של דבר בחרו הנזירים להקים מחדש את המבשלה בתוך המנזר, אך איפשרו ליצרן בכפר הסמוך להמשיך לייצר ולמכור את אותה הבירה בדיוק, על-פי המתכונים שלהם, רק תחת שם אחר. בעל המבשלה שינה את השם מסנט סיקסטוס לסאן ברנרדוס והמשיך בייצור הבירה כבעבר.
בינתיים, בעולם, ובמיוחד בארצות-הברית העניין בבירות איכותיות ומיוחדות הולך וגובר. אדם בשם מייקל ג'קסון (לא הזמר), מומחה בירה אמריקאי, מפרסם ספר שכולו שיר הלל לבירות הבלגיות וגורם לייבוא הולך וגובר של בירות בלגיות לארצות-הברית ולעניין רב בתעשיית הבירה הבלגית בכלל.
בסוף מביא הדבר למיזוג מפלצתי בין שני תאגידי הבירה הגדולים בעולם InBev הבלגי A.K.A סטלה ושות' ו- Anheuser-Busch A.K.A באדוויזר ושות', אבל זה כבר סיפור אחר.
אגב, Anheuser-Busch הם השולטים בשוק האמריקאי עם באדוויזר ובנוסף בבעלותם עוד מבשלות בירה רבות. InBev היא מיזוג של תאגיד סטלה עם ענקית בירה ברזילאית. שני התאגידים העצומים האלה התאחדו ויצרו מפלצת אדירה בתחום הבירה השולטת כמעט בכל השווקים בעולם.
הרבה מבשלות ברחבי העולם שייכות לתאגיד הזה וקצת קשה לעקוב אחרי כל המיזוגים והרכישות שנעשו על ידן. בכל מקרה, מדובר במיזוג או רכישה מהגדולים שנעשו אי-פעם בעולם בלי קשר לבירה. 54 מיליארד דולר... מרשים!
במקביל, האינטרנט תופס תאוצה, מידע הופך לנגיש, נותן אינסוף אפשרויות לשתף ולחלוק ידע בכל תחום וכמובן, גם בבירה. בשנת 1996 מוקם אתר דירוג הבירה BeerAdvocate ובמאי 2000 מוקם האתר RateBeer. מדובר בשני אתרים אמריקאים בהם יכול כל אחד לתאר ולדרג בירות ששתה.
שני האתרים הללו נחשבים לחשובים והבולטים בעולם לדירוג בירה. בשניהם הבירה שמדורגת במקום הראשון במשך שנים רבות היא ווסטוולטרן 12. אגב, בירה נוספת מאותה המבשלה - ווסטוולטרן 8, מדורגת בדרך-כלל בעשירייה הראשונה.
האינטרנט, כלי נהדר שבכוחו לחולל מהפכות, גורם לאי שקט באזור הכי רגוע בבלגיה. הרצון של אלפי חובבי בירה לטעום מהבירה הטובה בעולם, בשילוב עם נזירים שמייצרים כמות מזערית כדי לקיים את עצמם, גורם לבעיות רבות.
בתחילה מכרו הנזירים בירה לכל דורש בחנות קטנה שצמודה למנזר. המחיר, אגב, רגיל לחלוטין לבירת מנזרים איכותית - כשני יורו לבקבוק. במהרה הגיעו סוחרים מבלגיה, הולנד, צרפת ושאר מדינות סמוכות והחלו לקנות כמויות גדולות של בירה ולמכור אותה במחירים מופקעים, לעיתים מעל 40 יורו לבקבוק, תוך כדי זה שהם מנצלים את אפשרות המכירה באינטרנט (איביי וכדו').
הנזירים, שמתנגדים למסחור ואינם רוצים או יכולים להגדיל את הייצור, החליטו כי ניתן יהיה לקנות לא יותר משני ארגזים לאדם. כשהדבר לא הועיל (אני מניח שאתם מבינים מדוע. רמז: באים עם כל המשפחה), הוחלט כי ניתן יהיה לקנות ארגז אחד לכל רכב (המקום כל-כך מבודד שזו כמעט הדרך היחידה להגיע אליו), בימים ובשעות ספציפיים ולאחר השארת הודעה טלפונית בה מוסרים את מספר הרכב.
את הבירה ניתן לשתות בקפה ממול המנזר (קפה בבלגיה זה מקום ששותים בו בירה ולאו דווקא קפה), בזול (3.4 יורו) וכמה שרוצים כשהמלצר פותח את הבקבוק ומוזג לכוס...
נו, ואיך הבירה? נהדרת! בירת הדגל נקראת ווסטוולטרן 12, כהה חזקה, מכילה 10% אלכוהול ועשירה בטעם. המצחיק בעיני בכל הסיפור הוא שהבירה אינה שונה מסנט ברנרדוס אבט 12 (מקום 6 ב- BeerAdvocate נכון לרגע זה), שנמכרת לכל דורש, גם בישראל.
המתכון כאמור זהה ונראה כי הפער נובע בעיקר מהקושי בהשגת הבירה ומזה שלא רבים בעולם, כולל חובבי הבירה בבלגיה, מכירים את הסיפור שזה עתה קראתם.
