זיו לנצ'נר נשלח לגבש טעמים בסדנת "יין, בירה והאוכל שביניהם" וחזר עם תובנה: זה עובד יופי ביחד, אבל זורם לא פחות טוב לבד...
"אתה חושב שחובבי בירה יטרחו לחשוב אם הבירה שלהם באמת מתאימה לטעמי המנה?", התקילה אחת המשתתפות את המנחה אלעד חורש. השאלה הנפיצה, ממשפחת "האם יש מצב שהמלך עירום", נורתה כבר במערכה מוקדמת של סדנת "יין ובירה והאוכל שביניהם". זה קרה לאורך בר השיש במרתף בר היין היפהפה ז'אז'ו שבשרונה, במסגרת פסטיבל "מסעדות פתוחות" שהתקיים בחודש שעבר. חורש, מנהל התחום הקולינרי בקרלסברג, שהנחה את הסדנה לצד הסומלייה הברצלונאי של ז'אז'ו, אלכס פנש, לא התבלבל: "הם ילמדו תוך כדי התנסות שהחוויה יכולה להיות הרבה יותר מעניינת", הוא ענה בשלווה. ואחרי שדילג מעל המשוכה, יכולה היתה השיירה לצאת לדרך.
הרעיון היה לבחון (ואז להבין) איך יין ובירה משתלבים בארוחה, ואיך כל אחד מהמשקאות, בהתאמה ספציפית, מסוגל להדגיש ולהעצים את טעמי האוכל. כאמצעי לימוד, הוגשו לאורך המפגש ארבע מנות, מלוות בארבעה יינות ובארבע בירות. ובהסברים, כמובן. הנוף האנושי, ששילם 240 שקל לראש, נראה אנין-מתעניין כמצופה באירוע כזה. שלא כמצופה, לא הודפסו עבור המשתתפים תפריטים עם פרטי המנות, הבירות והיינות, דבר שהיה מסייע בהפנמת החומר הנלמד. מצד שני, הוצבו על הבר מרקקות לשימוש מקצועני. גרגרנים אידיאולוגים מסוגי העדיפו לגמוע ולא לירוק. זכותי.
בפתיחה, דרבן חורש את הנסיינים לסובב גם את הבירה שלהם בכוסות ולרחרח, כי למה רק ליין מגיע. גאוות היחידה שלו, כמו זו של פנש, לא נסתרה. ועדיין, שניהם הצליחו בדרך אדיבה ואלגנטית, ובו זמנית, נגישה וידידותית, להוריד את המקצוענות לגובה העיניים והפה של בני תמותה רגילים. מדי פעם ברחה להם ידענות עודפת, אבל גם זה קרה במין התלהבות קטנה ואותנטית שאי-אפשר לכעוס עליה.
המתאבן היה קרוסטיני מולים עם קרם שאלוט, כוסברה, עירית וצנונית. שודכו לו סאז בלונד, בירת אייל ממבשלת הבוטיק של קרסלברג, ג'ייקובסון וג'יימס - השנין בלאן של יקב סוסון ים. המתיקות של הבירה אכן סיפקה סתירה נאה והולמת לחמיצות ול"ימיות" של המנה. היין היה לי עדין מדי עבורה. כי קבלו את כלל הרחוב: גם באמנות ההתאמות מגיע בסוף הטעם האישי ומשליט מה שמתאים לו. אבל לא התכנסנו כאן כדי להפריע לשיעור.
בכל זאת נגיד שבהמשך הגיעה המנה הכי מוצלחת, מח עצם בציר בקר מעושן, שהלכה נהדר עם היין שהכי אהבתי,pure cns (קונ-ואס) של סוסון ים, ועם ג'וליבוק, לאגר בסגנון בוק של ג'יקובסון, הנפוץ בכריסמס. ולקינוח, הו לקינוח, היה גנאש שוקולד עם גלידת חלבה וקרמבל שומשום, שבא ביציאה עם פורט 20 שנה, קינטה דו פורטל, כיפי לאללה, ועם גינס, האמא של הסטאוטים. זו היתה רכבת הרים מסעירה כזאת, כשהפורט משלים את מתיקות המנה והגינס דופקת לה קונטרה. בהחלט מעניין. אבל בינינו, שוקולד יודע גם לבד...