קרחאנה בין הכרמים: מסיבת בציר

כמי שכף רגלה דרכה כבר במסיבה או שתיים בחייה, סמדר בן-אבי טוענת שלדעתה זאת לא היתה רק מסיבת טבע, זו היתה המסיבה של הטבע...

רמת-הגולן, כרם לוע אביטל. אנשים מבוסמים קלות לבושים במיטב מחלצותיהם, עושים מינגלינג בין הכרמים עם כוס יין ביד. קולות חליצת פקקי השעם אחת לכמה דקות, משתלבים בטבעיות עם המוסיקה שמלווה את האירוע בנונשלאנט כשברקע נשמעים צחקוקים וחלקי שיחות. מן המעשנת עולים ריחות של נתחי אסאדו שבילו מספר שעות בתוכה, והאווירה, אווירה של שיכרון חושים, שחרור והתמסרות למתנה המדהימה הזו מהטבע. יין חדש נולד.

עכשיו, אם אפשר שפשוט תשכחו כל מה שדמיינתם ותרימו הילוך - אם היה כאן פסקול זה היה נשמע כמו קלטת שמריצים לאחור. במקום זאת, דמיינו לעצמכם מסיבת טבע. כן, כן, כזאת שמגיעים אליה אחרי שקיבלתם נ.צ., נסעתם בעקבות השלטים המוכרים והגעתם לחניית עפר בה מאבטחים מסמנים לכם היכן להחנות והחנייה עמוסה ברכבים. הלוקיישן: רמת-הגולן, כרם לוע אביטל - מקום מושלם למסיבה.

כבר מרחוק ניתן היה לשמוע את הבאסים נותנים בראש ולראות את הקרניים הצבעוניות שפיזרו גופי התאורה בשמים. בכניסה אנשים, המון אנשים, שלבושים במיטב מצב רוחם, נוהרים אל הספוט הייחודי שנבחר למסיבה זו, כשמכנה משותף אחד לרובם, מדובר בהמון חבר'ה צעירים שבאו לחגוג את הבציר. אם לעסוק בניחוש הגילאים הייתי מהמרת על ממוצע 22, ככה צעיר.

כך החלה עבורי מסיבת הבציר של 'הקפסולה' - קהילת היין לצעירים של יקב רמת-הגולן, בהפתעה מוחלטת ובשאלה אחת גדולה שלא הפסיקה להדהד: על מה לעזאזל חשבתי שבאתי לכאן עם עקבים? הקפסולה, למי שלא מכיר, הוקמה במטרה לקדם את תרבות היין בקרב קהל צעיר, כזה שרוב הסיכויים הוא שנתפוס אותו עם כוס בירה ביד. באמצעות מסיבות, אירועי יין וסדנאות חווייתיות שמה לה הקפסולה למטרה להגדיל את צריכת היין בקרב החבר'ה הצעירים ועל הדרך לתרום גם לעליית ממוצע צריכת היין לנפש בישראל, שבהחלט יש לו לאן לגדול.

הדיג'יי שעלה ראשון חימם את האווירה ועשה עבודה מעולה בלגרום לאנשים לזוז, כמו גם הקור המקפיא שגרם לאנשים להרים את הרגליים ולקפוץ - זאת אומרת לנתר באוויר, זאת אומרת להתקרחן כמו במסיבת טבע. מילולית אפשר להגיד שעלה שם הרבה אבק. אחריו עלה לבמה הרכב מטבוחה פרוג'קט שנתן בראש ובמשך כמעט שעה הימם עם מוסיקת אלקטרונית חיה שהעלתה את מפלס מצב הרוח ואת מפלס הכוסות בעוד כמה סנטימטרים.

ומה היה לנו בכוסות? ירדן רוזה – מבעבע מענבי פינו נואר עשוי בשיטת שמפיין המסורתית שמציג שילוב של ניחוחות פרי ופרחים לצד אגוזים קלויים. לגמרי יין מפנק למסיבת טבע שליווה אותי במהלך כל הערב. הר חרמון לבן - שילוב של זנים לבנים בתסיסה קרה ששמרה על מאפייני יין צעיר ומרענן. גמלא השמורה ויונייה שרדונה - יין מלא ארומות של פרי, חמצמץ-מתקתק, מלא טעם עם גוף במידה. גמלא השמורה רוזה - יבש, חצוף ועסיסי, ארומטי ומעניין. הר חרמון אינדיגו - קברנה סוביניון וסירה בחיבור ים-תיכוני מלא פרי. גמלא סנג'יובזה - או כמו שהברמנים הציגו אותו "יש לנו סנג'ו" - האיטלקי השרמנטי של סדרת גמלא. גמלא מרלו - נעים ומאוזן, פרי לצד תבלינים, קליל ומזמין לשתייה של כוס נוספת. גמלא קברנה סוביניון - קברנה סוביניון קלאסי, מרוכז בטעמים ובעל גוף טוב. גמלא השמורה סירה מגנום 2012 - קטיפתי מלטף, הזדמנות לטעום מיין שהתיישן בבקבוק מגנום. הר חרמון מוסקטו - 100% מוסקט קנלי בתסיסה קרה שהופסקה קצת לפני הסוף ותרמה לקבלת יין מרענן, מתקתק ושמח עם תסיסה קלה בסיומת.

אי-אפשר שלא לומר שהמבחר המכובד של היינות שהוצעו מרשים מאוד, אבל בסוג כזה של אירועים, כשהיין נשפך כמו מים, יש את התחושה שלא משנה מה שמים לך בכוס, כי כשהאווירה היא אווירת קרחאנה מגניבה, אנשים ישתו. ירקדו וישתו. יש משהו בשתיית יין לא מחייבת שהופכת את החוויה למשהו קצת יותר עממי וקליל, כיף לשתות בלי לחשוב כל הזמן מה יש לי בכוס, איך זה מריח, איזה טעמים... ומשום כך אין ספק שאם הקפסולה תמשיך במסורת מסיבות הצעירים שלה, יש מצב שצריכת היין לנפש תגדל אצלנו, ולא רק בקרב החבר'ה הצעירים.

בבסיס העשייה של הקפסולה יש ניסיון אמיתי לשנות הרגלי צריכה, עם פוקוס על קבוצת הגיל הצעירה, אך אין ספק שאם ימשיכו כך זה יחלחל גם לשכבות גיל נוספות וכולם ירוויחו מכך: ירוויחו המבלים שייפתחו לטעמים וסגנונות חדשים של שתייה ובילוי; ירוויחו בעלי הברים שימכרו משקאות עם רווחיות גבוהה יותר, כי הרי ידוע שבירה לא מצטיינת ברווחיות שלה; ירוויחו היצרנים שיימכרו יותר וייתקעו עם פחות מלאי שיש לו חיי מדף קצרים יחסית; ירוויחו הספקים שייהנו מגידול בביקוש ליין; ותרוויח המדינה שלנו, שנשתה קצת יותר, נדאג קצת פחות, נהיה מחויכים ובעיקר שמחים!