שוק לא תוסס: שמפניה מחוץ לבועה

לרגל הסילבסטר חשבנו שזה זמן טוב להזכיר לנו, ולכם, כמה אנחנו אוהבים שמפניה, אז ביקשנו מחברי המועצה לבחור כל אחד את השמפניה האהובה עליו...

שיקום מי שחושב שיש בעולם משקה חגיגי ומפואר יותר משמפניה. הרי אין עוררין על כך שמדובר בפאר היצירה, ואין באמת דבר בעולם היין שיכול להתחרות ברעש הסקסי הזה של חליצת בקבוק שמפניה. ועכשיו תגידו, מתי פעם אחרונה קניתם שמפניה? אני רואה פחות ידיים מורמות בקהל. שימו בצד מבעבעים זולים שנמכרים שלוש או ארבע ב-100 (וגם מצבם כבר לא טוב כבעבר...) - שוק היינות המבעבעים בארץ, והשמפניה בפרט, במצב די חרא, תסלחו לי על הדוגריות. סומליירים ואנשי תעשייה מתים על שמפניה, אבל הקהל לא מוציא על זה כסף. על יינות ישראליים יקרים - בוודאי. בורגון - אלא מה. שמות מפוצצים מאיטליה - כמובן. יין עם בועות - יוק.

השנה, נדמה לי, היה עצוב במיוחד. אם בדרך-כלל סביב כל סילבסטר אנחנו, עיתונאי היין, היינו מופגזים בשלל דוגמאות לטעימה, מסיבות עיתונאים והשקות נוצצות, השנה היבואנים כמעט ולא טרחו לפמפם את הנושא. פה ושם איזה מחיר מיוחד, אבל שום דבר רציני.

אין בזה באמת טעם, הם אומרים, והקטגוריה לא מצליחה להתרומם. 'מואט', המותג החזק ביותר, נמכר לא רע - אבל עיקר השוק הוא מועדונים, ובסצינת ה-Fine dining אנחנו כמעט ולא רואים ייצוג לשמפניות. בתפריטים זה קיים, בשולחנות - לא ממש. אוי, כמה שזה חבל. שהרי שמפניה טובה היא קודם כל יין. כזה שיודע ללוות ארוחה, אולי טוב יותר מכל משקה אחר. להציג מורכבות, עידון, אלגנטיות ועושר טעמים.

אז לרגל הסילבסטר חשבנו שזה זמן טוב להזכיר לנו, ולכם, כמה אנחנו אוהבים שמפניות, וביקשנו מחברי המועצה לבחור כל אחד את השמפניה האהובה עליו. אז לחיי השנה הבאה, ומי ייתן ובסיכום 2017 נציג תמונת מצב מבעבעת יותר.

Larmandier-Bernier, longtitude blanc de blanc

אני מאוד אוהב את שמפניות 'המגדלים' שמייבא אלדד לוי, שבניגוד לבתים הגדולים שקונים ענבים ויין, כאן מדובר על יקבים קטנים המגדלים בעצמם את הענבים ואחראים לכל התהליך. זה לא אומר שמדובר בהכרח בשמפניות טובות יותר, אבל זה כמעט תמיד מבטיח יותר אופי - משהו שהוא הרבה יותר 'יין' מאשר 'מותג', וכפועל יוצא מכך, גם מעניק תמורה טובה יותר למחיר. אני מאוד אוהב את הסגנון הטהור של 'לרמנדייה-ברנייה', שמפניות נקיות ואלגנטיות למשעי שכמו מרחפות על החך. הבלאן דה בלאן, כמובן על טהרת השרדונה, היא שמפניה יבשה וחדה, צלולה ומדויקת עם פרי עשיר ורענן. שמפניה שכל שלוק ממנה הוא כמו זריקת מרץ לגוף ולנשמה.

Vilmart cuvee rubis

הסגנון של וילמאר שונה בתכלית מזה של לרמנדייה; כאן מדובר בשמפניה עשירה מבית שלא פוחד משימוש מושכל בחביות ויישון ארוך על השמרים. 90% פינו נואר שנותנים את הגוף, הפירותיות (וכמובן את הצבע), לצד מעט שרדונה שמוסיף רעננות. שמפניית רוזה רצינית, כזו שיודעת לסחוב ארוחה, ובעיני אחד מהמשקאות הרומנטיים והסקסיים ביותר בעולם.

Louis roederer rose brut rezerve

בספטמבר טעמנו יינות לתפריט החורף של 'טורקיז'. ביקשנו מהיבואן שישלח לנו 'רודרר ברוט רזרב', אבל בטעות שלחו במקומה 'רודרר רוזה וינטאג' 2010'. התקשרתי לאורן שקד להגיד לו שהם טעו, והוא צחק ואמר, תשתו אותה. מגיע לכם. ואיזו הפתעה. שמפניה נפלאה! אעז ואומר שהיתה זו חוויית היין המשמחת ביותר שהיתה לי ב-2016.

Bollinger special cuvee

בולינג'ר special cuvee היא היוקרתיות והאלגנטיות בהתגלמותה. מדובר באחד מבתי השמפניה הגדולים שעדיין נשאר בבעלות משפחתית. היקב הוא היחיד שמיישן את יינותיו בחביות עץ אלון לפני התסיסה השנייה ולאחר מכן בבקבוקי מגנום עם פקקי שעם. השמפניה הזאת המתאפיינת בטעמים עמוקים מאד עם ניחוחות אחרים של עץ ופרי, מיוצרת מיינות שגילם הממוצע הוא 10 שנים (!) ומוכרת בהיותה השמפניה של ג'יימס בונד וחצר המלוכה הבריטי.

Mumm Rose

ביקשו (איזה ביקשו, ציוו) עליי לכתוב כמה מילים קצרות על השמפניה אותה הייתי רוצה לשתות בסילבסטר הקרוב. עניתי שאכתוב על מה שהגיע אלי. אמרו שבסדר. מזל שמה שהגיע אלי הוא אחלה דבר. הרוזה של מאמ (כן, אותו בית מיתולוגי המוכר כמעט לכל חובב שמפניה בזכות הקורדון רוז' הכה פופולארי שלו) היא לא רק שמפנייה טעימה לאללה, כמו כל שמפניה , ביננו, אלא גם כזו שהיא שמחה ומשמחת במיוחד. זה לא רק הצבע הוורוד החמוד אלא גם הטעם שהוא הרבה פחות רציני וכבד ראש ממה ששמפניות חיוורות פנים עושות. משהו פירותי חמוד ומצחיק כזה שעושה ממש טוב על הלב. ובשנה שבה הולכים לעולמם אהובים כמו לאונרד כהן ופרינס, שלא לדבר על אהובה עוזרי (לא שכחתי את דייויד בואי, פשוט לצערי מעולם לא למדתי לאהוב אותו כמו שצריך. אולי עוד לא מאוחר) מה עוד נותר לנו מלבד לנסות ולשמח את ליבנו במשהו מבעבע ומדגדג בפה כמו שמפניה טובה.

Taittinger presige brut

שמפיין היא עולם יין מקביל. אם בתודעה הצרכנית שלנו לשמפניה יש נישה, הרי שבשמפיין לכל יקב יש פורטפוליו שלם של שמפניות שונים. ואם הרוזה ככלל הוא יין קליל, הרי שבשמפיין הוא לעיתים היין האדום. טאטינז'ה Presige brut הוא תזכורת נפלאה ששמפניה היא עולם ומלואו ולא נישה. פירותי, מרוכז, מדויק, שמרי, מאוזן, ועם נגיעות של טאנין מהיין האדום. יצירה קסומה, ששנה אזרחית חדשה מהווה רק תירוץ לפתוח בקבוק.

Krug grande cuvve brut

המשקה האהוב עלי ביותר בעולם הוא שמפניה ואני אוהבת את רובן, אבל אם הייתי צריכה לבחור שמפניית-על אחת, הייתי ללא ספק בוחרת ב'קרוג'. קרוג הוא בית שמפניה חלומי, בו גם לשמפניה הפשוטה ביותר טעמים וניחוחות שלא נשכחים ולא נגמרים לעולם. אני מאחלת לעצמי לשנה החדשה לשתות יותר מהשמפניה הזו. מי שישקה אותי שמפניה של קרוג יעשה אותי מאושרת עד אין קץ.

Paul Roger Winston Churchill

ווינסטון צ'רצ'יל כל-כך אהב את שמפניית פול רוז'ר שהם הקדישו לו סדרה. שמועות מספרות שהוא שתה 42,000 בקבוקי פול רוז'ה בחייו. טכנית זה אמנם בלתי אפשרי, אך תודו שהסיפור יפה. אז לכבוד השנה החדשה שמתקרבת, אני מאחלת לכולנו שנשתה הרבה שמפניות בימים שקטים וטובים.

Lanson noble cuvee

אני לא הטיפוס של שמפניה. עבורי בקבוק שמפניה טוב הוא בסך הכל תחליף בינוני לארגז הבירה שיכולתי לקנות באותו סכום. אבל זכורה לי אחת שלא רציתי להניח מהיד, טעמתי אותה לפני שנים בהשקה של החברה הסקוטית והיא חרוטה על לוח ליבי, ורק תחשבו כמה קשה עבדה בכדי להגיע לשם. קראו לה 'לנסון נובל קווה' והיא נחנה באלגנטיות מלאה בכח, כמו בלרינה יפיפייה שנדמה כי אינה נתונה למרותו של כוח המשיכה.

Laurent Perrier cuvée rosé brut

מרוב רעש, צלצולים וספירות לאחור, אנשים נוטים לפעמים לשכוח ששמפניה זה יין. טוב שיש יינות כמו Cuvée Rosé Brut מבית לורן פרייה שמזכירים את העובדה הזו. העדינות והמופנמות שלו יגרמו לו ללכת לאיבוד באירועים המוניים. קחו אותו הביתה ותפתחו אותו עם מישהו שאתם אוהבים. זה לא חייב להיות בערב השנה החדשה.

רמת-הגולן, ירדן, בלאן דה בלאן LD

כן, אפשר להאשים אותי בלוקאל פטריוטיזם, אבל בואו נקרא לילד בשמו ונסגור עניין – מדובר לגמרי בפריבילגיה של עורך. אז נכון שביקשתי מסוללת כותבים של סנהדרינק לבחור את השמפניה האהובה עליהם, שאתה היו שמחים לפתוח את השנה החדשה, וכל מה שמיוצר מחוץ לחבל שמפיין וכו', ידוע לכולנו, אבל בכל זאת תרשו לי לחרוג. בחרתי בבלאן דה בלאן LD של יקב רמת-הגולן, כי גם ככה לא מדובר בחג שהוא ממש שלנו, אז אם כבר חוגגים למה לא לעשות את זה עם בציר מקומי. מבלי להתפייט, באמת מדובר במבעבע נפלא שעושה הרבה כבוד לאמיצים שהחליטו לעשות אותו. ואתם יודעים מה? גם עומד בכבוד עם כל הסוללה המכובדת שלמעלה.

I drink it when I'm happy and when I'm sad. Sometimes I drink it when I'm alone. When I have company, I consider it obligatory. I trifle with it if I'm not hungry and drink it when I am. Otherwise I never touch it - unless I'm thirsty

 Lily' Bollinger