אייל נחשון, גיק של קולנוע אבל גם של אלכוהול, מסמן את חמשת הפריימים האלכוהוליים שיושבים חזק בפנתיאון הפילמוגרפי. אלכוהול איז פאקינג פוראבר...
תעשיית פרסי הקולנוע השנתית כבר נותנת בראש, ובראשה טקס פרסי האוסקר ה-89, הדובדבן שבקצפת של תעשיית החלומות המוטרפת הזאת. כוכבים נוצצים מסטייל וברילנטין בחליפות טוקסידו, שחקניות זוהרות מפוצצות בסיליקון ובוטוקס משדרות שיק וגלאם, מסיבות נחשקות רוויות באלכוהול, וערוצי סרטים שמקרינים את מיטב הסרטים הזוכים - תענוג אמיתי לכל פריק של קולנוע.
תעשיית הקולנוע העולמית, בעיקר ההוליוודית, ידועה בשילובם של מותגים רבים כפרסומת סמויה או גלויה למותגי אלכוהול ודרינקים רבים אשר סימנו טרנדים אופנתיים, הפכו משקאות לפופולאריים והשפיעו לא פעם על תרבות השתייה ברחבי עולם. קחו לדוגמא את סרטי ג'יימס בונד האינסופיים, שתמיד הלכו יד ביד עם מותגי אלכוהול כמו 'סמירנוף' ו'טליסקר'.
ואיך אפשר בלי קוקטייל הוודקה מרטיני "Shaken not stirred" שגרם למאות אלפי אנשים להזמין בברים מרטיני ג'יימס בונד סטייל, או קוקטייל ה-White Russian מהסרט 'ביג לבובסקי' שהעלה את מפלס הוודקה בברים רבים. בתור גיק של אלכוהול וקולנוע, תמיד היה לי פטיש לזהות איזה מותג אלכוהול מופיע באיזה סרט. אז לכבוד טקס פרסי האוסקר הקרוב, הכנתי רשימה של כוכבים בולטים הראויים לדעתי לזכות בפסלון המוזהב.
פרס השחקן הראשי The Macallan – Skyfall, 2012
אם כבר בג'יימס בונד עסקינן, בסרט ה-23 בסדרה, בכיכובו של דניאל קרייג, לאורך כל הסרט נצפה הסוכן השרמנטי שותה וויסקי מבקבוק בעל צורה ייחודית שקהל מעריציו לא יכול לטעות לגביו, גם אם לא ממש רואים את התווית בברור. מדובר בסינגל מאלט הסקוטי, ה"רולס רויס" מק'אלן, והאמת שאין מותג יותר אלגנטי שמתאים לסוכן הוד מלכותה.
באחת מהסצנות הזכורות ביותר בסרט מציג הנבל התורן, אותו מגלם חבייר ברדאם, בפני בונד מק'אלן בן 50 שנה. זהו אחד מאותם בקבוקי וינטג' הנדירים של מק'אלן, במקרה זה משנת 1962. "חביב במיוחד עליך, אני מבין", מציין הנבל ומניח כוסית מן המשקה היקר על ראשה של נערת הבונד הקשורה והחבולה כמעיין הומאז' מעוות לווילהלם טל ובהמשך יורה במסכנה כאשר המצלמה מתרכזת בכוסית הוויסקי שצונחת בדרמתיות לארץ. כמובן ששנייה לאחר מכן, מעניש בונד את הרעים 007 סטייל, לא לפני שהוא מציין באדישות: "איזה בזבוז של סקוטש' טוב!". אגב, נציגי מק'אלן טוענים הם שילמו עבור הפרסום סכום עתק של... $ 0!!!
פרס השחקן האורח Dalmor 1962 - Kingsman: The Secret Service, 2014
ומג'יימס בונד, לאחד מסרטי ההומאז' והפרודיה הרבים על הז'אנר. הסרט בכיכובו של קולין פירת', כסוכן בריטי מעונב. כבר בסצנת הפתיחה אנו רואים את מארק המיל (לוק סקייווקר, לאן נעלמת?) כפרופסור המוחזק כבן ערובה ושוביו מציעים לו וויסקי משובח כמחווה של רצון טוב.
"הבא את הדלמור 62", מבקש הנבל הראשי מעמיתו. מדובר כמובן באחד המאלטים היוקרתיים, וינטג' 1962, מאחת המזקקות הנפלאות בצפון ההררי של סקוטלנד. וויסקי ששבר, אגב, מחיר שיא לסקוטש וויסקי בשנת 2011, כאשר הוא נמכר תמורת 125,000 ליש"ט. עם וויסקי כזה, גם אני מוכן להיות בן ערובה!
"הוא מדהים", אומר הנבל, שנייה לפני שנשמעת דפיקה בדלת ואלמוני מעונב ואלגנטי נכנס עם חיוך שרמנטי ומחסל את הרעים מבלי להניד עפעף ומבלי לשפוך חלילה טיפה מהדלמור הנדיר. במיומנות רבה הוא מציל את הכוס, מרחרח את המשקה וקובע בזחיחות: "דלמור 1962, זה יהיה חטא לשפוך אותו". הרי ג'יימס בונד כבר לימד אותנו ששמור מדור מיוחד בגיהינום לאלו שמבזבזים וויסקי טוב.
פרס השחקן הזר Santory Hibki 17 - Lost in translation, 2003
סרטה של סופיה קופולה, בכיכובם של ביל מארי וסקארלט ג'והנסון, זכה באוסקר בקטגוריית התסריט המקורי. הישג נוסף של סרט זה היה בהעלאה לתודעה של הוויסקי היפני שבאותה תקופה עוד היה חדש לעולם המערבי. ביל מארי, בתפקיד שחקן הוליוודי בשלהי הקריירה שלו, מגיע לטוקיו כדי להצטלם לפרסומת של הוויסקי היפני. בסצנה האייקונית יושב מארי בכורסה כאשר הבמאי היפני רודה בו ביפנית ובין כל המילים הלא מובנות ניתן להבין רק משפט אחד באנגלית: "Santory time". על השולחן לידו מונח בקבוק שאז היה די אלמוני, אך כיום הוא אחד מהבלנדים עטורי השבחים והמבוקשים ביותר מבית 'סנטורי' - היביקי 17.
מאז כבר עשה הוויסקי היפני כברת דרך אל ליבו של חובב הוויסקי המערבי, וחברת סנטורי זכתה לתהילת עולם כחברת וויסקי יפני מובילה עם סינגל מאלט ובלנדים כמו 'ימזאקי' ו'היביקי' אשר מנצחים בתחרויות הנחשבות אפילו את הסקוטים. לסרט הנפלא הזה חלק לא מבוטל בכך שאכן "הגיע הזמן לסנטורי".
פרס חביב הקהל Lagavulin 16 – 28 Days later, 2002
'28 יום אחרי', בכיכובו של קיליאן מרפי, הוא סרט פוסט-אפוקליפטי שהפך לקאלט וזכה לשבחים רבים למרות שאינו מתאים לבעלי קיבה חלשה. ממש כמו הוויסקי שמגיח להופעת אורח בסרט, לגבולין 16. בעולם בו החברה קורסת בעקבות וירוס ההופך כל מי שנחשף אליו למעין זומבי טורף, ארבעה ניצולים המנסים לשרוד, מגיעים במהלך מסע הבריחה שלהם לחנות סופרמרקט נטושה על-מנת להצטייד. בין כל המדפים של צידה חיונית, מגיעים גיבורינו למדף החשוב מכל - מדף הוויסקי.
גיבור הסרט שולח את ידו לעבר בקבוק לא מזוהה, אך חברו שמגיח מאחוריו עוצר אותו: "אי אפשר לקחת כל זבל, הנה סינגל מאלט", אומר ובלי להתבלבל שולף קופסה ירוקה כהה שכל מעריץ של הוויסקי הקלאסי הזה יזהה מיד. "16 שנים, כהה, בעל גוף מלא ואפטר-טייסט מעושן", הוא מוסיף. גם בלי ציון שם הוויסקי אפשר מיד לזהות את ה"מלך" של האי איילה הסקוטי - הסינגל מאלט המעושן האהוב ביותר על אלו שלא חוששים מקצת עשן כבולי בוויסקי שלהם. השורד מבין העניין, שולף מיד שני בקבוקים, ובמחשבה שנייה מרוקן מיד את כל המדף ממלאי הלגבולין, אחרת איך נשרוד את סוף העולם?
פרס הבמאי Louis Roederer Cristal – 4 Rooms, 1995
אחרי כל הוויסקי הזה, אין כמו שמפניה לחגוג אתה את האוסקר. הסרט הקומי עתיר הכוכבים 'ארבעה חדרים', מספר את סיפורו של טד, הבל בוי, בגילומו של טים רות' המצוין, אשר נשאר לבדו במלון בלוס אנג'לס בערב השנה החדשה ועובר מסכת של אירועים הזויים בזה אחר זה, בארבעה חדרים שונים, כאשר בכל חדר סיפור המבוים על-ידי במאי אחר.
הסיפור בחדר האחרון, "האיש מהוליווד", בוים על-ידי קוונטין טרנטינו שגם מככב בסיפור כבמאי הוליוודי מפורסם המתאכסן במלון. טרנטינו ידוע כבמאי שאוהב להשתמש במותגים בדיוניים בסרטיו, כמו סיגריות 'רד אפל' שחוזרות שוב ושוב בסרטיו, אך זה לא המקרה כאן.
בתחילת הסרטון של החדר הרביעי מזמין טרנטינו את טד הבל בוי להרים אתו כוסית שמפניה לכבוד השנה החדשה. הוא דואג לציין בפניו שזו לא סתם שמפניה, אלא קריסטל. "הטוב ביותר שמייצרים, לא אהבתי שמפניה עד שטעמתי קריסטל". למי שלא מכיר, מדובר באחת השמפניות היוקרתיות מבית לואי רודרר, המיוצרת רק מבצירים מובחרים בשנים הכי טובות. כאשר הבמאי המהולל שואל את טד לדעתו על המשקה, הוא מוסיף נאום בלתי נשכח, האופייני מאד לטרנטינו: "It's fucking good, It's fucking Cristal, Everything else is piss". אז בואו לא נתווכח עם טרנטינו.