היום לפני 70 שנה החלה הפלישה של בעלות הברית לאירופה הכבושה ע"י הנאצים. יוסי בוזנח מספר על יום המפנה של מלחה"ע ה-2 ועל הקשר שלו לקלבדוס
יוסי בוזנחמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
היום לפני 70 שנה החלה הפלישה של בעלות הברית לאירופה הכבושה ע"י הנאצים. יוסי בוזנח מספר על יום המפנה של מלחה"ע ה-2 ועל הקשר שלו לקלבדוס
בכל פעם שאנחנו שומעים את המילה "נורמנדי" הלב מצטעף בעונג - קלבדוס משובח, גבינות מופלאות ונופים כפריים עוצרי נשימה עולים בראש. אבל אל נא תטעו, במחוז הפסטורלי הזה החלה הנחיתה היבשתית הגדולה של בעלות הברית למערב אירופה. כשמטיילים על קו החוף מתעוררת השתוממות נוכח מבנה הקרקע המוזר, עד שמבינים כי קו הרכס הירוק מכסה על אלפי מכתשי פגזים ולכן נראה כך.
די דיי רוחב המבצע הימי הגדול בהיסטוריה
D-DAY, היום בו החלה הפלישה של בעלות הברית לצרפת, מסמל עבור האירופאים את יום שינוי המשוואה במלחמה עם הנאצים. היו כבר קרבות ומערכות שהכריעו את הכף לטובת בעלות הברית - הרוסים שהנחילו מפלה כואבת לגרמנים בסטלינגרד, במוסקווה ובקורסק במחיר דמים בלתי נתפס, האנגלים שגירשו את רומל ובני בריתו מצפון אפריקה והאמריקאים שכבשו את סיציליה - אך נקודת המפנה האמיתית של המלחמה בעיני בעלות הברית (חוץ מהרוסים שראו בכל יום שעבר בלי שנפתחה מתקפה ממערב, הפרה של ההסכם עימם), הייתה פתיחת המתקפה על צרפת. מבצע אוברלורד, או בשמו המוכר יותר, הפלישה לנורמנדי, היה המבצע הצבאי הימי הגדול בהיסטוריה, ותיכנונו ארך כשנתיים תוך אגירת והסוואת כוחות וכלי מלחמה במספרים אדירים: מעל 150,000 אלף לוחמים, כ-12,000 כלי טיס וקרוב ל-7,000 כלי שיט.
הפלישה תוכננה במשך קרוב לשנתיים. הרוסים לחצו ללא הרף על בני בריתם לפתוח חזית מערבית נגד היטלר ואילו האמריקאים והבריטים ידעו שאם הפלישה תיכשל ידרש זמן רב בכדי להוציאה לפועל בשנית. הכוחות הפולשים התרכזו בדרום אנגליה, חלקם הגדול מוסווים, כשבזמן שהם מתאספים יוצרו עבורם כלי שיט ונחיתה, טנקים אמפיביים ומערכות פריצת ביצורים. מן העבר השני, הגרמנים מינו את רומל למפקד ההגנה על החומה האטלנטית - מרחב הביצורים העצום שהקימו מגבול צרפת ספרד ועד צפון סקנדינביה. מערך הביצורים היה דליל באיזורים בהם הפלישה כמעט לא אפשרית וכמעט בלתי חדיר בנקודות בהן היטלר ציפה לנחיתה. גם מלחמת הטעיה היתה חלק מההכנות - מערך צבאי פיקטיבי שלם הוקם בכדי לשכנע את היטלר שהפלישה תתקיים במועד אחר, באיזור קאלה, שם ציפה לה. כה מוצלח היה מבצע ההטעיה, עד שהיטלר לא האמין שהפלישה החלה גם כשכוחות בעלות הברית כבר נחתו בצרפת והוא הנחה את צבאו להמשיך ולהתכונן לפלישה הגדולה בנקודה הצרה ביותר של תעלת לה מאנש.
הערכות מטאורולוגיות קבעו שהפלישה תתאפשר בין החמישי לשביעי ביוני 1944. ליל הפלישה נקבע לחמישי ליוני אך, מזג האויר הסוער חייב דחייה וברגע האחרון שונה תאריך היעד לשישי ביוני.
הפלישה אכן הצליחה והיוותה את הגשר לכוחות הברית שאיפשר להם להזרים אספקה וכוחות לוחמים לאירופה. בתחילה שוחררו פריס וצרפת ובהמשך נהדפו הגרמנים לכיוון ברלין. בתום יום הפלישה, איבדו הגרמנים כ-7,000 איש והכוחות הפורצים מעל 10,000, אם כי בחודש שלאחר מכן איבד כל צד מעל 100,000 איש בקרבות.
צ'רצ'יל דיווח על המבצע לבית הנבחרים הבריטי רק בצהריים, כאשר מילותיו היו "זהו המבצע הקשה והמורכב ביותר שהתבצע מעולם". המבצע ותחילת כיבוש מערב אירופה מידי הנאצים, הפכו ברבות הימים למיתוס צבאי אדיר, והן הונצחו באמנות בצורה חסרת תקדים - בספרות, בקולנוע, בשירה ובמשחקי מחשב.
ודאי שמתם לב שהפלישה נערכה בנורמנדי, מרכז הייצור של הקלבדוס, ברנדי התפוחים המסורתי, וכן של הסיידר הצרפתי. עד אותה תקופה היה המחוז בית גידול למאות זני תפוחים: מתוקים, מתוקים-מרים, מתוקים-חמוצים, חמוצים, חמוצים-מרים ומרים. בשנות העשרים של המאה הקודמת היו בין נורמנדי לפריס לא פחות מעשרים מיליון עצי תפוחים ומאות רבות של יצרני קלבדוס קטנים ומסורתיים. הכיבוש הגרמני שהתחולל בשנת 1940, היווה איום מתמיד לתושבים ולתעשייה המקומית. בתחילת הכיבוש, כשהגרמנים עדיין לא חששו מפלישה, פרח המחוז ובשנת 1942 אף הצליח לקבל את סימון היצור שלו והגדרת האפלסיון, אך עם התגברות הלחץ מצד בעלות הברית ואפשרות הפלישה הקרבה, נשלחו רבים מתושבי המחוז לעבודות ביצורים ותרגום, נאסר עליהם להמשיך ולייצר. אחוזות הפכו למפקדות עבור בכירי הצבא והשלטון הנאצי, מטעי התפוחים היסוו יחידות חי"ר ושיריון, ותוצרתם נבזזה ללא רחם. מרבית הזיקוק נעשה במחתרת, במזקקות מאולתרות שהוחבאו מן הגרמנים. אלה שנתפסו, נענשו בחומרה רבה, עד כדי הוצאה להורג.
קלבדוס הוא האזור שנפגע יותר מכל איזור גידול אחר בהמלחמה, הפלישה ששימחה את המקומיים, הפכה לסיוט עבורם. מדיווחים צרפתיים עולה שלמעלה מ-20,000 אזרחים נהרגו במהלך התקיפות, כתוצאה מהפצצות מהאוויר ומהים ובקרבות בשטחים העירוניים. ערי קלבדוס הפכו לעיי חורבות - קן הוחרבה כמעט לחלוטין, ביה הופצצה עד עפר, מטעי הענק של התפוחים והאגסים נרמסו והופצצו עד השמדה כמעט טוטלית, ובתום המלחמה נותר מהם לא יותר מאחוז אחד בלבד. בתום המלחמה היו פחות מעשרה יצרנים שהיו מסוגלים לזקק. השקעות ענק של הממשלה בסיום המלחמה הן שהחזירו את המחוז הציורי והפסטורלי הזה לסגנון החקלאי הקסום הנשקף לנו היום ברחבי נורמנדי. בסוף שנת 1949 כבר נמנו עשרים ותשעה יצרנים וכיום מוערך המספר ביותר ממאה.
שלוק של היסטוריה שלוק של היסטוריה
הבעיה היא שחלק ניכר מהשקעות אילו נוצלו לייצור מופרז של מוצרים באיכות בזוייה ועברו שנים רבות עד שקלבדוס המסכן הצליח להחזיר לעצמו את המוניטין כברנדי הפירות הטוב בעולם. הגדרות הייצור מסווגות כיום את קלבדוס לשלושה אזורי ייצור וקטגוריות נפרדות, קלבדוס, המהווה כ-70% מכלל הייצור, קלבדוס פאי ד'אוג', שאחראי לכרבע מכלל הייצור וקלבדוס דופרונטה, שעטנז התפוחים-אגסים הנהדר של האזור שנפח ייצורו הוא הקטן ביותר.
לכבוד שבעים שנה לפלישה, הוציא יצרן הקלבדוס העולה רוג'ה גרו, בקבוק לציון יום הפלישה. גם אני רוצה שלוק מההיסטוריה.
