המדור לחיפוש קרובים: ויברובה ופלטת דגים

חיליק גורפינקל משדך בין וודקה לדגים מלוחים. ומעושנים. וכבושים. והפעם: וודקה ויברובה אקסקוויזיט ופלטת דגים של ה'מנזר'…

אני מעיין בכל כתביי כאן. סתם, אני לא באמת מעיין. אני זוכר. בערך. אני חופר. אני יודע. ראיתי גם שמישהו כתב את זה באחת התגובות. שמחתי. סימן שהבינו את כוונתי. אני One trick pony, וזה הטריק שלי. לחפור, כמו שקוראים לזה היום. לנג'ס. לנדנד. השם המקורי של הפינה שלי כאן היה אמור להיות קרעכצן.

אתם כבר מבינים שזה לא מדור על וודקה ואולי גם לא על דגים מלוחים. זה מדור עלי. זה כל מה שאני מבין בו... (צילומים: יח"צ, חיליק גורפינקל)

"אתם כבר מבינים שזה לא מדור על וודקה וגם לא על דגים מלוחים. זה מדור עלי..." (צילומים: יח"צ, חיליק גורפינקל) סיפרתי כאן בטור אחר שלי על ייסורי הגמילה שלי מ'בר-בוניה'. מ'המנזר' לא היה כל-כך קשה להיגמל. אחרי הכל לא ישבתי כאן שנים. ובעצם כן. גם חמש שנים זה לא מעט. בעצם המנזר היה נמל-הבית האחרון שלי ואם אני חושב על זה לעומק, ולמה שאעשה דבר כזה, כנראה שכאן ישבתי הכי הרבה פעמים. אבל גם אני, כמו כל פושע מצוי, נגרר מדי פעם בחזרה אל זירת הפשע. בשבוע שעבר נגררתי שוב. ליאור (הרגיל, בעל-הבית ומי שכותב כאן בעצמו מדי פעם), סיפר לי כבר לפני כמה חודשים על פלטת הדגים החדשה שלו. אז באתי לבדוק. כשנכנסתי, מצאתי את דודי, דודי שיק, חבר טוב-טוב שלי. חיכיתי שיסיים את ענייניו ויצטרף אלי ובינתיים הזמנתי לי בקס קטנה וצ'ייסר של ויברובה אקסקוויזיט (Wyborowa Exquisite) – וודקת הלוקסוס של בית ויברובה הפולני שכבר הסגרתי כאן את חיבתי היתרה אליו.

הוודקה היתה כמובן מצוינת, גם אם איני מסוגל באמת להבדיל בינה לבין אחותה הפשוטה, בטח לא כשההיא אינה מונחת לפני בכדי להשוות ולהיזכר. אבל עזבו שטויות. בשלב זה כולכם, כל השלושה ששרדו אותי ונשארו לקרוא בקביעות את המדור הזה, כבר מבינים שזה לא מדור על וודקה ואולי גם לא על דגים מלוחים. זה מדור עלי. זה כל מה שאני מבין בו. וגם זה בקושי. חופר, כבר אמרנו. פלטת הדגים מגיעה. קצת חמאה, בעצם די הרבה, לחם שחור שפעם קראו לו אצלנו 'לחם אירופי' כפי שדודי ואני נזכרים, שמנת חמוצה עם קצת בצל ירוק קצוץ מעליה, עוד קצת בצל אדום פרוס ודגים: גרבדלקס (סלמון כבוש) תוצרת בית והרינג ושפרוטים מתוצרת מפעל הרמס שבצומת כנות. ליאור מספר לי על בעל-הבית של הרמס: "איש שיש לו שני פוסטרים מעל הראש במשרד, אחד של סלמון ואחד של קלצ'ניקוב, וגם אוסף קוניאקים מדהים בארון", מקסים. אני טועם את השפרוטים המעושנים ואת ההרינג. גן-עדן. מהטובים שיצא לי לטעום. במיוחד השפרוטים שאמנם מגיעים גם הם מריגה, אך אינם מוכנים בצנצנות - כמו רוב מה שמגיע משם - אלא טריים (קפואים, אבל יאללה, אל תהיו קטנוניים) ומקסים ואנשיו הם אלו שמעשנים אותם על עצים מיובאים מקנדה. נהדר. אני מת לבקר שם ואולי גם יתאפשר לי ואספר על כך כאן. בינתיים אני שוב במנזר, נזכר אחרי המון זמן כמה כיף לשבת עם ליאור ולשמוע את שלל סיפוריו והסבריו, לבהות בחיוכו המגחך ובעיקר לשתות את הבירה והוודקה הטובות שלו ולטעום את האוכל המצוין שמכין עכשיו איציק שפעם היה השף של יועזר, אוכל שהוא כמובן הרבה יותר מדגים מעושנים שמביאים ממקום אחר, אלא המון מנות נפלאות שחלקכם הגדול בטח מכיר גם בלי שאספר לו על כך, ומי שלא - שיתבייש וירוץ מהר לטעום. ובעיקר נזכרתי, שוב, כרגיל, כמה כיף לחיות כשבאמת חיים. לחיים.