לב בחורף: 'בלאק גראוס' וויסקי

כשמדובר בקיבעונות, נמרוד שיין מציע לכם לנער ומהר. כלומר, קודם כל להתנער מהקיבעון, ומיד אחר-כך לנער את הכוס...

אז חשבתם שחג האהבה הוא החג בו פותחים בקבוק שמפנייה או יין לבן וצונן לרקע מוזיקה רומנטית ואור נרות. אז חשבתם. התפיסה הזו כאילו ט"ו באב הוא החג שבו לובשים לבן, ובנות ישראל יוצאות לחולל בכרמים נכונה כל עוד אתם מציינים את חג האהבה בשניים. אבל, אם אתם, ממש כמוני, חוגגים אותו בגפכם, פתוחה בפניכם האלטרנטיבה לאהוב את עצמכם עם בקבוק וויסקי, אותו תוכלו לחבק בערגה ולנשק את שפתיו בחצות ולהירדם לצדו כפיות...

במסגרת החיפושים שלי אחר הדייט המושלם לערב כזה הצבתי לעצמי כמה קריטריונים ברורים הנוגעים לבקבוק. הראשון, זה צריך להיות מותג מוכר וגם וותיק שלא יפתיע. כי עם כל הכבוד, ט"ו באב זה לא זמן לבליינד-דייט. השני, הוא יצטרך להיות גברי ומחוספס במידה, ואולי אפילו מעושן קמעה. האחרון, הוא יצטרך להיות בעל מחיר נוח במיוחד, משום שאני לא נדרש לעשות כאן רושם על אף אחד, לבד מעצמי. עם כל הכבוד לסינגלים המתומחרים גבוה, זה בקבוק שאני עומד לבלות אתו ערב שלם, ואני רוצה תמורה טובה לכסף שלי.

העניין לקח לי לא מעט זמן, משום שיש המון בקבוקים העונים לקריטריונים האלה, אבל בקבוק ה- Black Grouse שהצלחתי להניח עליו את היד ניצח בפוטו-פיניש בשל הטעמים שאפרט כאן, וגם בשל הטעמים באופן כללי. את הנוזל הענברי בבקבוק היפה הזה ניסיתי בשתי הצעות הגשה. הראשונה היתה סטרייט, והשנייה היתה עם קוביית קרח. לאורך כל הערב נשארתי עם האופציה השנייה. משום שאת הקרח הוספתי רק אחרי שמזגתי את הוויסקי לכוס, המים לא השתלטו על ניחוחות הכבול המעושן, אלא פתחו את התערובת והניחו גם לריחות פרחוניים של מק'אלן והיילנד פארק להצטרף לחגיגה.

סיור קצר באתרי אלכוהול של הגויים מעבר לים הביאו אותי לחוות דעת של גולשים, שאותן השתדלתי לקבל בספקנות מסוימת, ולא להתרגש מהקומפלימנטים המתחנפים והמתלהבים. צריך לומר כי כבר שהבחנתי כי לבקבוק פקק מתכת פשוט הנפתח בהברגה, עיקמתי את האף האנין שלי, אבל החלטתי להימנע מפלצנות, ולנסות בכל זאת טעימה חצי עיוורת. ועוד כמה אחר-כך.

הניחוחות שתוקפים את האף מיד כשמקרבים את כוס ה'בלאק גראוס' לפרצוף מאוד ברורים. המאלט המעושן מהאי איילה שהצטרף לנסיעה של הבלנד המפורסם, מעניקים לוויסקי נגיעות אלגנטיות ייחודיות שלא קיימות כמעט בבקבוקים המתומחרים סביב המאה ועוד כמה שקלים. הכניסה המרשימה לחלל הפה נינוחה ואפילו מתקתקה וקרמית. כוסית אחת ועוד אחת הביאו איתן גם את הנוכחות הנעימה והגברית של עץ אלון משובח, והתחושה היא שהיצרן לא עשה לעצמו הנחות, והתעקש להכניס את כל ההיסטוריה האישית של סקוטלנד לתוך הבקבוק הצנוע הזה.

לפיכך, לא פלא שכבר רבע מאה פיימוס גראוס שומר על המקום הראשון כבלנד הנמכר ביותר בסקוטלנד. עזבו את סקוטלנד, הידעתם? פיימוס גראוס הוא הנמכר ביותר גם בארצות סקנדינביה - מדינות קרות בהן וויסקי הוא מוצר צריכה בסיסי. קראתי איפשהו שביוון הוא נמכר אפילו יותר מאוזו, אבל את זה אני צריך עוד לבדוק.

אני לא יודע אם זו היתה כוונתו של מתיו גלואג הסקוטי, אי-שם בראשית המאה ה-18. הוא בסך-הכל רצה ליצור עבור המקומיים משקה שיתחרה בקוניאק. רק כמעט 100 שנים אחר-כך, ביקש אחד מיורשיו מבתו הג'ינג'ית פיליפה לצייר על התווית את השכווי. מישהו היה צריך למתג את המשקה לתיירים הרבים ולאצילים שהגיעו לצוד את העוף המבוקש לאורך גדות נהר הפרת'. וכל השאר, כמו שנהוג לומר, היסטוריה של שתיינים מאיסלנד ועד מוזמביק. כן, גם במדינות אלה הוא נחשב הבקבוק הנמכר ביותר.

אז, חג אהבה שמח, וכשאתם מדמיינים אותי צועד לצדו של הבלאק גראוס אל עבר כותרות הסיום, אתם יכולים גם לדמיין אותי אומר לו את מה שאמר האמפרי בוגרט בסופו של הסרט קזבלנקה לפקד הצרפתי המושחת. כן, יש לי תחושה כי זוהי תחילתה של ידידות מופלאה.

בלאק גראוס וויסקי. מחיר: 129 ₪