דוד הירשפלד טוען שלגמרי לא מפתיע שגם לתחרויות קוקטיילים בינלאומיות זלג עניין האג׳נדה הפוליטית. הוא מפרגן לעומר גזית-שלו, מנהל הבר של ה-223 המתמודד בתחרות בקארדי לגאסי, ומאמין שהדבר הנכון הבא הוא דווקא שיח פוליטי מאחורי הבר בעמדת הערבוב
דוד הירשפלדמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
דוד הירשפלד טוען שלגמרי לא מפתיע שגם לתחרויות קוקטיילים בינלאומיות זלג עניין האג׳נדה הפוליטית. הוא מפרגן לעומר גזית-שלו, מנהל הבר של ה-223 המתמודד בתחרות בקארדי לגאסי, ומאמין שהדבר הנכון הבא הוא דווקא שיח פוליטי מאחורי הבר בעמדת הערבוב
תמיד רציתי להכניס נפח פוליטי לאתר. הבעיה היא שאין לי כיוון מוצהר אמיתי במפה הפוליטית. יותר מזה, אני אפילו די אפאטי לכל השיח הזה. לא באמת משנים לי דת ולאום. מדינה הופכת אצלי למוערכת, יותר או פחות, בעיקר לפי הישגים קולינריים, כך שלגמרי לא מפתיע שגם לתחרויות קוקטיילים זלג עניין האג׳נדה.
דיבור על יחסי ערבים ויהודים אינו מתקבל בברכה בתשעים אחוז מהשולחנות (צילומים: אלחנדרו ספדייה, ג'וסי הפקות) דיבור על יחסי ערבים ויהודים אינו מתקבל בברכה בתשעים אחוז מהשולחנות (צילומים: אלחנדרו ספדייה, ג'וסי הפקות)
אני זוכר מתחרות אחרת שנערכה בעבר איך כמעט כל המתחרים פעלו בעצם למען שינוי התרבות הקולינרית וביסוס המעמד של עובדי מסעדה כמקצוע לגיטימי כמו בארצות אחרות. ובכלל, כל הנושא הזה של פרפורמנס מילולי תמיד מזכיר לי את דוכן הנאשמים.
כברמן ירושלמי לא שמעתי על תחרויות ברמנים בזמן התפתחותי. רק לאחר שהכרתי את עמיתיי למקצוע בתל-אביב הבנתי שיש כזה דבר שנקרא תחרות קוקטיילים – יצרן/יבואן הנותן חסות לתחרות כלשהי, משקשקים משהו, מערבבים עם עוד משהו ויש זוכים.
כיום, בעידן של שפע תחרויות ניעור וערבוב, עדיין יש כמה שמצליחות להרשים. בעיקר ברמת הרעיון.
בקארדי לגאסי היא אחת כזאת. תחרות שכל מטרתה היא יצירת משקה חדש שיהיה הקוקטייל המנצח מסביב לעולם.
כל זוכה בשלב הביניים בתחרות הנערכת במדינתו מקבל עזרה ואמצעים לשיווק המשקה, ועל כך הוא נשפט בהמשך הדרך. כמשתמע, תהילת העולם של הברמן היא ממש לא האישיו כאן, אלא דווקא הקוקטייל שרקח.
עד כה כבר הרוויתי את צימאוני בדי והותר קוקטיילים, וכשאני כבר יוצא לבר אני מעדיף, בעוונותיי, איזה דרינק נחמד על קרח. עדיף משהו מאגבה. האמת היא שגם הסקרנות שלי מעולם הערבוב כבר החלה די להתפוגג. פשוט כי התחלתי להתרגל.
אבל אז שמעתי על מישהו שמעז לנצל את הפלטפורמה שלו כברמן כדי לנסות לשנות משהו בעולם ההזוי הזה. השם הוא עומר גזית-שלו והוא אחד משלושת המתמודדים בגמר תחרות בקארדי לגאסי בישראל (יחד עם גלעד לבנת ואליעד זמיר). ואז הגיע הטוויסט. עומר רצה לשנות. לפרוץ גדר שעוד לא דומיינה כקיימת.
כבר שנים שמתקיימים שיתופי פעולה בינלאומיים בין ברמנים. הם ממש יצרו לעצמם מעין רשת ביון מתואמת ותומכת שכל מה שחסר לה זה לחיצת יד סודית. הדבר שעוד לא קרה שם הוא שיח פוליטי שיתקיים מאחורי הבר בעמדת הערבוב. אלא שמחר בערב ייפגשו לראשונה בקפריסין מיקסולוג ישראלי ומיקסולוג לבנוני וינהלו שיח נוזלי מסקרן מול קהל לקוחותיהם.
עומר, שחיפש את דרכו וצמח במהירות להיות מנהל הבר של ה-223 וגם משמש כמורה בזמן אמיתי בסניף הרצליה, חיפש מועמדים לשיווק בינלאומי של הקוקטייל שלו. הוא ראה ברשימת הזוכים שישנו זוכה מביירות, ומעבר לאקט השיווקי, הוא הבין לרגע את ההזדמנות המשותפת שנוצרה במפה הפוליטית. כצפוי, אין מצב שצעד שכזה לא יעבוד ללא הסכמה, ולפיכך - השיווק חייב להיות דו-צדדי והקרקע חייבת להיות שוויונית וזהה.
עומר, ביחד עם מיקסולוגים נוספים שיצאו אמש לקפריסין, יתארח, בין היתר, ב-Lost & Found - אחד מהברים הנחשבים ביותר במקום, לערב מיוחד במהלכו ירקחו קוקטיילים בסינרגיה ובשלום מאחורי אותו הבר. במסגרת שהייתו בקפריסין יעביר עומר גם סדנאות בבית-הספר המקומי לברמנים.
יש נחת בידיעה שאפשר גם לנסות ולייצר שיח במקום שבדרך-כלל בורח מפוליטיקה. בישראל לרוב הברים משמשים כמרחבים מוגנים לנפש בזמני לחימה. דיבור על אג'נדות פוליטיות ויחסי ערבים ויהודים נתפש כפסול לצד בקבוקי וודקה ולא מתקבל בברכה בתשעים אחוז מהשולחנות. אולי עכשיו אפשר יהיה להשוות לא רק בין חומוסיות לקוקטיילים, אלא אולי אפילו לייצר שיח אמיתי על שילוב תרבותי.
ואפרופו דרינקים, הקוקטייל של עומר נקרא French Governor, הוא מכיל בקארדי סופריור, אגסים, ליים, סירופ טרגון וקאווה, יש לו ריח פירותי עז ומתוק והוא מדגדג וטרי ואפילו קצת עשבי. את הקוקטייל של עומר תוכלו לפגוש בינתיים ב- 223, בלבוי, ספייסהאוס, אריה, מלון בראון, פסטל, בטי בר בוטיק, גטסבי, דוד אינטרקונטיננטל ועוד. לטעמי האישי, הקוקטייל הזה יכול להתחיל בשמחה כל ערב שתייה.
