כל שתיין בירה חייב תודה ענקית ללואי פסטר, האיש שבזכותו יש לנו בקבוקי בירה בכל פיצוצייה. מירה איתן מספרת על היום שבו הומצא תהליך הפיסטור
מירה איתןמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
כל שתיין בירה חייב תודה ענקית ללואי פסטר, האיש שבזכותו יש לנו בקבוקי בירה בכל פיצוצייה. מירה איתן מספרת על היום שבו הומצא תהליך הפיסטור
באמצע המאה ה-19 גילה המדען לואי פסטר שהסיבה לקלקול ולהחמצת משקאות כמו בירה ויין היא פעילות החיידקים המצויים בהם. ואז גילה גם כי בתהליך של חימום המשקה ניתן להשמיד את רוב החיידקים ולשפר את איכותו ויציבותו של המשקה. יחד עם קלוד ברנרד ביצע פסטר את ההליך לראשונה היום לפני 152 שנים, ב-20 באפריל 1862.
פסטר לנו בירה, לואי פסטר לנו בירה, לואי
בתהליך הפִסטור מחומם הנוזל, יין, בירה, חלב, מיצי פירות או דבש, לזמן קצר ביותר, עד לטמפרטורה בסביבות ה-70 מעלות, ואז מקורר שוב במהירות רבה. תהליך החימום והקירור הורג נגיפים ואורגניזמים מזיקים אחרים, תוך כדי שהוא שומר על רוב הערכים התזונתיים של המזון המפוסטר. מכיוון שהתהליך אינו פוגע בנבגי החיידקים מוגבל אורך החיים של המזון. שמירה בקירור של מזון מפוסטר מעכבת את התהליך ומאריכה את אורך החיים של המוצר.
ופה אנחנו מגיעים לבירה הכה אהובה עלינו. פסטור בירה בבקבוקים ובפחיות נועד לשמר את הבירה לתקופת חיי המדף שלה על ידי השמדת כל המיקרואורגניזמים הנמצאים באריזה. מכיוון שחום פוגע בטעם הבירה, החימום חייב להיות קצר ככל האפשר.
בירה היא אחד המשקאות העתיקים בעולם. מקורה בשומר העתיקה (עיראק של ימינו) לפני כ-8000 שנה. השומרים נהגו לאפות כיכרות לחם עם דבש, ערבבו אותן עם מים והתסיסו בכדי חרס גדולים. "המשקה האלוהי", כמו שכינו אותו הוגש כמנחה לאלים.
הבבלים ששלטו במסופוטמיה אחריהם, פיתחו את אומנות ייצור המשקה וייצרו כ-20 סוגי בירה שונים. את הבירה הלא מסוננת נהגו ללגום מקנקן בעזרת קשים, שהיו עשויים מעצמות צאן מחוררות, או ממתכות כמו זהב, כסף וברונזה, ושימשו כמסננת.
ייצור הבירה גדל מאוד רק בימי הביניים במנזרים, שם בתחילה היא שימשה את הנזירים כמעין לחם נוזלי שהעשיר את הגוף בפחמימות. כשכמויות ייצור הבירה במנזרים עלו על הכמות הנצרכת האישית, החלו המנזרים לייצר בירה גם לשיווק מחוץ למנזרים והפכו את ענף הבירה לעסק מצליח ביותר.
את הבירות שיוצרו באותה תקופה היה צריך לצרוך זמן קצר לאחר ייצורן ואי אפשר היה לשנע אותן למרחקים. רק במאה ה-19, עם פיתוחם של אמצעי קירור תעשייתיים, התאפשר לייצר את הבירה הבהירה מסוג 'לאגר', המוכרת לנו יותר מכל, באופן נרחב. בתהליך הפיתוח של הבירות החדשות השתתף המדען לואי פסטר, שחקר את תרביות השמרים ואת תהליך התסיסה, וסייע עם המצאתו בפיסטור הבירה ובהארכת חיי המדף שלה. כך הפכה הבירה למוצר תעשייתי לכל דבר והגיעה במהירות לכל רחבי העולם.
