וויסקי לכל פועל: טעימות מתערוכת הוויסקי

נכון שישראל מעולם לא היתה צרכנית גדולה של וויסקי, אבל תערוכת הוויסקי האחרונה דווקא ממחישה שהנתון הזה לגמרי הפיך...

לפני שנה הגיעה לראשונה לארץ ה"וויסקי לייב" - תערוכת הוויסקי הגדולה בעולם. תערוכת וויסקי מצוינת מבית Whisky Magazine - חובה לכל חובב ויסקי באשר הוא. כן, ישראל מעולם לא היתה צרכנית וויסקי גדולה במיוחד, אבל בשני העשורים אחרונים גדל באופן מרשים ההיצע בברים ובחנויות המשקאות - והישראלים, מסתבר, דווקא לומדים לשתות וויסקי בקצב מרשים...

תודו שההיצע בברים ובחנויות גדול במיוחד בהתייחס לארץ שלא שותים בה הרבה וויסקי... (צילומים: יח"צ) התערוכה שהתקיימה בחודש שעבר סיפקה הזדמנות נפלאה להכיר ולטעום ממגוון רחב של מותגי וויסקי, ותיקים וחדשים כאחד לצד מהדורות מיוחדות, להשתתף בסדנאות והרצאות של טובי המומחים מהארץ ומהעולם, לפגוש מקרוב סוגי וויסקי נדירים ולקנות וויסקי במחירים מוזלים. בקיצור - תענוג צרוף, ויש גם נקודה ישראלית. נחשו מי בילה שם שעות רבות וחזר לספר לחבר'ה? נכון, אני. אז מה היה לנו פה? אחת הטעימות המעניינות, לחובבי הוויסקי המעושן, היתה טעימה של שלושה מוצרים ייחודיים, זה לצד זה: טליסקר, קאול איילה ולגוולין. השניים האחרונים התיישנו בחביות שרי, ואילו קאול איילה התיישן בחביות מוסקטל. וויסקי קאול איילה - בקבוק
קאול איילה (Caol Ila) קאול איילה הוא וויסקי המזוקק ומיושן קרוב למזח בשפיץ המערבי של האי הנודע איילה (Islay) שם הוא סופג את כל מה שיש לים להציע: מלח, יוד וטעם של אצות. אני אוהבת ויסקי מעושן, אך קאול איילה הוא אחד המותגים שקשה לי לשתות ביומיום, הרבה יותר מדי יוד ועישון כבד, מלח ואצות, אם כי אני חייבת להודות שהם מאוזנים להפליא. אבל בסינגל מאלט שהיה בתערוכה, שהתיישן בחביות של מוסקטל, היתה הרגשה של סוכריה מעושנת, מאוד טעימה ומעניינת. עישון כבד בצד אלגנטיות עם מתיקות קלה מהחביות. אפילו מגניב. וויסקי טליסקר 10 - בקבוק
טליסקר (Talisker) טליסקר היא המזקקה היחידה על האי הקטן סקיי שמיושב על-ידי כמה מאות תושבים בלבד. בדרך-כלל הוויסקי המגיע משם הוא מורכב, מעושן, כבולי מאוד ומלא בטעמים מן הים. זהו אגב, הסינגל מאלט עם הכי הרבה גרסאות של שנות יישון. הטליסקר שהוצג בתערוכה היה אחד כזה שהתיישן בחביות שרי, ושייך למהדורה מיוחדת שניתן למצוא בדרך-כלל רק במזקקה. בועט כמו שאנחנו מכירים בוויסקי הזה, עם טיפה מתיקות, ולצדה מליחות קלה שמרגיעה במקצת את המתיקות. והתוצאה, וויסקי מקסים ומענג. וויסקי לגבולין 16 - בקבוק
לגוולין (Lagavulin) לגוולין הוא הסינגל מאלט המייצג של האי איילה כולו בתאגיד דיאג'יו שבבעלותו המזקקה. המזקקה שוכנת בצדו הדרומי של האי איילה, בסמוך לארדבג ולפרוייג השכנות. על גבי בקבוק הלגוולין שנטעם בתערוכה היה רשום 1997 – 2013 והוא יושן בחביות פדרו חימנז (חביות שרי). וויסקי די כבד, עשיר ומרוכז, מעושן מאוד וכבולי, שמנוני ועגול, עם טעמי טבק, תבלינים מתקתקים, שרי ושוקולד מריר. פשוט מצוין. וויסקי סקאפה - בקבוק
סקאפה (Scapa) סקאפה הוא אחד ממותגי הוויסקי הרכים יותר והאהובים עלי מאוד המגיע מהמזקקה הצפונית ביותר בסקוטלנד, הממוקמת צפונית לאי הבריטי באיי אורקניי, על גדות נהר סקאפה. חביות הבורבון של המזקקה מאוחסנות במחסנים חשופים קרוב לים, מה שמעניק לוויסקי טעמים מלוחים של ים. בתערוכה הוצג סקאפה 16, סינגל מאלט שמייצג היטב את המותג, והיה פה בערבוביה יוד ומליחות לצד דבשיות מתקתקה עם וניל נעים מחביות הבורבון בהן התיישן. וויסקי מלא ומאוזן, רך וקטיפתי ומעט שוקולדי. כיף לקחת הביתה ולהמשיך להתענג עליו. וויסקי ג'ורה 1984 - בקבוק
ג'ורה (Jura) ג'ורה הוא מותג סקוטי מעניין שהוצג על-ידי וילי טייט, המסטר דיסטילר בכבודו ובעצמו. הוויסקי מגיע מאי מבודד ליד החוף המערבי של סקוטלנד, המשופע במיסטיקה, טקסים מסתוריים, מיתולוגיות ואגדות ביזאריות שעוברות מדור לדור בין משפחות בני המקום. באי יש כביש אחד, פאב אחד, 185 איש, 5000 איילים ומזקקה. טעימה מעניינת ביותר של המיוחדים של ג'ורה גילתה את ג'ורה 21 שנה - וויסקי חדש המגיע מהמזקקה שיוצר לכבוד יומהולדת 200 שנה למזקקה. חביות השרי העניקו לוויסקי סיומת של אגוזים, שוקולד מריר ומרציפן. וויסקי מהנה מאוד. ג'ורה וינטג' 1984, וויסקי נדיר שנולד כמחווה לסופר ג'ורג' אורוול שכתב את יצירתו 1984 בעת ששהה באי ג'ורה, הוא וויסקי עשיר וארומטי שהתיישן בחביות עץ אלון אמריקאי, חביות אמרוסו ושרי אולורוסו. ויסקי מלא אופי ועניין עם רמזים של דבש ווניל, שוקולד מריר ואננס בשל. ג'ורה 30 שנה camas an staca הוא וויסקי עשיר ואינטנסיבי, מה שלא תמיד מובן מאליו בוויסקי המיושן כל-כך הרבה שנים. 27 שנים בחביות אלון אמריקאי ו-3 שנים בחביות שרי ספרדיות, נתנו לוויסקי טעמי דובדבנים, שזיפים ופלפל אנגלי. מקסים. וויסקי טולמור דיו - בקבוק
טולמור דיו (Tullamore Dew) מזקקת טולמור דיו (Tullamore Dew) שוכנת בעיירה קטנה בשם טולמור, במחוז אופלי שבלב אירלנד. ה-DEW הגיע מראשי התיבות של אחד מהבעלים הראשונים של המזקקה. הבלנד המקורי, הידוע בעדינותו, מכניס ברכות את אלה העושים את צעדיהם הראשונים בעולם הוויסקי. טולמור דיו Phoenix 55% - מדובר בוויסקי שיוצר בעקבות אסון שארע באזור בשנת 1875, כשכדור פורח התרסק לתוך המזקקה וגרם לדלקת ענק ולשרפת שליש מהעיירה. המזקקה שוקמה ולזכר האירוע יוצר הפניקס, הלא הוא עוף החול. הפניקס הוא וויסקי עדין ונעים עם ניחוחות עשירים כתוצאה מאחוז המאלט הגבוה. וויסקי ג'יימסון - בקבוק
ג'יימסון (Jameson Select Reserve Black Barrel) מזקקת ג'יימסון המוכרת הציגה אתJameson Select Reserve Black Barrel - גרסה חדשה של הוויסקי האירי המוכר ג'יימסון. הוויסקי התיישן בחביות שרי ובחביות בורבון חרוכות במיוחד, שהעניקו לו מרקם מלא ועשיר וטעמי וניל ועץ עמוקים, עם ניחוחות עשירים של תבלינים מתקתקים וחריפים ופירות טריים ויבשים נעימים. ג'ק דניאלס 27 - בקבוק - עותק
ג'ק דניאלס (Jack Daniel's) וויסקי ג'ק דניאלס מגיע מיבשת רחוקה יותר, יבשת אמריקה, ממנה מגיעים מוצרי וויסקי מתקתקים, בשל התירס ממנו רובם מיוצרים ברובם. ג'ק דניאלס הוא וויסקי טנסי, שזה דומה, אבל לא אותו דבר. גם בייצור הג'ק דניאלס משתמשים בתירס, אבל יש פה גם תוספת של 12 יום במסנני פחם מעץ אדר (מייפל) - מה שמעניק לוויסקי עומק וטעמים עשירים ומרחיק את כל מה שלא רצוי בוויסקי. ג'ק דניאלס הוא אחד ממותגי הוויסקי הנפוצים ביותר בעולם, תענוג אמיתי לחובבי המתיקות. כריס פלטשר - עוזר המאסטר דיסטילר והמועמד הטבעי להיות המאסטר דיסטילר הבא - הציג והטעים בתערוכה את ג'ק דניאלס 27, שעבר גם סינון כפול דרך פחם פעיל וגם יישון כפול בחביות חדשות - מה שיצר וויסקי רך ועדין יחסית, צלול וחלק, באף קצת פירות שחורים וגם מתיקות קלה נעימה מאוד. וויסקי עמוק, מורכב וטעים עם סיומת פירותית וקרמלית. כריס פלטשר עצמו הגיע מהעיר לינצ'בורג, אחת מהערים הבודדות שעדיין חל בהן חוק איסור מכירה וקניית אלכוהול. עיר בלי ברים, בלי אלכוהול במסעדות, אבל וויסקי מזקקים בה, כבר הרבה דורות. ואת החביות הם מייצרים לעצמם במקום. היחידים בעולם, אגב. במזקקת ג'ק דניאלס החלו לייצר לראשונה, לפני כארבע שנים, גם וויסקי ריי - וויסקי משיפון, אבל הוא עדיין לא השתחרר מהחביות. ואם ניזכר במנטרה של מר ג'ק עצמו: "כל יום שאנו עושים את זה, אנחנו עושים את זה בצורה הכי טובה שאפשר", כך שיש למה לחכות. ולנקודה הישראלית - לאחרונה החלו דרכן מספר (מועט אמנם) של מזקקות ישראליות, שהתחילו לייצר גם וויסקי. Milk & Honey היא מזקקה ישראלית שקיימת כבר מספר שנים וממוקמת בערך מול בלומפילד ביפו. לא נשמע רומנטי כל-כך, אין פה עמקים וגאיות, איים ומלח, אבל זה מה יש. שני דודים עובדים במזקקה, אחד יובא ממזקקה מחו"ל והשני נבנה במיוחד עבור המזקקה הישראלית. מייצרים פה בינתיים וויסקי לבן עם 50% אלכוהול בסגנון בורבון, ובעתיד מבטיחים שיהיו פה גם חביות ליישון. בשביל לייצר וויסקי טוב צריך - פרט לחומרי גלם מעולים וציוד טוב - גם הרבה מאוד סבלנות. אז נחכה בסבלנות, בכל זאת – כחול-לבן, מסקרן, ובינתיים נסתפק במה שמגיע מארצות הגולה הדוויה. כן, והיו עוד הרבה סוגי וויסקי מצוינים ומעניינים, אבל בשלב זה הפסקתי לכתוב את רשמיי, ובחרתי לעסוק בהנאה גרידא בלבד. אפשר להבין אותי, לא?