שוטף פלוס: קפיצה ל"שופטים"

זיו לנצ'נר חושב שעם כל הפרגון לסצנת הקונספט-בר, צריך לעשות כבוד גם לקשישים שבחבורה שעדיין חיים ובועטים, כי פעם גם אתם תהיו מבוגרים...

רשמית, השופטים הוקם ב-1981, שגם זה, בלי עין הרע, שלושים וארבע שנה, אבל נראה שהוא נמצא כאן מ-1901 לפחות. כי השופטים (במלעיל, כמובן) הוא בערך הנצח. פאב, ממש פאב, של פעם. כזה שמזכיר לי תמיד את הפאבים האנגליים שלא מנסים להוכיח כלום. בלתי מעוצב ובלתי מעודכן במפגיע, ספון עץ, בעל שולחנות סתמיים וספסלי ישיבה שנוחות אינה התכונה המובילה שלהם, ספוג בריח שיכר-שיכורים. פאב, כפי שפאב אמור להיות.

השופטים, השוקק תמיד, הוא אי לברוח אליו מים היומרנות והפנפון והתחכום המתאמץ שמציפים אותנו מכל עבר. בעידן הבר-קונספט, השופטים ממשיך להגדיר עצמו בירחמיאליות גמלונית "מסבאה-משבעה", וזה יושב עליו יופי, כמו התפריט המיושן שלו, שחלקו ממש שקוע בשנת הולדתו. "פלטת מטוגנים ענקית", לדוגמה. למות על הקשיש המתוק הזה. כדי להצעיר טיפה את הרוח – ולא שרע לי שם, במנהרת הזמן. להפך – הלכתי על דליריום מחבית (חצי ליטר, 36 שקל). אני אוהב את האיילים הבלגיים האלה, המתקתקים, הפירותיים והחזקים (8.5% במקרה זה). שיכו בי במתיקות, מה יש. דליריום אמנם אינה המתוחכמת והעשירה שבהם, אבל היא בירה נעימה ומשמחת, כך שבילינו יפה יחד. חלק מהקסם הישן של השופטים מתבטא במחוות הקטנות והנדיבות שלו. ארבעס, גרגירי חומוס מבושלים, חמים, עם טיפת פטרוזיליה קצוצה ממעל, הוא מגיש באופן חופשי. ועל צלוחית בוטנים הוא גובה אמנם 8 שקלים – אבל ממלא אותה מחדש ללא הגבלה וללא תשלום נוסף. אתם יוצאים, אתם יודעים: זה נדיר למדי. תזונה המבוססת על ארבעס ובוטנים היא רעיון מעניין, אבל תחושת האחריות הקולינרית, שסיסמתה "ניקח משהו קטן", בחרה לעצמה מנה. חציל קלוי על טחינה עם גבינת פטה וזעתר (22 שקל) הוכתר כבחירה טעימה ומתאימה. זאת, על אף שיחס הטחינה-חציל בבלנד הזה היה חריג משהו: מעט בשר חציל שבא להתארח בקערת טחינה שומית ומתובלת. הפטה, אגב השתלבה היטב, העשירה ולא התקוטטה עם שאר המרכיבים. הכל נוגב בשתי פיתות (טוב, תפסתם אותי. אכלתי רק אחת) שהגיעו מחוממות וחינמיות, בדיוק כמו שפעם היו מגיעות. בדיוק כמו שמגיע לנו. גם היום. השופטים. אבן-גבירול 39, תל-אביב