למי קראת חבית: גלנליווט סינגל קאסק

עופר בן-אור קפץ ל'מוזיאון הוויסקי' לטעום את 'גלנליווט סינגל קאסק' - הוויסקי חדש שהגיע במיוחד לארץ, וצלל עמוק לתחתית החבית...

מזקקת 'גלנליווט' נוסדה בשנת 1824 על-ידי ג'ורג' טאוו סמית שהיה חקלאי שהתאהב באזור והחליט להשתקע בו. באותה תקופה היה ג'ורג' מבריח וויסקי, כמו רבים אחרים, אך הוא גם היה ידוע כאקדוחן מיומן שידע היטב כיצד להגן על תוצרתו. לאחר שעייף מכל הבלגאן והצרות שהיו כרוכים בהברחות, החליט ג'ורג' לעשות מעשה ולהוציא רישיון. רישיון לזקק וויסקי. הראשון בסקוטלנד כולה.

במרוצת השנים היה 'גלנליווט' לשם דבר בתעשייה ומזקקות רבות עשו מאמצים כאלה ואחרים לשייך את השם 'גלנליווט' אליהם. המשפחה לא הצליחה להגן על השם מכיוון שבמקור מדובר בשמו של הנהר הגדול העובר באזור. רק בהמשך הצליח ג'ון גורדון - בנו של ג'ורג' - לרשום את השם 'דה גלנליווט' כשם רשום. מתחריו של ג'ורג' ניסו לשרוף את המזקקה שלו ואפילו להתנקש בחייו, משום שהמזקקה היתה חוקית והביאה מוכסים ומשטרה לאזור כדי לאכוף את החוק על המזקקות הלא חוקיות.

בכל זמן ובכל מקום

מזקקת 'גלנליווט' היתה תמיד בכל זמן ובכל מקום בעולם המערבי, ובמשך לשנים מכרה המון חביות למבקבקים עצמאיים. החברות המבקבקות חביות בודדות עשו חסד גדול עם המון מזקקות בסקוטלנד כשאחת מהן היא 'גלנליווט'. הבקבוקים מאותן החביות הפכו למבוקשים מאוד בקרב אסכולת הוויסקי והמזקקה החליטה שלא למכור יותר חביות תחת השם 'גלנליווט'.

עם חלוף הזמן קיבלה המזקקה פחות ופחות אזכורים בענף הוויסקי המתקדם ופרנסי המזקקה החליטו לעשות מעשה. 'גלנליווט' לא יכלו לעמוד ברמה של המבקבקים שיכולים היו לבחור חביות עם טעם מדהים ולוותר על השאר. כדי להשאיר את העניין הרב ב'גלנליווט' ברחבי העולם מבקבקים במזקקה מדי פעם חבית או שתיים עבור שוק כזה או אחר בחוזק חבית מסוים. נכון להיום קיימת חבית שכזאת אפילו אצלנו בארץ.

לאחרונה נחת בארץ ביטוי מעניין במיוחד של המזקקה הזו. מדובר ב'גלנליווט סינגל קאסק' – וויסקי בן 15 שנה המיושן בחביות ברבן בחוזק חבית של 59.7% אלכוהול. הוויסקי המלא בטעמים פירותיים מתוקים ובעל מרירות קלה של שוקולד וקפה, לא עבר סינון קר (שגורם לטעמים ולארומות לזוז מעט הצידה) ומגיע אלינו ארצה בצורתו הטבעית.

אנחנו כבר נחליט לבד מהו החוזק שנרצה לטעום ונוסיף כמה מים שמתחשק לנו כדי ליהנות ממנו כמה שיותר. בחוזק כזה אפשר לקחת את אותו ה'דראם' (המנה שמזגנו) לטיול מסביב לאזור. כל טיפה של מים תשנה לחלוטין את הטעם, הארומה וההרגשה. וזה מגניב ממש. אנחנו מחליטים איך הוא הכי טעים ומעניין לנו באותו רגע, ומחר אולי נחליט אחרת. הכל בסדר ואין פה שום בעיה.

הוויסקי שהעביר 15 שנה בחבית ברבן סבירה, מוצע למכירה במוזיאון הוויסקי בתל-אביב בתג מחיר של לא פחות מ-1,500 ₪. האם מדובר בוויסקי נדיר שקיים רק בארץ? כן לחלוטין (!), אבל מאחת מהמזקקות הוותיקות ביותר בעולם הוויסקי בסקוטלנד הייתי מצפה ליותר מחבית ברבן ממוצעת בת 15 שנה, שלדעתי כנראה אין לה כל-כך הרבה מה להציע מבחינת טעם. למיטב ידיעתי ישנן חביות הרבה-הרבה יותר טובות ומעניינות במחסנים של המזקקה שהיו יכולים להשתמש בהן לצורך זה...