נועה גולנדסקי על טקסי שתייה ומשמעות האלכוהול בעבודה הפנימית של גורדייף. תפור על מי שחיפש הצדקה להוריד עוד כוס...
נועה גולנדסקימעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
נועה גולנדסקי על טקסי שתייה ומשמעות האלכוהול בעבודה הפנימית של גורדייף. תפור על מי שחיפש הצדקה להוריד עוד כוס...
לפני שנים השתתפתי בארוחה שהתקיימה במסגרת קבוצת עבודה פנימית, בה התחלתי לקחת חלק באותה תקופה. לאחר שכל המשתתפים התיישבו על השטיחים שכיסו את רצפת החדר הגדול, והסבו על כריות שהונחו בסמוך לקירות, הוצג הנושא של הערב. לאחר מכן הוגשו מאכלים פרסיים שהוכנו על-ידי חברי הקבוצה הוותיקה, ולהפתעתי הרבה, מונו שני מוזגים, שתפקידם היה, לדאוג כי במהלך כל הערב הכוסיות של כולם תהיינה מלאות. שני המשקאות שנמזגו היו וודקה וארמניאק, ועל המוזגים היה לזכור מה שתה כל אחד מבלי לשאול אותו. מפעם לפעם מישהו "הרים כוסית" ואז דיבר, שיתף בחוויה, במחשבה, או בקטע קריאה הקשור לנושא הערב ולעבודה הפנימית.
אם אדם היה עוקר את תחושת העצמיות ותחושת האחר הדואלית, הוא לא היה מרגיש את הדחף לשתות... (צילומים: freeimages.com) אם אדם היה עוקר את תחושת העצמיות, הוא לא היה מרגיש את הדחף לשתות... (צילומים: freeimages.com)
עניין השתייה שימח אותי, כצפוי, אך עמד בסתירה לתפיסה המקובלת של הדרך הרוחנית, שלרוב מתקשרת יותר עם ניקיון פנימי ותה צמחים, למשל, מאשר עם וודקה. על-פי מספר גישות רוחניות, ההארה פונה לחירות - לא החירות להגשים את תשוקתו של אדם, אלא חירות מתשוקותיו של האדם. אם אדם היה עוקר את תחושת העצמיות ותחושת האחר הדואלית, הוא לא היה מרגיש את הדחף לשתות. אדם זה היה חש מלא ללא צורך בחומר בעל פוטנציאל הרסני. בתום הסעודה הוסבר לי, כי השתייה הנה חלק מהמסורת בערבי ה"תרז", שנחגגים ב-13 בינואר, לציון יום הולדתו של המורה הרוחני ג.א. גורדייף.
ג'ורג' איוונוביץ' גורדייף (1866-1949), היה בן למשפחה יוונית ארמנית, מורה רוחני וחוקר איזוטריה. כבר בגיל צעיר הוכר ג'ורג' כעילוי וקיבל חינוך מיוחד ברפואה, דת, ומדעי הטבע. בעשרים השנים שלאחר התבגרותו ערך גורדייף, בלוויית קבוצת ידידים, מסעות חוזרים באזורים הנידחים ביותר של אסיה, אפריקה והמזרח-התיכון, במטרה לחפש 'ידע נשכח', אשר עשוי לפענח את מהות הקיום ומקום האדם ביקום. בשנים הראשונות לחיפושיו שהה גורדייף במנזרים ומקדשים במרכז אסיה, שם התבונן ולמד פרקטיקות שונות לביטוי ידע אוניברסלי, בין השאר באמצעות מוזיקה ותנועות מקודשות.
בשנת 1913 הגיע גורדייף למוסקבה והחל לעבוד עם קבוצה ראשונה של תלמידים. במשך שנות המהפכה הרוסית עברו גורדייף ותלמידיו ממקום למקום, דרך קווקז, ברלין ולונדון, ולבסוף התמקמו ב"שטו דה פריארה" בסמוך לפריז, שם ייסד גורדייף את "המכון להתפתחות הרמונית של האדם". על-פי גורדייף, התפתחותו של האדם ראשיתה בלימוד עצמו, בהתאם לחוקים השולטים ביקום, ולימוד זה בהכרח שיסתייע בידע הבא מרמה גבוהה יותר.
עבודת האדם על עצמו והתפתחותו הפנימית, מתרחשות כחלק מהחיים - בתוך חיי היחיד וחיי המשפחה, בתוך החיים המקצועיים, בתוך חיי הקהילה, ולצד המחויבויות והאילוצים. הוא ראה בלימוד ובתרגול ידע זה, אמצעי הכרחי להשגת חירות ומודעות פנימית. גורדייף חיבר שלושה ספרים: "פגישות עם אנשים מיוחדים", "סיפורי בעל זבוב לנכדו" ו-"Life Is Real Only Then, When I Am".
על סמים ואלכוהולאלכוהול - אווירה ה - צילום פרי אימג - עותקמחקרים אנתרופולוגיים מצביעים על כך שכמעט בכל תרבות בהיסטוריה עשו בני האדם שימוש בחומרים משני תודעה: מסורות רוחניות מסוימות נוהגות לחגוג שכרות כמטפורה לטרנספורמציה הכרתית; מיסטיקנים סופיים דיברו על להיות "שיכור עם יין האהבה"; ובהיסטורית הזן קיימת מסורת של משוררים ומאסטרים רוחניים שהיו שתייני סאקה. בעוד חלק מאמינים שאלכוהול וסמים שונים פותחים דלתות לעולמות גבוהים יותר של ניסיון ואפשרויות רוחניות, אחרים טוענים כי הם יוצרים מצבי תודעה אשלייתיים המבוססים על דמיון סובייקטיבי.
גורדייף אחז בידע נרחב ועמוק של חומרים פסיכו-אקטיביים וההשפעות שלהם, שחלק גדול ממנו מבוסס על ניסיון אישי באופן ברור. אזכורים לשימוש ולמאפיינים של אלכוהול, קוקאין, חשיש ואופיום מופיעים בכל הסיפורים של "בעל זבוב לנכדו". אחד מחבריו של גורדייף ב"פגישות עם אנשים מיוחדים" הסמי-אוטוביוגרפי, הוא הדמות סולובייב, שאמור היה להיות הסמכות בתחום הרפואה המזרחית באופן כללי, וברפואה טיבטית בפרט. הוא היה גם המומחה הגדול ביותר בעולם בידע על פעולתם של אופיום וחשיש על נפשו וגופו של אדם. השימוש המתירני של גורדייף בקפאין, טבק ואלכוהול לאורך קריירת ההוראה הארוכה שלו, תועד על-ידי ביוגרפים, עיתונאים וסטודנטים. קפה וסיגריות נצרכו באופן יומיומי, ויושמו ביעילות על-מנת להמריץ את עיסוקי הכתיבה שלו במהלך 1920 ו-1930.
השתייה של גורדייף היתה אחד ההיבטים הנדונים והשנויים ביותר במחלוקת בחייו. קיים אזכור קטן של אלכוהול בשלב הרוסי של ההוראה שלו, ובוודאי שלא היה קיים חשד לשימוש לרעה באלכוהול. אוספנסקי (תלמידו של גורדייף ומורה בעצמו, מחבר הספרים "חיפוש אחר המופלא" ו"הדרך הרביעית", מציין כי לעיתים גורדייף "אהב לארגן ארוחות ערב גדולות, והיה קונה כמות של יין ואוכל, שממנה הוא לעתים קרובות אכל או שתה כמעט כלום". דווח כי הוא יכול היה לשתות כמויות גדולות מאוד של אלכוהול בלי להראות סימנים ברורים של שכרות. לדברי א.ר. אוראג': "גורדייף, שהיתה לו יכולת יוצאת-דופן לשתייה, עשה הבחנה זהירה בין שתייה רגילה ושתייה מודעת שיכולה לשחרר את ה'אני' לחשוב, להרגיש, לדבר ולפעול; כלומר, לחשוף מהות".
הארוחות הטקסיות של גורדייף נראו ככאלה שתוכננו באופן מודע כדי ליצור השפעה ברמות רבות ושונות. הזמן ביום, סביבת החדר, סידורי הישיבה, הסוג והסדר של המזון המוגש, הרמת כוסיות האלכוהול, האינטראקציה בין גורדייף ואורחיו והאינטראקציות האישיות שלהם, כל אלה שולבו ליצירת רשת מורכבת או שתי וערב, בה אנרגיה רוחנית, יכולה להיווצר, ולהיות מוקרנת ומשותפת. הארוחות היוו גם הזדמנות ל'התבוננות עצמית' ו'זכירה עצמית' - אבני היסוד של גורדייף לפסיכולוגיה מעשית. שימושו האישי של גורדייף באלכוהול משך ביקורת מכיוון שהיה מנוגד להתנהגות הצפויה בדרך כלל ממורה רוחני.
להתבונן באידיוט הפנימיאלכוהול - אווירה ח - צילום פרי אימג - עותקגורדייף השתמש באלכוהול וסמים מסוימים אחרים כאמצעי זמני להאצת הצמיחה הרוחנית של תלמידיו. אין ספק כי הוא ראה חשיבות רבה בגישה זו, מכיוון ש"הרמות הכוסית לאידיוטים" היו קבועות בתורתו החווייתית יותר מ-25 שנים. עם זאת, מבקרים טוענים שיש אלמנט לא בריא של כפייה ביישום "תרגיל רוחני" זה. גורדייף התעקש כי כל האורחים שנכחו בשולחנו חייבים לשתות כוסיות של אלכוהול חזק, והוא לא סבל שום חריגים. תלמידים רבים גילו כי הם "מרמים" בהרמות כוסית אלה, תוך שימוש במגוון של תחבולות בכדי להימנע משתייתן המלאה.
האלכוהול היה הסוכן העיקרי של גורדייף להשגת השפעה על תודעת תלמידיו. הוא ניצל את השפעות האופוריה של האלכוהול בכדי לחשוף צדדים באישיות תלמידיו, שבדרך כלל היו חבויים. גורדייף האמין כי האלכוהול הציף את מהותו הפנימית של האדם על פני השטח: "האלכוהול פותח, הוא מראה היבטים רבים של פנימיותך, זה חשוב מאוד להכרת אדם".
ד"ר קנת ווקר, תלמידו הוותיק של אוספנסקי, ביקר את גורדייף בשנת 1948 בדירתו בפריז והוזהר לגבי החשיבות שגורדייף העניק לשתיית אלכוהול בשולחן ארוחת הערב שלו: "הרבה מאוד אנשים עוברים דרך ידיו של גורדייף בדירה, ואם כבר שתו משקה אחד או שניים הם הרבה יותר 'פתוחים', ואני מתכוון שגורדייף מסוגל לראות אותם הרבה יותר בקלות לאחר ששתו משקה או שניים. ישנה מידה רבה של אמת באמרה הערבית: 'יין הופך אדם ליותר מכך'. אלכוהול חושף אדם, כך שהוא נתפס הרבה יותר בקלות על-ידי מי שמתבוננים בו".
ארמניאק פרינס דה קונדה - בקבוקהשימוש של גורדייף באלכוהול במצבי הוראה, והדגש שלו על שתייה מודעת, מקביל לזה של המורה הטיבטי הבודהיסטי צ'וגיאם טרונגפה, שראה אלכוהול כ"רעל חלש", שיכול להפוך לתרופה: "היות האלכוהול רעל או תרופה תלויה במודעות של אדם בעת שתייה. שתייה מודעת - השארות מודעת למצב התודעה - מחוללת טרנסמוטציה על השפעות האלכוהול... כך אלכוהול יכול להיות קרקע לבדיקה. הוא מעלה על פני השטח את סגנונן הסמוי של נוירוזות השתיין, הסגנון שהוא נוהג להסתיר".
אחת השיטות החריגות ביותר של גורדייף היתה פולחן "הכוסיות לאידיוטים". מספר תלמידים של גורדייף התייחסו לצורה, לרצף ולמשמעות המטאפיסית המשוערת של הרמות כוסית אלה. הביוגרף ג'יימס מור מספק תיאור מפורט של התהליך הטקסי שהוצג לראשונה על-ידי גורדייף בשנת 1922 בפריורה. גורדייף ישב בראש השולחן בזמן שהאדם היושב לשמאלו, שיועד לתפקיד אדון הטקסים, היה אחראי על הכנת סדרה של הרמות כוסית (בדרך כלל ארמניאק או וודקה) לקטגוריות רצופות של "אידיוטים". כל תלמיד נדרש לבחור את האידיוט שלו מקרב לפחות עשרה סוגים (אידיוט רגיל, סופר-אידיוט, אידיוט זיגזג, וכן הלאה), המשקף דרגות מתקדמות של התפתחות רוחנית. כאשר כוסיות אלה נגמעו, צפה גורדייף מקרוב על כל תלמידיו, במילותיו של מור: "בעוד האלכוהול הפך את טבעם לשקוף וניתן לבדיקה".
ויליאם פטרסון, תלמיד אמריקאי בעבודה, תיאר את האתגרים שהוצגו לתלמידים במהלך הטקס: "הרמות הכוסית רק לעתים נדירות עברו את תשעת האידיוטים הראשונים, ולעתים קרובות הסתיימו קודם לכן. ובכל זאת, זו הרבה שתייה, במיוחד כשגורדייף דרש שהארמניאק לא יילגם אלא יישתה "בכנות", כלומר, בלגימה אחת. אין ספק שזה היה קשה להישאר נוכח כאשר הגוף נאלץ לספוג סדרה של זעזועים חריפים למערכת. זה דרש תשומת לב ואבחנה. היתה זו גם שיטה מהירה לראות מכאניות של אנשים וחייתיות פנימית".
כמובן שמבקרים מיהרו להוקיע את שיטותיו של גורדייף כמנוגדות לתרגול רוחני מסורתי וככאלה שנועדו לניצול התלמידים התמימים. עם זאת, אין עדויות לכך ששום דבר לא נעים, או חריג התרחש במהלך או אחרי טקס הרמת הכוסיות, והתוצאה השלילית ביותר לתלמיד היתה לא יותר מהנגאובר קשה למחרת בבוקר.
מזון לגוף ולנשמהאלכוהול - אווירה ג - צילום פרי אימגגורדייף ראה חשיבות רבה בבריאותו וברווחתו של הגוף הפיזי והאמין כי הוא המפתח לאריכות ימים. בארוחותיו, לימד את תלמידיו כיצד לאכול באופן מודע ולעבוד עם מזון רגיל ושתייה בכדי להשפיע על פיתוח הגופים הרוחניים העדינים. תלמידים ציטטו אותו כשאמר: "אדם צריך לאכול, לא כמו בעלי חיים, אלא באופן מודע", ו"אם אדם לא יודע איך לאכול כמו שצריך, הוא אינו יודע כיצד להתפלל". תלמידיו של גורדייף האמינו שהמזונות שהוכנו עבורם הכילו "מרכיבים פעילים" שסייעו להם להטמיע את רעיונותיו ולפתח את הישות הרוחנית שלהם.
בניגוד לכמה מסורות דתיות ורוחניות, לימד גורדייף שיש ליהנות מאוכל במלואו ואין להגבילו או לדחותו בנימוק תרבותי או מוסרי: "מר גורדייף תמיד העניק להכנה והפצה של מזון, מידה גדולה ביותר של כבוד. לא היה שום דבר נהנתן בגישה זו. זה בא מהערכתו לגוף האנושי הנפלא והאמונה כי אנו מחויבים לספק לו את הטיפול והתזונה הטובים ביותר. הוא רק תמך בצום לאנשים מיוחדים בנסיבות מיוחדות, בפיקוח קרוב".
תלמידים של גורדייף, כגון תומס דה הרטמן, סיפרו איך הוא ניסה לחשוף אותם למגוון רחב של מזונות, עשבי תיבול, תבלינים ומנות אקזוטיות: "לטעום את החיים במלואם היה אחד מעקרונותיו של מר גורדייף. במהלך החיים שלנו עמו ניסינו כל סוג של מאכל מזרחי, כמה מהם מאוד אקזוטיים. הוא סיפר לנו כי במזרח הם תמיד נתנו תשומת לב מיוחדת לעידון הרב של מבנה המזון. המטרה היא שלא לזלול מתחת לשולחן, אלא לדגום, במנות זעירות, כל מיני סוגים ומגוון טעמים. . . אני עדיין יכול לראות אותו בבהירות, שריריו רגועים לחלוטין כמו תמיד. לאט, לאט, הוא מרים אל פיו אגס מעולה, שאינו קלוף. ללא חפזה הוא נוגס ממנו כאילו מנסה לספוג את הניחוח כולו, את כל הטעם שלו".
גורדייף הקפיד להעניק תשומת לב רבה לעריכה וליצירה של ארוחותיו, משווה את עצמו ל"רופא קולינרי" שהביע את העקרונות של ההרמוניה על-ידי "מיזוג נכון של גורמים כמו בלחן מוזיקלי או צבעי ציור". הסטודנטים שלו היו מלאי פליאה מהמיומנות, הביטחון והטיפול, בהם הוא הכין את מנותיו המדהימות. אבל הארוחות הטקסיות והרמות הכוסית הטקסיות שרתו גם מטרה רוחנית מפוכחת ורצינית יותר - חשיפת ההוויה הפנימית של תלמידיו לביקורת אובייקטיבית. גורדייף האמין ש"הוא יכול לקרוא את עומקה ורוחבה של אישיות מהרגלי האכילה של אדם והתנהגותו ליד השולחן.
"לאורך כל הארוחה הוא היה מכין מנות קטנות מיוחדות מהמערך מולו. "לאמא", הוא היה אומר, והמנה היתה מועברת לאחת עליה הצביע, "לבלונדי", "עבור דוקטרינה", "עבור גברת כובע". . . ועם כל מנה הוחלפו מבטים, או מילה או שתיים, שהשפיעה במיוחד על מקבל הצלחת. איכשהו גורדייף הצליח לגעת בכל אחד באופן אישי ועמוק, תוך שהוא עצמו נשאר לא אישי אך עדיין מודאג, מרוחק וסקרן בלבד. זה נראה כאמצעי המתכתב עם תחושת השאפתנות של כל אחד ובו בזמן עם הכרה באפסותו של אדם בקנה המידה הנצחי".
שינויים בהרגלי השתייהאלכוהול - אווירה א - צילום פרי אימגעם זאת, בעקבות תאונת הדרכים הרצינית שעבר גורדייף בשנת 1924, נראה שהיה שינוי דרמטי בהרגלי השתייה שלו. בשיחה עם הסטודנט ז'אן תומר הוא חשף חלק מהסיבות לשימוש הכבד שלו בסמים ואלכוהול בשנים שבאו אחרי כן: "הוא אמר לי אז כי בעקבות תאונת רכבו הוא נאלץ לייצר אנרגיה באופן מלאכותי. לשם כך, בשנים הבאות, הוא צרך משקה מספיק בכדי להרוג עשרה אנשים, ובנוסף, ארבעים פאונד של אוֹפִּיוּם. לשאלתי, 'האם אתה יודע מראש מה אתה עושה, או שהיה זה ניסוי הכולל סיכון חמור?', הוא השיב, 'זה היה הכרחי ליצור אנרגיה באופן מלאכותי, המצב שלי, האמצעים והמטרות שלי היו כאלה'. אני ידעתי את זה, אבל היה זה גם ניסוי וסיכון".
אין עוררין על העובדה שגורדייף היה שתיין כבד במשך רוב ימי חייו. הוא נהג לשתות מדי יום, ולעתים לנהוג ברכבו לאחר שתייה, אך הוא בהחלט לא נפגם בכל דרך שמנעה ממנו, באופן ניכר, תפקוד ברמה גבוהה מאוד בכל ההיבטים של חייו. בסופו של דבר, בין אם היה מדובר בשתייה הכרתית לצורך חקירה פנימית, ובין אם זו היתה שתייה ממניעי ההזדקקות האנושית של רובנו, הגורם הרפואי הרשמי למותו של גורדייף היה שחמת וסרטן הכבד. ועדיין, בקבוצות העובדות על-פי שיטתו ברחבי העולם, ממשיכים לכבד את זכרו ודרכו וללגום כוסיות וודקה וארמניאק מדי שנה בארוחת ה'תרז' המסורתית.
ארמניאק, פרינס דה קונדה. יבואן: שקד. מחיר: 150 ₪
