אין בירה? שתו סיידר!

מה עושה מי שלא רוצה לאכול חמץ בפסח אבל עדיין זקוק למשהו קר ואלכוהולי? עובר לסיידר. קבלו טעימה של כל סוגי הסיידר ושיכר האגסים שמיובאים כרגע לישראל

אבי, שגדל במשפחה דתית, התפקר סופית בזמן שירותו הצבאי בגולני, אבל מעולם לא איבד את אמונתו בישות עליונה ואת קשריו לעם היהודי. בדומה ליהודים רבים הוא נצמד בעיקר למסורות קולינריות, שכמו תמיד אצל העם המזוכיסטי הזה, עוסקות יותר באל-תעשה מאשר בחיוב. הוא אמנם זללן גדול של חיות, החל בפרות וכלה בפירות ים (ואני מאחל לו שימשיך להיות אבן נגף לתנועה הצמחונית עוד שנים רבות), אבל חזירים אינו אוכל (אבל כן מבשל אותם למשפחה וחברים), צם ביום כיפור ונמנע מאכילת חמץ בפסח. הכתבה הזו נכתבה למענו ולמען כל אותם חובבי הבירה ונמנעי חמץ שעדיין רוצים לשתות משהו קר, אלכוהולי ותוסס ועל כן תעסוק בשיכרי תפוחים ואגסים, אמנם כאלה שאינם נושאי תגי רבנות אך לא מכילים דגנים אסורים.

חמוצים ומרירים. תפוחי סיידר ב"ווסטונס" הסיידר הוא משקה עתיק ביותר ויש סיכוי רב שבעידנים קדומים שימשו התפוחים יותר להתססה מאשר למאכל בשל חמיצותם וריבוי הטאנינים שמאפיינים זנים עתיקים. שני מקומות בעולם גילו מקדמת דנא חיבה יתרה לשיכר התפוחים, האחד הוא חבל נורמנדי בצרפת שבו, כבר במאה ה-16, הורכבו, פותחו וקוטלגו 65 זני תפוחים שמיועדים להכנת סיידר. האזור השני הוא אנגליה ודיווחים על כך ניתן למצוא אצל הרומאים שכבשו את האי ותיארו תרבות סיידר מפותחת מאוד. עד היום מהווה אנגליה את שוק הסיידר היצרני והצרכני הגדול בעולם. זני תפוחי הסיידר שונים מתפוחי המאכל ונחלקים ל ארבע קבוצות עיקריות שמאופיינות ברמות עפיצות וחומציות שונות. תהליך ההתססה איטי וקר (כ-3 חודשים, ב-16-14 מעלות), על מנת למצות הטעמים העדינים של התפוחים. מכיוון שהתפוחים אינם ניחנים ברמות סוכר גבוהות תהליך התסיסה לא מניב יותר מ-6% אלכוהול, ולכן נהוג לרוב להוסיף סוכר לתסיסה שנייה שתחזק את אחוז האלכוהול ותעניק מתיקות. בשיטות ייצור מסורתיות מיישנים את השיכר עד שלוש שנים ולבסוף יוצרים בלנד בין הזנים השונים. שיכר המיוצר מאגסים נקרא פרי (Perry), וטעות נפוצה היא לכנות אותו "סיידר אגסים". הפרי עובר תהליכים דומים למדי לסיידר אך מאחר שאגסים מכילים סוכרים שאינם תוססים, תמיד תהיה בו מתיקות לצרכי הטעימה קיבלנו את רוב ההיצע הקיים בישראל שכלל את מגנרס האירי (י.ד עסקים), ווסטונס האנגלי (נורמן פרימיום), בסטרס הישראליות (בסטרס) ומבחר צרפתים מנורמנדי (איספרווינום). רוב הטועמים היו אנשי (בעיקר נשות) המנזר ונמנענו מלתת דירוג ציונים השוואתי מכיוון שהמבחר קטן אך מאוד רבגוני, ואין דינה של הענקית האירית מגנרס כדין דומיין דופון הקטן מנורמנדי. הסדר הוא סדר המזיגה שנראה לי הגיוני. למעט המאגנרס, הטועמים לא הכירו את יתר השיכרים כך שלא טרחתי עם טעימה עיוורת. התיאורים הם תמצות דברי חברי הפאנל והמחירים המצויינים הם הממוצע הקימעונאי כפי שנמסר לי.

סיידרים

מאגנרס 4.5% אף עדין עד לא מורגש של תפוחיות. קליל ועדין, חמצמץ עם סיומת מתקתקה (יש לציין שמגנרס היא היחידה שגם נמזגת מחבית בארץ כך שיש הבדל מרקמי בועות בין הבקבוק לחבית). בקבוק 330 מ"ל, 15 שקלים. באסטרס 4.8% ארומה חזקה מאוד של רכז תפוחים שלרוב הטועמים היתה גסה מדי. גם בפה התחושה הייתה מתקתקה וכבדה מדי ללא חומציות מאזנת, קצת "פלאטית" מבחינת הגזה. באסטרס 6.7% חמצמצות מאזנת, אף תפוחי עדין, הגזה "קטנה ועדינה". קצת הערות על חוסר איזון ומורגשות יתר של האלכוהול.

ווסטונס, פרימיום סיידר 4.5% אף עדין אך מורכב עם אקסטרה ריחות פירות, חמצמצות, הגזה עדינה ונעימה. קונצנזוס על "כייפי מאוד" 330 מ"ל, 12-13 שקלים.ווסטונס, אולד רוזי קלאודי סיידר 7.3% כאן העניינים הסתבכו והובעו דיעות מנוגדות. ריח תפוחים ירוקים ושמרים שחלק אהבו וחלק לא. הגזה וחמיצות טובים אך שוב, דעות שונות לגבי הטעם שחלק מצאו מעט מריר. צוינה לשבח העובדה שאחוז האלכוהול הגבוה לא הורגש. 330 מ"ל 12-13 שקלים. מון סן מישל 2% ריח מורכב - "הכי תפוחים שאפשר", סמיך מאוד, מתוק מאוד, מאוד פלאטי בהגזה. גם האוהבים ציינו את הכבדות של הסיידר. 750 מ"ל 25 שקלים. הואט, בושה ברוט 4% הסיידר שגרם לתגובות הקיצוניות ביותר: הייתה הסכמה על ריח חזק ביותר אבל התיאור שלו נע מצחנה לריח נעים חורף של עצים וטחב. כנ"ל לגבי הטעם שהזכיר פירות בשלים, טחב וגם ספייסיות מסויימת. סיידר יבש מאוד. בקיצור, למיטיבי לכת. 750 מ"ל 45 שקלים. ווסטונס, וינטג' 7.3% קליל מאוד למרות אחוז האלכוהול הגבוה. המילה קאווה הוזכרה כמה פעמים וגם המילה יבש. נעים מאוד לשתייה. ניחוחות של תפוח אבל גם הזכיר יין (ייתכן שסבל מכך שנטעם לאחר פצצת הטעם הקודמת). דומיין דופונט ריזרב 7.5% כאן חזרו להסכמה לגבי מורכבות שאיננה רק תפוחית, ומערבת גם הדרים, קרמל ושמרים. איזון נכון בין חמיצות, שמץ מתיקות והגזה. סוג של ווינר, למרות שלא רציתי להכריז על כזה. 750 מ"ל 80 שקלים. פומו דה נורמנדי הואט 17% למעשה נטעם אחרון (לאחר טעימות שיכר האגסים) אבל שייך לקטגוריה זו בהיותו סוג של סיידר שכולל חיזוק 1/3 קלבדוס. בצד החיובי קיבל תגובות טובות על חומציות נכונה, מורכבות מעניינת של קרמל, תפוחים ותבלינים. המתיקות בשילוב הקרמליות לא התקבלו בברכה ע"י חלק מהטועמים שסירבו לראות בו חלק אינטגרלי מהטעימה. 350 מ"ל 70 שקלים, 700 מ"ל 110 שקלים.

זה מה שנטעם

שיכר אגסים

הערת מנהל טעימה לא מיומן: שיכרי האגסים העדינים יותר היו צריכים להיות מוגשים ראשונים. חוץ מזה, בשלב הזה, חברי הפאנל כבר תפסו ראש. מגנרס אגסים 4.5% ניחוחות עדינים מאוד של אגס, קצת עדינים מדי לחלק מהקבוצה. גם המסתייגים ציינו שיישמחו לשתות אותו עם עם קרח ביום קיץ חם. 330 מ"ל 15 שקלים. ווסטונס, אוריג'ינל פרי 4.5% חברי הפאנל אהבו את את האיזון בין חמיצות ומתקתקות אגסית. 750 מ"ל 35-28 שקלים. ווסטונס, ווילד ווד (אורגני) 6% הטועמים אהבו את המשקה בעיקרון, אם כי כמעט לכולם הוא הזכיר גם דברים רבים שהם לא אגסים, כגון אפרסק ויין לבן ארומטי. בשורה התחתונה - היה טעים. 500 מ"ל 22-18 שקלים. הואט, פוארה 2% שוב מחלוקת. היו שאהבו מאוד את הקלילות האלגנטית של מורכבות פירותית עם חומציות גבוהה ומתיקות בשילוב הגזה עדינה מאוד, והיו שחשבו אותו לקיצוני מדי בגלל אותם דברים. 750 מ"ל 45 שקלים.