המדור לחיפוש קרובים: חתיכת לקרדה

המדור לחיפוש קרובים מתנחם ב'דג מלוח של הספרדים', הלא היא הלקרדה. כלומר, בתחליפה המצוי - פלמידה מעושנת, לצד וודקה חורטיצה דה לוקס...

מי שנדמה לו שטור אינטרנטי חי לנצח, אינו יכול לכתוב את המשפט הבא: "אלה הם זמנים קשים". מצד שני, אם אתה כותב בעברית, בישראל, זה עשוי, או עלול, לצערך הרב, להתאים כמעט תמיד. הכרח מגונה למדי לכתוב על אוכל ושתייה בימים שבהם אפילו יציאה למרכול לשם רכישתם הפכה למבצע צבאי נועז ומסוכן בעורף האויב. אצל הצד השני זה ככה תמיד. אבל זו המלאכה ומישהו צריך לעשותה...

בעצם, למה לבחור? ההרינג הוא הצד הפולני שלי, והפלמידה - הסלוניקאי... (צילומים: יח"צ, חיליק גורפינקל)

בעצם, אני לא צריך לבחור. ההרינג הוא הצד הפולני שלי, והפלמידה - הסלוניקאי... (צילומים: יח"צ, חיליק גורפינקל) גם המחסור ההולך ומתארך בלקרדה טורקית אמיתית הוא כבר כמעט עובדת חיים מוגמרת כאן. נדמה לי שאלו לא רק היחסים המעורערים עם הטורקים, אלא נדירותו ההולכת וגדלה של הדג הזה במכורתו. וכשאין לקרדה אמיתית, שהיא, אם יורשה לי, ה'חמון דה סינקו ביוטס' של הדגים המעובדים, שהוא בעצמו כידוע, המאכל הכי טעים בעולם. חוץ מהדג הכבוש של 'מתי', מה שמחזיר אותי לסיבה שבגללה מתעסק בו המדור הזה. קיומו של גן-עדן עלי אדמות. ובכן, כשאין לקרדה אמיתית, המעדן המופלא והמתוק הזה, מסתפקים באחותה המקומית - הפלמידה. אני מניח שגם אותה מביאים אלינו במצבה המעושן מעבר לים, אבל אולי אני טועה. פלמידה היא תחליף סימפטי למדי ללקרדה הטורקית האמיתית והיא יופי של דבר בפני עצמו. עם קצת חמאה על לחם שחור טוב, כשוודקה קפואה היטב מונחת לצדה, והפעם זו החורטיצה דה לוקס האוקראינית, הוודקה עם השם הכי מצחיק ועם טעם לא פחות מצחיק. זאת אומרת, אחרי שאתה שותה שלוש או ארבע כאלה אתה יכול לנסות לצחוק ולשכוח את המצב המחורבן שאליו הבאנו את עצמנו, שוב. אחלה וודקה. את הפלמידה שלי רכשתי הפעם אצל איתן מ'חמוצי שושנה' בכרמל 3 בשוק שלוש. איתן הוא אחד המוכרים הכי נחמדים ונעימים בשוק, ובשבועות האחרונים מצאתי את עצמי מחליף בו את כל מוכרי הדגים המלוחים המהוללים שהמשך הרחוב. גם בשיא הלחץ הוא מתפנה לקלף ולפלט עבורך, בכל פעם מחדש, הרינג או פלמידה, ואף לשוחח אתך שיחה קצרה רוויית צחוקים וחיוכים. בפעם האחרונה דיברנו על הכור האטומי.

למרות שזה אינו מקום המתמחה בדגים כאלה, יוצא ששלו לא פחות טובים. וממילא כבר הסברתי שכל הדגים באים מאותם שניים-שלושה ספקים וכל השאר תלוי בטיבה של רצינות התייחסותו המקצועית של המכין אותם למכירה. והיחס של איתן הוא מופתי. לא רק אל הדגים. אני מת על פלמידה. לפעמים נדמה לי שיותר מאשר על הרינג. בעצם, למה לבחור? ההרינג הוא הצד הפולני שלי, והפלמידה - הסלוניקאי. והלא גם סבתא אסתר, סבתי הסלוניקאית המנוחה, היתה מגישה לנו פלמידות כאלו כאשר היינו ילדים וכבר אז מתתי על זה. היא טרחה וכבשה אותם שנים בשמן פשוט וקצת בצל ירוק. פלמידה היא באמת הדג מלוח של הספרדים. אם לא היה זה מדור וודקה ודג מלוח, הייתי מספר שלא פחות טוב מוודקה לידה הוא כמובן איזה עראק קטן. קלפו מלפפון ובזקו עליו מעט מלח, כמה שקדים קלויים, מרפסת, עננים, וודקה, פלמידה, עיתון של שבת (אבל אולי לא השבת הזו), בריזה סתווית קלה, הילדים מעסיקים את עצמם, ריחות בישולים עולים מהשכנות החדשות מקומה ב', החצר מתמלאת ציפורי שיר באמצע נדידת הסתיו המופלאה, והחיים יפים. או לפחות יכולים היו להיות אלמלא התעקשנו לכער אותם שוב ושוב. לחיים. תרתי משמע!